|
יומנה של דולי (המיקמקית מחוף הים)
|
08/03/2018 |
אלכסיס צדקה. חבורת מיקמק באמת החליטו להשתתף לתחרות. באחר הצהריים שטוף שמש ישבנו במיקפה, שותות מיקשייקים, ועוברות על פרטי התוכנית. "אנלנו צריכות מיקמק זר שיגרום לחבורה המעצבנת לצאת מהמעבדה שלהם" אמרה אלכסיס וסימנה לי לבוא אחריה. הלכנו לחוף הים וראינו מיקמקית וורודה עם קוקיות אדומות, עומדת ליד הדוכן של המיקגלידה. אלכסיס סימנה לי להתקרב אליה. "דולי" אמרה אלכסיס. מייד גדלתי; המיקמקית שלחה בי מבט מבועת, אבל היא לא זזה ממקומה. "את תבואי איתנו למעבדה, ותגידי לחבורת מיקמק שזקוקים לעזרתם באי. ברור?" אמרה אלכסיס. המיקמקית הנהנה ללא מילים, עדיין מסתכלת על דמות הענק שלי. אלכסיס סימנה לי לחזור לגודלי הרגיל, והלכנו למעבדה. המיקמקית דאגה לשמור ממני מרחק. היה ברור שהיא מפחדת. שהגענו למעבדה אני ואלכסיס הסתתרנו מאחורי עץ דקל, והמיקמקית נכנסה למעבדה. אחרי כמה דקות החבורה יצאה. "דולי, את תשארי כאן. כולם יודעים עד כמה את מגושמת!" אמרה אלכסיס. אני נשארתי לבד מאחורי העץ. חתול בצבע אבק הופיע, שלחתי יד ללטף אותו אבל הוא הסתלק. למה כולם פוחדים ממני?
המשך יבוא... |
|
