היי קוראים לי אריאל ואני בת 11 . יש לי אחות קטנה בשם אנה. אנה נורא אוהבת את יום העצמאות בגלל שהיא אוהבת לשבת על מחצלת לצפות בזיקוקים. בפעם הראשונה שלה שהיא צפתה בזה זה שנה לאחר שהיא נולדה והיום היא בת 9 וזאת הייתה הפעם היחידה שהיא ראתה אותם. ומאז היא לא מפסיקה לנסות לראות אותם שוב.
פרק 1- ההבטחה
הבטחתי לה שהשנה היא כן תראה את הזיקוקים. לאחר מכן רצתי בבכי לחדרי וטרקתי את הדלת. לא הפסקתי לבכות. אני לעולם לא ראיתי זיקוקים ושאנה שראתה אותם אני נשארתי בבית ובכיתי. למה אתם שואלים? טוב זה די פשוט אני...
פרק 2- הבעיה שלי
טוב זה די פשוט אני חירשת זה אומר שאני לא יכולה לשמוע כלום. בגלל זה נשארתי בבית שהם הלכו לראות את הזיקוקים. בגלל זה אנה ראתה רק פעם אחת זיקוקים. יום לאחר מכן חזרנו לבית הספר אחרי הסופ"ש (סוף שבוע) שהיה לנו.
פרק 3- בית הספר
חיי החברה שלי די טובים יש לי חבר קרוב שתמיד תומך בי שאני צריכה. יש לי חברות שדואגות לי וגם בשיעורים המרות כותבות מה שהן אומרות שאני יוכל להבין גם. לאחר 40 דקות של שעמום חשבון יצאנו להפסקה. "השנה נערוך בעיר טקס יום העצמאות שכולל: הופעה, זיקוקים, טרמפולינות, פעילויות כפיות, דוכני אוכל ועוד... כרטיס כניסה עולה 20 ש"ח "
פרק 4- "אני רוצה לראות זיקוקים!"
שחזרתי הביתה הלכתי לאמא שלי ואמרתי לה "אני רוצה ללכת לטקס יום העצמאות!" היא לא נראתה לי מופתעת ורשמה לי על דף "טוב אם את רוצה אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות את בוגרת". נדהמתי ושתקתי.
פרק 5- עבודת בית
היום בשיעור שפה המורה כתבה על הלוח עבודת בית (שיעורי בית) "עליכם לכתוב במחברת לפחות 10 שורות של חווית יום העצמאות שהייתה לכם ולמה אתם מצפים שיקרה השנה לכבוד 70 שנה" ברגע זה כולם נעצו בי מבטים. הרמתי את היד ואמרתי "המורה זה לא הוגן אני אף פעם לא ההיתי ביום העצמאות!" כלום נדהמו ולמורה הייתה תשובה והיא כתבה "אז תבקשי מאמא שלך שתספר לך איך זה". חזרתי היביתה והתחלתי לשאול את אמא שלי שאלות ואז זה מה שיצא לי. "יום העצמאות זה יום מאוד מהנה אנחנו תמיד מגיעים ברגל אל המגרש כאשר אנחנו מגיעים אנחנו פורסים מפת פיקניק ומניחים עליה את כל הדברים שלנו ולאחר מכן ההיתי הולכת עם אחי למלחמת ספרי שלג! זה היה תמיד כיף! קצת לפני הזיקוקים ההינו הולכים לקנות נישנושים כמו פלאפל או פופקורן נקניקיה... ואז תמיד בשעה 20:00 התחילו הזיקוקים זה היה מראה עוצמתי ומרגש!"
פרק 6- פעם ראשונה!
היום בכיתה שהגשתי המורה נתנה לי ציון 100. לכל השאר היא נתנה 95 ומטה זה אומר שקיבלתי את הציון הכי גבוה. בהפסקה כולם דיברו על משהו שלא הצלחתי להבין שאלתי את חברה שלי והיא כתבה לי "על לאן כל אחד הולך היום העצמאות" אני עניתי "לפה כמו כולם" והיא המשיכה לרשום "דני הולך לאילת לדודים אילה טסה לצרפת עידו לא הולך..." "אבל אני כן" "נוכל להפגש אמרתי!" והיא רשמה "כמובן ולצפות בזיקוקים ולעשות מלחמת ספרי שלג, לעלות על הטרמפולינת באנג'י..." ואוו לא האמנתי שכל כך כיף שם!
פרק 7- היום
"זה היום זה היום זה היום זה היום זה היום!..." הלכתי הלוך ושוב ומלמלתי. אמא אמרה שיהיה לי כאב בטן אבל עניתי חד משמעית "לא". לאחר כמה דקות אמא באה ורמשה לי "לכי להתארגן זה בעוד שעה!" רצתי במהירות שיא לאמבטיה התקלחתי יצאתי בחרתי בגדים לבנים וכחולים וזהו אני מוכנה :) הערתי את אחותי כי אתם זוכרים הבטחתי לה. היא התלבשה מהר ויצאנו.
פרק 8- ההפתעה
אני אחותי אמא ואבא יצאנו לעבר המסיבה. ביקשתי מאמא שלי כסף לקנות אוכל וספרי שלג ופטישים והיא אמרה שהיא כבר הביאה ספרי שלג ופטישים אז לקנות רק נישנושים. (היא רשמה לי על דף כמובן) "בעוד רגע הזיקוקים!" אחותי רשמה לי. כל כך התרגשתי למרות שידעתי שאני לא הולכת לשמוע כלום. ברגע שהם התחילו אמא שלי דחפה לי משהו לאוזניים ופתאום שמעתי "בום בום בום!" ואת אמא שואלת " נו יפה?" רצתי וחיבקתי אותה חזק ואמרתי "זה מושלם!". שחזרתי לכיתה המורה שאלה וכתבה על הלוח "מי רוצה לשתף בחוויות שהיו לו?" אמרתי למורה "המורה זה בדר את לא חייבת לרשום אני כבר יכולה לשמוע אותך"
