|
פסח שלא היה-למיקשימה
|
11/04/2017 |
פרק ראשון:
היום ליל הסדר, היום בערב, ושירה מחכה לזה בקוצר רוח היא התקלחה לפני כולם, והתלבשה בבגדים חגיגיים שקנתה אמה לפני כולם, היא אפילו הסתרקה תסרוקת חגיגית לפני כל אחד והייתה מוכנה לצאת לדודתה ממש ברגע זה. אבל היה בכלל שעה 4:30 בצהריים וצריך היה ללכת אל דודתה רק בשעה 5:45 רבע לשש... אימא של שירה יצאה מהמיטה והסתכלה עליה. "שירה, מתוקה אפילו לא 5:00 עכשיו.. את היית צריכה לחכות.. אבל לא משנה יפה מאוד מתוקה שלי..!" אמרה אימא וחייכה. "על תדאגי אימא, לא שמתי נעליים.. אני אנעל אותם כשצריך ללכת!" אמרה שירה, עשתה סיבוב והניפה את שמלתה כלפיי מעלה. השעה כבר 5:30 שירה מרביצה לספה בכדי שכבר יעבור הזמן. היא בועה בטלויזיה בערוץ "ZOOM" וכרגע מראים "ראש גדול" היא צופה בטלוויזיה כאילו זאת מראה, בדום, דבוקה לספה ורק כל שבע דקות מוציעה את עצביה לטיול בכך שמרביצה לספה...
פרק שני:
שירה אחיה הקטן והוריהם כבר הגיעו לדודתם אימא חבקה את הדודה שהייתה בעצם אחותה. אמרה לה "על תדאגי, בישלתי את הכבש" והלכה לחבק את הילדים. לאחר כמה דקות ספורות כבר ישבו כולם סביב השולחן שירה חשבה לעצמה "שעמום של שעה וחצי כמו תמיד.." והניחה ידה על השולחן. כשהגיע תורה לקרוא היא פתחה את ההגדה ואמרה "..בצאתי ממצרים..." ופתאום נכנסה ל"הגדה".
פרק שלישי:
פתאום מצאה עצמה במדבר, חם, יבש, שירה כמעט התעלפה. היא הלכה בדרך החול העמוק, טבעה מעט, ובסוף הגיעה לחומה ענקית עם פתח עצום מאבן. "הכניסה אסורה, ילדה.., היי!, את עבריה מיד תחזר לעבודה חשבת שתצליחי להמילט??" אמרו שני שומרים לבושים חצאית. "מה?, על מה אתם מדברים?, אני בכלל באה מהעתיד.." אמרה שירה בבהלה "כן, כן, כולנו שמענו את כל התחסיסים אבל זה?... זה ממש טיפשי, שנאמין לך שאת ילדה מהעתיד! חחחח..חחח.." אמרו השומרים וכעט גם השתבחו "בחיים לא ראיתי טיפשות שכזאת!, שיא גינס מוענק ל..." גמגמו "שירה.." השיבה להם "כן, לשירה על טיפשות מוחלטת!, חחחח... חח.." השומרים שוב נעמדו ושירה אמרה "טוב נכון, תפסתם אותי.. יאללה בואו ניכנס בחזרה.." אמרה ועשתה עצמה עצובה. "כנסי, כנסי קטנה" אמרו ושירה נכנסה בריצה. הצד הפנימי של החומה היה אפילו יותר עצום מבחוץ!, היו שם פירמידות ומגדלים, חומות ומבנים, וארמון אחד שאליו נכנסה שירה בלי היסוס. "תגיד," אמרה לבחור אחד שישב על כיסא "אתה יודע איפה אני?" שאלה ועשתה תנועות עם הידים לעזרה של פנטומימה "לרגע הייתי על השולחן בבית של דודתי, ועכשיו אני ב.., איפה אני??" שאלה שוב. "את במצרים, הריי זה ברור" אמר הבחור בכל מעט כעוס "ומי אתה?" שאלה בחשש ששאלה יותר מידי שאלות "אני פרעה!, ועכשיו חזרי לעבוד!" אמר הבחור, כלומר פרעה בכעס. "כן.." אמרה שירה אבל באותו זמן שיצאה מהארמון חשבה 'מה הכוונה בלעבוד?' שירה לא שאלה זאת כי פחדה מידי. "רגע ילדונת.." אמר פרעה בהיסוס מוחלט, ששירה בכלל תענה לו. למזלו מרוב פחד שירה הסתובבה ושאלה "מה" "שומרי הארמון אמרו לי שאת ילדה מהעתיד, תוכלי לספר לי מה יקרה בקרוב?" שאל ושירה פחדה עוד יותר "לא.., אני מצטערת, רק אוכל להגיד שמות ימותו חילייך.." פסקה והלכה שוב לכיוון הדלת. "רגע!, אם לא תספרי לי מה יקרה את מות תמותי במוטות החרטומים" כעס פרעה. "טוב.., היו 10 מכות שיטיל עליך ועל כל מצרים אלוהים," אמרה ופרעה קטע אותה "מי זה אלוהים?" שאל "אתה מוכן לא להתפרץ לדבריי?" שאלה ברוב חוצפתה שירה ופרעה רק הינהן. "אוקי, אז המכות הן: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. ואז תיכנה ובני ישראל ילכו ממצרים, כתחזור לרדוף אחריהם הם יפתחו את הים לשניים ויעברו דרכו כשאתם תעברו דרכו הים יסגר וכולכם תמותו." סיימה שירה בזאת לתאר. "יופי תודה אחזירך לעתיד!" אמר פרעה ואחז מוט. הוא הרים את המוט ושירה חזרה לבית.. בעצם הופיעה שוב במדבר וראתה את הוריה ואחיה הקטן עובדים קשה. שירה נגשה לפרעה שהיה כעט רעמסס ושאלה "לא אמרת שתחזיר אותי הביתה?" הוא הרים את עיניו וצחקק "נכון, אבל סיפרת את כל העתיד אז גרמנו לזה שלא לקרות!" הוא צחק צחוק מרושע. פתאום התעוררה שירה ומצאה עצמה על המיטה "שירה!, אנחנו נאחר לליל סדר!" צעקה אימא ושירה אמרה "אני מתארגנת!" וחשבה לעצמה 'מזל, הכל חלום!'
|
|
