|
ההלאוין הכי מפחיד שהיה-לכתב אורח
|
28/10/2017 |
פרק ראשון-הסיפור רק התחיל
זה היה בתחילת ההלאוין השנתי שנחגג מדי שנה בעירנו האהובה: מיקמק סיטי.
כמו כול שנה, חילקו במיקמק תחפושות מפחידות כדי שהחדשים לא ירגישו לבד, בכול מקרה יצאתי עם חברי הטובים טום ותמרה לתעלול וממתק הכול היה כרגיל עד ש....
פרק שני-למה הדלת נפתחת מעצמה?
אני טום ותמרה הגענו אל דלת שחורה, ידית אדומה, ואל הדלת מצוירת עטלף.
"האיש הזה יודע לחגוג הלאוין" אמר טום
הקשתי על הדלת ופתאום היא נפתחה מעצמה
נכנסנו דרך הדלת וביקשנו ממתקים [אתם יודעים הלאוין מבקשים ממתקים תעלול או ממתק]
נכנסו ונכנסו והגענו לסלון "זה מאוד נחמד אפילו הבית מעוצב בשביל החג אבל זה יותר מידי בואו נו"
אמרה תמרה וברחה אל כיון הדלת הגדולה
ואז הדלת נטרקה בעצמה תמרה ניסתה לפתוח אך היא הייתה נעולה "משהוא מוזר קורה פה" אמרתי ומיד התחיל קול נמוך לדבר איתנו
פרק שלישי-הבית של דרקולה
"שלום לכם" אמר האיש בעל הקול הנמוך "ברוכים הבאים לאחוזה היפה שלי"
"אחוזה?" שאל טום "מי שם אחוזה באמצע הרחוב"
"לדעתי זה די נכון לשים אחוזה באמצע הרחוב"
ענה לו הקול הנמוך
"אבל איך?, אנחנו גרים פה כבר מאז שנולדנו איך לא שמנו לב לאחוזה שלך?" אמרתי בפחד
"כי אני דרקולה אני יודע הכול"
"דרקולה" אמרנו בפחד
" נכון, אני יודע איך קוראים לכם ואת שמכם המלא"
"איך" שאלנו בביטחון
"אוקיי אז ככה את" אמר לתמרה
"לך קוראים תמרה כמרה הארלי קוין השנייה" "ואימך היא הארלי המפורסמת"
"ואתה" הוא הצביע לטום
"אתה טום טומי שגר מעל תמרה בהפרש שתי קומות"
"ואת" הוא הצביע לכיווני
"את דרמיק ואת גרה בין תמרה לטום"
"למה לי אין שם שני?" שאלתי בלחש
"האיש יודע מהם שמותינו ואת מתעסקת בם שני?!?!"
אמרה לי תמרה בכעס אך בלחש
"אל תפחדו כנסו אני מארח די נחמד"
אמר לנו דרקולה
פרק רביעי-מצמרר אך מביך
נכנסנו אל תוך האחוזה ובלתי רוק,
"הו שלום לכם"
"סבתא" דרקולה צעק בכעס רצינו לצחקק אך פחדנו
ומבלי שאני וטום שמנו לי סבתא של דרקולה הארתה לתמרה תמונות של דרקולה כשהוא היה קטן
"וכן הוא שיחק בלילה עם ארגז הצעצועים שלו"
" נו סבתא מה אמרנו בקשר לאורחים?"
"נחמדים מחכים ואז נושכים" היא אמרה בקול רם
"אההההההה" צרחנו רצנו בין המסדרונות ופתאום
פרק חמישי-החדר שינצח את דרקולה?
רצנו בין המסדרונות ופתאום ראינו חדר יחיד שלא היה צבוע באדום ושחור,אלא בלבן פתחנו את הדלת ושמענו קול "דרקולה בבקשה אני רק רצה שהכריסמס ישמח
את הילדים שרוצים מתנות"
"סנטה?" "ילדים?" נכנסו אל החדר הדיי גדול וראינו את סנטה בכלוב ואיילו בכלוב נפרד
"הו הו הו יש תקווה לילדים שמאמינים בי" לקחנו את המפתח שהיה ליד הכלוב ושחררנו את סנטה "הנה קחו" סנטה הביא לנו שרביט ואמר "זה יביס את דרקולה לפחות עד ההלאוין הבא" "רגע" אמר טום "איך נכנסת לכלא העפרדים של דרקולה?"
"זה סיפור בינוי יש לכם זמן?"
"כן הנחנו" "הנה קחו חלב ועוגיות,אז ככה העטלפים של דרקולה עפו עד לקוטב הצפוני ושיבשו לי ולגמדים את המחשבים" "יש לכם מחשבים בקוטב?" שאלה תמרה " ברור שכן" ענה לה סנטה " אמרתי לך טום צדקתי צדקתי" תמרה ריקדה ריקוד ניצחון
"אתם רוצים להמשיך את הסיפור" "ברור ענינו"
"אז כמו שאמרתי עטלף של דרקולה שיבש לנו את המחשבים ולכן גמדיי חשבו שהגיע חג המולד, אז הגענו לרחוב מסוים ובלה בלה בלה בום נחטפתי על ידי דרקולה" "טוב אין לנו זמן" לקחנו את השרביט ו...
פרק שישי-הסוף של דרקולה לפחות עד ההלאוין הבא
יצאנו עם השרביט בידינו ואז נתנו לדרקולה את השביט כמו שסנטה ביקש דרקולה פתח לנו את הדלת רצנו משם בטיל וכשהדלת נסגרה שמנו קול שבירה וצעקת לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא ואז צחקנו כי הבנו שהשרביט היה מפלסטיק
"למדנו את הלקח,בהלאוין הבא לא נקיש אל דלתות שאנחנו לא מכירים החבורה הלכה לביתה
ואז הם ריחפו באויר והופלו הם הסתכלו דרך החלון ושמענו הוהוהו "סנטה" הם צעקו וניפנפו לו לשלום
הסוף
|
|
