|
לכתב אורח - דמעות של פורים
|
27/02/2018 |
שלום!
שמי שוהם, אני בן 11 ומתגורר בבאר שבע
אני עומד לספר לכם על התחפושת שהייתה צריכה להיות לי בחג פורים, ועל זו שהייתה לי.
אבל לא אקדים את המאוחר. פשוט אספר.
-------------------
פרק ראשון - "המקורי ביותר"
-------------------
אם פורים הוא יום שכל הילדים מחכים לו, הרי בשבילי הוא פסגת הפסגות. בכל שנה אני ממציא לעצמי איזה תחפושת.
שיהיה ברור, מעולם לא קניתי תחפושת בחנות, ומעולם לא התחפשתי לשוטר, לכבאי או לאיש הצלה.
את הרעיונות לתחפושת אני ממצי בעצמי, והביצוע נמסר לאימי ולאחיותי.
שנה אחת התחפשתי לקוביה הונגרית, שנה אחרת לאיש הפוך שעומד על הידיים, ושנה אחת התחפשתי לשמן ורזה.
איך מתחפשים לשמן ורזה?
בוחרים צד אחד שמן וצד אחד רזה, עדיף קדימה שמן ואחורה רזה - כי רזה לא מעניין כמו שמן... מקדימה בבטן שמים כריות למילוי על הראש מאחורה שמים מסכה, לוקחים נעליים הרוסות ומדביקים אליהן, בדבק מגע, קרטון מאחורי הנעל כאילו מחוברת אליה עוד נעל.
מוסיפים שפם למסכה מאחור, חובשים כובע ששני הצדדים בו זהים, עונבים שתי עניבות, אחת מאחורה ואחת מלפנים - והרי לכם שמן ורזה.
בשנה אחת התחפשתי לאיש שעומד על הידיים.
אל תדאגו, לא עמדתי אפילו שניה אחת על הידיים, אבל כך זה היה נראה בדיוק.
פשוט לקחתי מכנס וגזרנו בו שני חורים בשביל העיניים, לבשתי את המכנס על הידיים, כשהראש מכוסה והעיניים מציצות מהחורים.
את החולצה לבשתי מהרגליים - הכנסתי רגליים לשרוולים.
חברנו היטב את החולצה למכנסיים בכדי שלא יפלו, על כפות הידיים שלי שמתי נעליים, ועל הנעליים שלי לקחתי בובה ישנה וקטעתי לה את כפות הידיים...
ולראש החולצה ההפוכה חיברתי ראש בובה, בכדי שיראה אמיתי.
התבלבלתם? אתם לא היחידים...
--------------------
פרק שני - הפורים השנתי
--------------------
השנה החלטתי להתחפש לשליח פיצה,
חודש לפני כן החלו ההכנות.
הבסיס היה הקורקינט שלי שהוא כביכול דימה את האופנוע.
בשלב זה החלתי לארגן פריטים כגון קרטונים, תבלינים, מפיות ושלטים.
אחר כך הלכתי על הדברים הרציניים יותר:
התיק הענק בו מאוכסנים מגשי הפיצה הגדולים,
מדובר בתיק יקר, ששומר על החום.
תתפלאו, אבל הצלחתי להשיג תיק כזה מפיצרייה אך הוא היה מלא בוץ והתחתית שלו הייתה קרועה לגמרי.
אמי פתרה את הבעיה בקלות, התיק כובס והתחתית נתפרה בקלות.
השלב הבא היה להשיג מדי שליח עם לוגו של הפיצרייה, השגתי בקלות רבה ועברתי לשלב הבא.
לאחר מכן חיברתי קרטונים לקורקינט וקישטתי אותו שיראה יותר כמו אופנוע, צבעתי בגוון אדום והדבקתי לוגו ענק של חברת פיצות מפורסמת.
שמחתי נוראה והייתי גאה בעצמי.
--------------------
פרק שלישי - לא תמיד הכל זוהר..
--------------------
יום לפני פורים, טליה אחותי הגדולה סיפרה לי שאמה של חברתה לכיתה, שיר, חלתה במחלה קשה, היא מאושפזת ונערכות תפילות בכל העיר להחלמתה.
"מסכנה שיר", אמרה טליה לאמי, "כל הבית נפל עליה, קשה לה לטפל בכל האחים שלה, ולאחיה הקטן אין תחפושת.."
אח של שיר לומד בכיתתי ושמו עידו.
איך ששמעתי את המילים: "אין לו תחפושת"
מצאתי את עצמי אומר בקול: אני יתן לו את שלי.
שקט שרר בביתי, ואמי ואחותי הביטו בי בתדהמה מוחלטת
"אתה רציני?"
"כן לגמרי, אם הדבר הזה ישמח את עידו אני מוכן לוותר למענו על התחפושת"
אמי חבקה אותי ואמרה לי "אתה צדיק"
"יהי רצון שתהיה לך שמחה כל השנה בזכות מעשיך"
טליה התקשרה במהירות לחברתה שיר, וסיפרה לה על רעיוני.
כעת נותר לי למצוא תחפושת בשבילי.
--------------------
פרק רביעי - מלפפון
--------------------
בפעם הראשונה בחיי ביקרתי בחנות תחפושות,
פסלתי כמעט את כל האפשרויות, עד שמצאתי איזו תחפושת במקום נידח מאוד של החנות, אמי לא האמינה שאבחר אותה.
הייתה זו תחפושת של מלפפון.
מאין אוברול ירוק עם נקודות כהות, ובאיזור הראש זה מבהיר.
אמי הסתכלה עלי כאילו השתגעתי.
אבל הסברתי לה שיש לי רעיון שישדרג את התחפושת.
הצעתי שאמי תבשל סיר ענק של מרק ירקות, ואבי יעזור לי לקחת אותו לבית הספר.
אשים את הסיר בחדר השרת על הפלטה שלצד הארון,
ולאחר קצת זמן,
אני עצמי יחזיק צלחות ואחלק לכל חברי לכיתה מרק צונן.
--------------------
פרק חמישי - היום הגדול
--------------------
ביום המסיבה נכנסתי לתוך תחפושת המלפפון,
אני נשאתי עלי כלים חד פעמיים, ואבי יצק לסיר הקטן את המרק.
עידו הגיע עם התחפושת המקסימה שבכלל לא ידע מי הביא לו אותה - שהייתה אמורה להיות, שלי.
הילדים הקיפו אותו בהתרגשות, הם היו נלהבים וצוהלים כלכך, ואני עמדתי מיוזע ורותח, מחפש למי למזוג מרק ירקות.
ראיתי את השמחה של עידו, והייתי גם עצוב, לא שלטתי בעצמי, ופשוט התחלתי לבכות שם, באמצע המסדרון.
דניאל הבחין בי ואמר בקול: "תראו את שוהם המסכן, פעם ראשונה שמישהו מביא תחפושת יותר טובה משלו"
זה כבר היה יותר מדי, לא אכפת לי מהתשומת לב שעידו מקבל.
אבל שיחשבו שאני קנאי כזה?!
את זה לא יכולתי לסבול.
ואז עידו אמר: "מה איתך דניאל? זה בכלל לא בכי! לא ראית שהבן אדם עומד עם כתר של בצלים וירקות על הראש?"
"תוריד את זה שוהם זה מסוכן לעיניים"
נשמתי לרווחה וחייכתי חיוך מזויף, "תביאו לי מהר טישו הבצלים האלה משגעים אותי!"
שוהם הביא לי מפית פיצה אחת, ואמר לי שהוא הראשון שמקבל מהמרק.
אט אט החל להתמלאות תור ארוך של ילדים רעבים.
באמצע הארוחה נגש אלי שוהם ואמר לי:
"אין ספק, אתה הילד הכי טוב שאני מכיר, טליה ספרה לי שהתחפושת היא שלך ואתה ויתרת עליה למעני"
--------------------
פרק שישי - סוף דבר
--------------------
הפכנו לחברים הכי טובים, וכל שנה אנחנו זוכרים את הסיפור הזה מפעם לפעם.
אנחנו אוהבים אחד את השני ועידו לא שכח את מה שעשיתי למענו.
שיהיה לכם חג פורים שמח, ממני ומעידו:)
--------------------------------
להתראות!
|
|
מוקדש
לכולם_באהבה_רבה♥ | |
|
|
