|
"לא עוד"- לכתב אורח
|
17/04/2017 |
"לא עוד"- סיפורה המותח של כריסטיאן ביסט, סיפור מומצא.
פ ר ו ל ו ג
כריסטיאן נכלאת לצינוק במקום ארור בשם "ארמון אדריאל", על של השליט הנורא.
פרק 1- עוד נשימה.
צל גדול מופיע ברצפה הרקובה של המסדרון. אני נאנחת, אני ממשיכה ללכת למורד המסדרון הארוך. אני כבר רגילה לזה. עוד מקום רקוב, שנוא, ולא נאה, כל כך קר. אסור להגיד את שם המקום. אני אקבל עונש, עונש נוראי.
זוהי דיקטטורה, רק אחד שולט, רק אחד מחליט. אין כאן שום זכויות.
עוד נשימה.
זה יכול להיות הסוף.
אני רוצה שהוא כבר יהיה.
אני רוצה את הסוף.
פרק 2- דקטטוריה.
זה רע, רע לי. אני מבולבלת. הכל כואב. כלום לא עובד. אין אינטרנט, אין את העולם שהתרגלתי אליו. יש משהו שעובד בעצם, אני שמה יד על ליבי, הוא עובד. אני אומרת וחובטת בסלע. "אופסי..." שחכתי שהמציאו חוק חדש אתמול... אסור לחבוט בסלעים.
"תיפסו אותה!" אני שומעת צעקה גברית, אני מסתובבת, ומזדעזעת למראה השליט. הם לוקחים אותי מכאן. אני נאבקת בשומרים. זה קשה, לבסוף, אני מרגישה חומר שמסתובב לי בתוך הגוף, ונרדמת.
פרק שלישי- לאן הגעתי?
אני מתעוררת בתא, עיניי מטושטשות, שפתיי כאובות ופצועות, הכל כואב. אני בצינוק. אני צורחת, לא מפסיקה, אני לא שולטת על עצמי, זה כואב, אני זורקת דברים ובועטת בכל מה שאפשר. אחד השומרים פותח את הדלת של התא, אני מתנשמת בחוזקה, הוא קושר את ידיי ורגליי ומניח אותי על כיסא. אני ממשיכה לצרוח, הוא סותם את פי. אני נרגעת.
פרק רביעי- הצילו.
אני רואה את השליט עומד מולי, "פושעת." הוא אומר, אני לא מצליחה לפתוח את פי, כיוון שסתמו לי אותו. כעסתי כל כך, אני שונאת שהוא מקניט אנשים. לאחר האבקות עם הדבק, אני צורחת "אתה קנאי! אתה נוראי! מה כבר עשיתי?! בעטתי בסלע מסכן?!" הייתי המומה מעצמי, אני עומדת לא לחיות.
"למי את חושבת שאת מדברת?!" הוא צועק ובועט בי, "אני השליט!" הוא צורח בחוזקה, אני רועדת מיד. הוא סותר לי ומחשמל אותי, הוא מחייך.
פרק חמישי- האא.. מקום ארור.
אני מנסה לזוז.
כל כך כואב.
כמה סבל?
עכשיו אני מניחה שמותר לי לאמר את שם המקום. אני בכל זאת עומדת לא לחיות.
קוראים למקום, "ארמון אדריאל."
הוא נוראי.
שומר מגיע, "מה? באת להרוג אותי? בשמחה."
"אני מחלץ אותך!"
הוא משחרר אותי, אני בורחת, מי שזה לא יהיה, תודה. אני יוצאת מהארמון. "אוקיי כריסטיאן, תנשמי." אני נושמת עמוק, סוף סוף ברחתי.
סוף טוב.
פעימה.
הכל טוב.
|
|
מוקדש
לכולם! | |
|
|
