|
מלי וזאק
|
13/10/2017 |
היה זה יום יפה, השמש זרחה והשמיים בהקו בצבע תכלת נוצץ, הגיע סוף הקיץ וטיפות הטל נצצו על העלים הירוקים.
בין הבתים המפוארים והיפים להפליא עמד בית גדול וחשוך,היה זה בית יתומים,הוא היה נראה כל כך נטוש בגלל כל האבק וכורי העכביש שהצטברו עליו.
זה היה בית יתומים, מלי התעוררה נרגשת כולה.
מלי,גיבורת הסיפור,היתה חתולה,ולא סתם חתולה היא הייתה חתולה מדברת.
לפניי שישה שנים או יותר חיו קוסמים הם כישפו את החיות שיוכלו לעמוד על שתי רגלים כדי שיוכלו לטפל בהם ולשרת אותם, אך הם לא הבינו דבר ממה שאמרו לכן לא יכלו לעשות למענם שום דבר. קוסמים רבים ניסו לכשף אותם כך שיבינו אך אף אחד לא הצליח.
שנה לאחר מכן הקוסם החכם מכל הבין ואמר:"אנשים מבינים אנשים שמדברים בשפה שהם מדברים בה, לכן החיות לא מבינות את שפתינו,הן מבינות רק את שפתם" סיים הקוסם את משפטו וכישף את העכבר שעמד על שולחנו,העכבר ידע לדבר ואף הבין אותם, כל הקוסמים כישפו כל חיה שראו כדי שתוכל לשרת אותם.
יום אחד החליטו הסנאים להפסיק לשרת את בני האדם,הם הכריזו על מלחמה והחיות האחרות הצטרפו ונלחמו נגד הקוסמים. החיות לא הצליחו להרוג את הקוסמים אך הקוסמים השתגעו והחלו להרוג אחת את השני, רבים טוענים שכיום נשארו קוסמים אך אחדים מכחישים טענה זו כדי לא לפחד או להבהל.
אך די לדבר על קוסמים הבא ונחזור לסיפורינו,מלי הייתה יתומה, היא היתה גם עצובה,לא בגלל הוריה אלא בגלל החברים שלה.
בבית היתומים היו הרבה ילדים נחמדים אך המנהלת חשבע שהם "מופרעים" היא אסרה עליהם לשחק אחד עם השני.
אבל מלי כמובן היתה בין הילדים שלעולם לא יותרו על חברות, היא היתה נפגשת בלילות עם כמה ילדים:טום, שחר ומלי,הם היו חבורה.
בלילות הם יצאו החוצה אך היה להם רק רבע שעה או פחות להיות שם,המנהלת בדקה בלילות עם הילדים במיטות רבע שעה אחריי שהלכו לישון ומי שהיא תופסת אותו מחוץ למיטה היא מענישה.
אספר לכם קצת על חבריה של מלי: טום,היה נמר רזה וגבוה עם שיער בצבע שחור לעומתו שחר היתה ינשופה מעט שמנמנה עם שיער בצבע בלונדיני ומלי, עליה שכחתי לספר לכם הייתה חתולה מעט מיוחדת מכיון, שלא כמו כל החתולים, צבע עורה היה סגול בהיר ,לא גינגי,לא אפור, לא שחור ולא חום.
שערה היה קצר בצבע סגול היא הייתה רזה אך מעט נמוכה.
לילה אחד החליטה המנהלת לבדוק מוקדם את המיטות שלנו וגילתה ששחר לא במיטה, היא הענשה את שחר אך לא גילתה עלינו(עלי ועל טום).
אני הייתי כל כך עצובה ששחר לא הצליחה להתחמק מעונשה ורציתי לברוח מבית היתומים.
אני מחכה למחר, לתחילת הלימודים, אני כל כך רוצה להכיר חברים חדשים ולברוח קצת מבית היתומים,חבל ששחר וטום קטנים ממני בשנה, רציתי כל כך שיבואו גם.
|
|
מוקדש
ל כולם | |
|
|
