יומנה של דולי 1 (הבחור החמוד מהמיקפה)
|
24/01/2018 |
ומני היקר, לפעמים אלכסיס ממש עולה לי על העצבים...
לפני שבוע במיקפה פגשתי את ריקו, בחור נחמד בצבע תכלת עם שיער שחור קוצני ועיניים חומות. הוא הסתכל עלי והזמין אותי לשבת לידו. הוא הזמין לי ולו מיקשייק בננה על חשבונו. צחקנו ונהנינו מאוד. שבוע אחר כך באתי עם אלכסיס למיקפה, והיא הצביעה על הבחור שישב בשולחן לבד "תכירי, הבחור הזה יהיה חבר שלי עוד שנייה" היא צחקקה "א.. אבל זה החבר שלי, אני חושבת" גמגמתי. "אויש דולי! את יודעת שבחיים לא יהיה לך חבר!" היא צחקקה. רתחתי מזעם ורציתי לגדול ולהראות לה מה זה אבל אני יכולה לגדול רק כשהיא אומרת "דולי" ובגלל שהיא לא אמרה את זה פשוט שתקתי וניסיתי להסתיר את הזעם שבתוכי. היא סימנה לי להישאר והלכה לריקו. הזמנתי שני מיקשייקים אחד כמו שאני אוהבת והשני כמו שאלכסיס אוהבת. כשהסתובבתי הייתי פנים מול פנים אל אלכסיס שהפכה לאדומה מרוב זעם. היא העיפה את המיקשייקים שקניתי. "למה הוא לא הסכים! אני תמיד מצליחה לקנות חברים! תמיד!" היא יללה. אלכסיס יצאה בזעם מהמיקפה ואני נישארתי לנקות את המיקשייקים. ריקו בא אלי "צריכה עזרה?" הוא שאל. לא עניתי. סיימתי לנקות הכל ושילמתי למוכר על הכוסות שנשברו. ריקו אמר "היא לא הספיקה לשמוע, אמרתי שאני לא רוצה חברה שקנתה אותי, תאמרי לה שהיא ואני נוכל להיות ידידים?" "כן" הסכמתי "כמוני וכמוך" הוא השלים את המשפט "כמוני וכמוך? אנחנו רק ידידים?" "כן, את יודעת שאנחנו לא זוג. נכון?" כעסתי מאוד. אלכסיס עמדה מאחורי וחייכה, הנהנתי לעברה והיא אמרה "דולי!" גדלתי וריקו ברח מהמיקפה במהירות בלתי אפשרית, חזרתי לגודלי הרגיל ונתתי לאלכסיס כיף. צחקקנו בעודנו יוצאות מהמיקפה ומותירות מאחורינו בית קפה מלא באנשים מפוחדים.
אז כמו שאמרתי בהתחלה לפעמים אלכסיס ממש עולה לי על העצבים אבל בסופו של דבר תמיד נישאר החברות הכי טובות. המשך יבוא...
אני יודעת שאני כותבת הרבה סיפורים כמו "יומנו של ג'ימבו" ו"הקוסמת ממיקמק סיטי" ואני אנסה לכתוב להם המשך. מוסכם? |
|