|
סיפור לספריה של מיקמק - סאני ואני
|
08/10/2017 |
נא להכיר את משפחת מיקמק:
שלושה ילדים, זוג הורים ודג זהב
זואי הבכורה,
מקס הסנוייץ
הצעיר הוא מונדו(עם סמרטוט של ארנב)
כולם קצת דומים בתוי הפנים,
אך שונים זה מזה בתכונות שבפנים.
רוב הזמן אוהבים,פה ושם גם רבים,
ככה זה שחיים במשפחה.
כן, כך זה כמעט בכל הבתים.
שעת הערב עכשיו הילדים שנים (זואי ומונדו נרדמו תוך דקות)
רק מקס מתהפך,מקמט את הסדינים וחוש מחשבות מציקות.
הוא חושב על היום שעבר ונזכר,איך לא הצליח היום כמעט בשום דבר!
מאז שמקס הולך לבית הספר זה קורה לו כמעט בכל יום,שדוקא כשהוא מנסה ולא מצליח משהו עובר שם פתאום ואם יש דבר שמקס פשוט לא סובל שמשהו לא מצליח לו(ועוד שמשהו מסתכל).
היום שלמדו בכיתה אותיות חדשות מקס ישב בכתה ועשה רק בושות.
כשכולם ציירו א הוא לא הצליח להזכר איזה קו להאריך ואיזה לקצר.
גם אם האות ב הוא המשיך להתלבט ונסה להסתיר את כל מה שקשקש כי חשש שיומרו עליו "מקס טיפש!" כך ישב שם לכוד בין ילקוט לקלמר הרגיש איך היום לא נגמר.
גם בצהרים כשהיה כבר בבית הענינים החלו להשתבש. שש פעמים זרק כדור לסל ומהן פספס-חמש. אפילו הפאזל שהוא מרכיב בתוך דקות דוקא היום החליט להקשות ובארוחת הערב כשהחביתה נגעה בסלט ברח לו פתאום בכי בבת אחת כי נראה לו שהדבר היחיד שהוא עושה מצויין הוא לטעות וטעות ולטעות כל הזמן! ועכשיו במיטה אחרי קילוח-ציחצוח אמא מנסה לפרוץ את חומות המצברוח. אבל היא לא שואלת"מה קרה?" ולא אומרת"זה לא נורא" אלא רק יושבת על קצה המיטה מחבקת ומספרת למקס בשקט בשקט סיפור אמיתי על ילד שמו סאני ילד אמריקני ילד אחר שחי לפני מאה חמישים שנה או יותר. הילד היה מומחה לשגיאות אלוף בפספוסים גאון בטעויות לא עבר עליו יום בלי שהוא נחשל "רוצה לשמוע למה הפך כשגדל?" אמא שואלת ומקס מתרצה מציץ מהסמיכה ואומר"אני רוצה.זאת אומרת... אם את ממש מוכרחה."אמא צוחקת ומיד ממשיכה:את הטעיות הריאשונות שלו סאני עשה עוד שהיה רק תינוק,למשל כשלמד ללכת לבד(הוא ממש לא הגיע רחוק)עשרות פעמים הוא נחשל ומעד עד שהצליח לעשות צעד אחד.גם כשלמד לאכול בכפית הוא דחףפ אל האף כמויות של מחית.אבל חוץ מאותם טעיות של פעוט שעושה כל תינוק שגדל,לסאני היו טעיות מקוריות שאותן הלך ושכלל.מגיל די צעיר מסביבו כבר נודע מדובר בילד סקרן מלידה.הוא רצה להבין איך פועל כל דבר,ולכן התעסק בניסוי ומחקר.לדוגמה,שהיה בן שלוש ומחצה הוא ישב יום שלם ודגר על...ביצה! כי רצה להבין איך בדיוק זה קורה שאפרוח בוקע,האם זה מקרה?זה כאב לו בטוסיק זה לא היה נוח אבל באני דגר וקוה לאפרוח כך ישב שם עקשן ונחוש" כמו תמיד"כי יותר מהכל,ידע להתמיד"ובסוף אותו יום,נחש מה יצא?" אמא שואלת את מקס בקריצה. ומקס צוחק "ביצה מחוצה!"סאני הרגיש מין צביטת החמצה. הוא רצה להצליח מעומק הלב,והינה נכשל,זה כל כך מאכזב! מסביבו צחקוקים מקהלה עליזה"מה עשית?ניסת להיות אווזה?"רק אמא של סאני אליו אז נגשה רכנה אל בנה,נחמה,לחשה,"ניסית?טעית?כל הכבוד! רק ככה לומדים!אגלה לך סוד:תלמד לא להצליח,או שלא תצליח ללמוד!"כך סאני גדל ולמד לנסות!ובכלל לא נבהל מלטעות ולטעות.לפעים הוא טעה ממש בהפרזה בגלל המון סקרנות ועודף תעוזה. זה מה שקרה,שסמוך לגיל שש הוא חקר את הקששר בין אש לקיסם וגרם שרפה ענקית באסם.
כך היו לו שיטות משלו ללמוד,
גם בכיתה הלך קצת לאיבוד. כשנתנו תרגילים או חילקו שאלון,המחשבות שלו עפו מחוץ לחלון. אולי הוא ראה שם עורב וחשב להמציא מטריה למקור שנרטב.אולי הוא תכנן מגלשה מיוחדת שמראש העץ לכיתה היא יורדת.ולכן,כשהגיע הזמן להבחן בדרך כלל הוא נפסל ונכשל,המון פעמים הוא לא הצליח בכלל! זה לא היה נעים.זה לא היה לו קל.לפעמים הוא שמע סביבו לעג וצחוק,והיו שאמרו"הוא לא יגיע רחוק." באספת ההורים פסק המורה המיואש,"סאני אלוה אדיסון הוא ילד מטושטש."סאני ישב שם מולו מכווץ,בעניים דומעות ובלב שנחמץ,אבל אמא שלו שוב חייכה ואמרה"רבותיי לא נורא!שום אסון לא קרה.כל עוד הילד מנסה אין שום בעיה!"כך אמרה ולקחה אותו מיד לספריה.היו שם המום מדפים עמוסים,ואמו אז אמרה לו בלי היסוסים,"תנסה, תשתדל,
תתבלבל,תפשל.רק ככה לומדים! זה ברור,זה הסוד: תלמד לא להצליח או שלא תצליח ללמוד." אז סאני נסה ופעל בעצתה,כדי ללמוד לקרוא ולכתוב הוא המציא לו שיטה:לחסל את כל הספרים לפי מתכון-מהמדף העליון עד להכי למטה. חמש מאות,אלף ספרים או יותר הוא דפדף,התעייף,אבל לא ויתר!לפעמים סאני לא הבין אף מילה,לפעמים הוא נרדם מיד בהתחלה.כך הוא התמיד,בלי הפסקה,ולמד איך לקרוא פסקה אחר פסקה.סאני הפסיד זמן וכסף,אבל לא חש מסכן בין טעות לפספוס,בזמן הנסיעות,המצאות נהדרות הראש שלו הצמיח.הוא עבד ושקד,למד והחכים,בדרך משלו עם טעיות ונזקים,עד שהפך עם השנים לממציא מפורסם של מכונות ופתרונות ששנו את העולם.הוא הממציא האחראי,למשל,לפתוחה של נורת החשמל:רעיון גאוני,שחולל מהפכה,כי באותם ימים כדי לראות בחשכה השתמשו בנרות או ישבו סביב המדורה,עד שאדיסון הכניס את הנורה לכל דירה! אחר כך הוא פיתח עוד רעיות גדול:מכונת ההקלטה הריאשונה
-הפונוקול- שאפשרה להקליט סיפור,שיר או מילה,ואז לשמוע אותם שוב ושוב מהתחלה מקס מתלהב,"זה האי-פוד הריאשון!" הוא קופץ על המיטה,בכלל לא מתכנן לישון. ואמא קצת מותשת,לוחשת "אולי תשכב?" ומספרת עוד על אדיסון, על מהלך חייו:
הוא הגה וגם שכלל יותר מאלף המצאות שרובן נולדו בזכות שגיאות נפלאות. מספרים שכשעבד על המצאת הסוללה,הוא חיפש את הדרך הנכונה לפעילה.זה לקח לו חודשים ואלפים פיקשושים. יום אחד אמר לו חברו,"דיי תותר!כבר נכשלת במשימה פעמים או יותר." ואדיסון צחק,"התבלבלת בעובדות.הצלחתי,כי מצאתי אלפים דרכים שלא עובדות!" מקס נזכר באחותו הבכורה שכבר אלפים פעמים(בלי הגזמה!גם היא ספרה)מנסה לעשות גלגלון אחד ישר,וכל מה שיוצא לה הוא היפוך מאוד מוזר.וחושב גם על אחיו הקטן בן השלוש שמנסה לצייר עינים בתוך ראש,אבל כל הזמן יוצא לו מין סוג של חייזר עם עניים בצואר ואף על השער ואחר כך נזכר במקרים השונים שבהם גם הוא בילה שעות של אימונים כדי ללמוד לאט לאט ולא בבת אחת:איך לקשור שרוכים לכפתר את הכפתור לרכוב על אופנים או לרוץ גם לאחור ואיך כמעט כל דבר חדש שלמד אף פעם לא הצליח לו תכף ומיד. מקס נרדם וחיוך על שפתיו הוא חולם על האות א שמתבלבלת לו עם ת, וחולם שהוא אוסף המון טעיות בשקית,עד שכולן נצמדות יחד והופכות להצלחה אחת ענקית.
הסוף!
-----------------------------------מקווה שאהבתם
עבדתי קשה
ומקווה שתציגו
את זה
בספריית מיקמק
אוהבת מקוה לייק
|
|
