|
לתחרות הסיפורים- "לשיר"
|
10/06/2017 |
לשיר/מאת שירה7669
הקדמה-
היי!, או כנהוג לי לומר "אהו, אהו"
אני אספר לכם על ילדה מיוחדת במינה, טוב היא לא כזאת מיוחדת, היא ממוצעת בגובה היא רזה, היא לא מקובלת בבית הספר, ילדה רגילה.. אבל בשבילי היא משהו מיוחד.., אולי מפני שהיא הבעלים שלי...
פרק ראשון: על המיטה, מזמרת
"בלושקה!, בואי את יכולה לעלות" אמרה לי אמה, הבעלים שלי, כך היא קוראת לי, האמת שקוראים לי בלה "אהו, אהו" ככה אני אומרת "איזה כיף" עליתי על מיטתה והקשבתי לאוזניות שלה, היו שם שירים מאוד יפים!, וחוץ מזה אמה שרה את כל השירים, וזה נתן את היופי. "אהוו??" ניסיתי לשאול אותה בכלבית עם היא רוצה ללכת לאודישן שהקריירה שלה כזמרת, והחלום שלה להופיע על במות יתגשמו. "אממ.. אם הבנתי נכון.. אז אני אקרא לג'יימס ומוניקה, אולי הם ירצו ללכת איתי לאודישן, כי מוניקה מנגנת בחליל צד וג'יימס על כינור ואלו כלים שמתאימים לשירה שלי" חייכה אמה, ניסיתי להחזיר לה חיוך אבל, לא ממש בהצלחה.. היא הורידה את האוזניות והשאירה אותם על המיטה, ויצאה מהחדר להתקשר אליהם, הטעות שאני אעשה עכשיו הייתה מאוד מצחיקה הפעלתי את המוזיקה ושמתי את האוזניות על אוזניי, היא חזרה וצחקה "בלה?, איך שמת את האוזניות?" גמגמתי וזה יצא "אהו, אהו.. אהו.. אהו," גם עכשיו צחקקה אמה בקולה הנעים, שוב פעם ניסיתי לחייך, שוב פעם ללא הצלחה.
פרק שני: שטיח אדום
ג'יימס ומוניקה הגיעו, באותה שעה בה אמה החזיקה אותי בידיה הנעימות, אני נהייתי חתולה, גרגרתי... יצאנו כולם ביחד לאודישן, אמה קשרה אותי ברצועה האדומה וג'יימס עשה לי פרצופים מוזרים, אני חושבת שכמו כל בן אדם אחר הוא ראה אותי והרגיש איזה חמודה אני! מוניקה לטפה אותי ואז יצאנו בדלת, הלכנו בשביל והגענו לעולם הופעות נכנסנו בדלת שעליה היה שלט "אודישנים" נכנסנו לאולם שחור עם אור חלש על במה קטנה ומול הבמה 4 שופטים נראו לי ממש חגיגיים ג'יימס ומוניקה עמדו בצד האחורי של הבמה ואמה, שלי, מקדימה, הם ניגנו שיר שאמה מוניקה וג'יימס כתבו ביחד "שלשלאות" שמו של השיר, זה שיר מרגש! לפני שהתחילו לשיר נפתח לפניהם שטיח אדום "אם תשירו יפה השטיח ינצנץ, אם תשירו גרוע השטיח יכבה את אורו ויהפוך לשחור" אמרה השופטת הבלונדינית "בהצלחה!" המשיכה. "שלשלאות!, אני כבול בשלשלאות, ליבי סגור, בסורגים, ואני, כולי, קפוא, מאחורי העננים!!" מחאתי כפיים! מהצד.. השופטים אישרו את תשובתם, אדום מנצנץ!
פרק שלישי: שינוי בתוכניות
לפתע השטיח הפך שחור ואמה החלה בוכה דמעות מתגלשות על אפה, על לחייה, וג'יימס שולח מבט נכזב "מה?, לא על תבכו! זה.., לא.., אנחנו אהבנו את השיר, יש רק הפסקת חשמל.." קרא שופט עם שיער שחור הם נרגעו, האמת גם אני נבהלתי, בשקט בצד יללתי ויבבתי..
פרק רביעי: מי עומד מאחורי זה?
מיד חששתי שמישהו לא רוצה שהם יזכו שמישהו עומד מאחורי "הפסקת החשמל" הזאת אבל מי? מי יכול לעשות דבר כזה? לפתע דלתות האודישנים נפתחו חבורת ילדים עם מבט חד בעייניהם "אוי.., הם נפסלו? לא נורא תורנו!!" מיד ניחשתי שזאת היא האשמה, היא, הם, כל החבורה, כעסתי כל-כך, ומצטערת כך יצא נשכתי אותם.... אבל תודו שהיה מגיע להם!
פרק חמישי: האשמה הראשית
אלקסיס שמה, ניחשתי, טוב.... אני לא כזאת חכמולוגית... היה כתוב בפתק על החולצה שלה "לאלקסיס" היה רשום.. היא הדריכה אותם, היה לה נקודת חן בלחי ושיער בלונדיני בהיר, בהיר, בהיר. "אהו!!" נבחתי עליה "אוה!!!!" צווחה והחלה בוכה, לא ממש התעניינתי בשלומה, כן! אמה רצה מהבמה והרימה אותי היא ליטפה אותי ואמרה לאלקסיס "תגידי ילדה, בכוונה את הרסת לנו?" שאלה אלקסיס גלגלה עינייה "למה שיעניין אותי האודישן שלכם? כאילו במילא אני מנצחת" חייכה חיוך רשעי ":(" הייתה זאת התשובה היחידה של אמה היא רצה לבמה בחזרה, חשפתי שיניים והלכתי לאמה.
פרק שישי: המכשפה.. אלקסיס?
אמה התחילה שוב לשיר "שלשלאות" ואז אלקסיס אמרה משהו כזה וכיוונה את ידיה לעבר אמה -פטרוזיליה תקועה בשיניים כל צרוד שבעתיים לה! פתאום לאמה נעלם הקול! כעסתי ונאלצתי שוב לנשוך את אלקסיס, מצטערת! שלשלאות ללא זמרת?? זה נוראי! יבבתי ויללתי "מגיע לך!" קראה אלקסיס, השופטים אשר הביטו בהכל פסלו את אלקסיס, על רמאות, בכל זאת.. היא הפסידה ואמה הוכרזה כזמרת הילדים, על שלא ויתרה גם אחרי שאין לה קול, אבל מי יישא את הנאום? מיד הייתי חייבת משכת את השלושה למאחורי הקלעים ואמרתי "אני יודעת לדבר!" ואז מיד המשכתי "אני אוכל לדבר בנאום במקום אמה והיא רק תגיד בפנטומימה" עשינו על זה חזרות, כי כמובן הם הסכימו, בשעות הפנאי אמה הייתה מדברת פנטומימה ואני מחכה אותה בקול וזה היה נראה כאילו היא מדברת רק בקול קצת יותר גבוה..
פרק שביעי: הכל מצליח
עשינו את זה גם בנאום, זה עבד!! קיבלנו מחיאות כפיים, קיבלנו גביע זהוב, בבית הייתי תשושה מאוד אבל אז קיבלתי את הגביע מאמה בחיבה "תודה לך אמה!" קראתי "לך זה מגיע, בלעדייך כלום לא היה מצליח, אבל איתך, הכל מצליח!" ואז הוסיפה "אממ.., יש לי עוד מתנה.." ואז הביאה לי אוזניות! "בגלל זה הכל התחיל לא?" שאלתי אותה "כן, בגלל זה הכל התחיל!" חייכה אליי, וכמובן שעכשיו כבר חזר לה הקול... בקטנה..
פרק שמיני: שוב לשכב על המיטה לזמר!
שוב כמו בהתחלה אמה שכבה על מיטתה, אני לידה, האוזניות על שתינו הפעם, ושומעות אחלה מוזיקה כשאמה גם שרה!
~סוף~
השקעתי מלא זמן אני אגיד את האמת שעתיים ומשהו והיה לי כיף נורא בתהליך העבודה! אז מקווה לזכות♥
|
|
מוקדש
ל הנסיכהדבשת, פיקאצו670, אלזה7898, יעלממית, נועהFבדם, אלקסיס5551, ימי771, רומוש206, רiבי, וואלס1, כולם | |
|
|
