|
החיים של מאיה פרק ראשון: זבובים תרתי משמע
|
23/06/2018 |
יומני היקר שלום,
היום התחיל החופש הגדול! שקמתי בבוקר בשעה מאוחרת, בחרתי לעצמי את הגופייה האהובה עלי עם הדפס של שמש, וחצאית כחולה קטנה, קלעתי את שערי לשתי צמות בלונדיניות ארוכות שהסתיימו בפפיון אדום וירדתי במדרגות אל המטבח. שהגעתי המטבח היה ריק, השעון שעל הקיר בישר לי שהשעה 10:28 ועל הקיר הייתה הוכחה נוספת לשעה המאוחרת שקמתי בה: פתח מאימא. בפתק אמא כתבה לי בכתב חפוז שיש לי ערמת פנקיקים וכוס מיץ תפוזים במקרר. הוצאתי את הפנקיקים והמיץ וזזלתי בתיאבון. לפתע נשמעה דפיקה רמה מהדלת והסתערתי על דלת הכניסה. על מפתן הבית הייתה שכנתי, שרית, בחולצה שחורה עם נקודות לבנות, חצאית ורודה, וחיוך רחב מרוח על פניה המנומשים. "היי מאיה" אמרה שרית "רוצה לשחק?". היססתי לרגע, "כן בטח, אבל אני קודם צריכה לגמור להתארגן" עניתי לה לבסוף. בחיוך נוסף עזבה שרית את הבית. הצצתי מבין קפלי הווילון וראיתי את שרית נכנסת אל ביתה. גמרתי את ארוחת הבוקר ויצאתי לגינה. "שרית? את שם?" קראתי. שרית באה בריצה ובידה אחזה בצלחת פריזבי בצבע אדום. ככה שיחקנו לנו במשך כשעתיים עד שהצעתי לשרית כוס לימונדה צוננת. "כן בטח!" אמרה שרית בהתלהבות. נכנסתי הביתה. וקיערתי את כפות ידיי מתחת לזרם המי ברז ושטפתי את פני. רסיסי עפו לכל עבר, אבל ללא היה לי אכפת. הוצאתי קנקן לימונדה מהמקרר ומזגתי לשני כוסות זכוכית גדולות, בתוספת של שתי קוביות קרח. התחלתי ללכת לכיוון הדלת, אוחזת בזהירות את שתי כוסות הלימונדה. לפתע התחלתי להרגיש גירוד מאזור הרגל. נחזפתי לשים את הספלי הלימונדה על השולחן הסמוך (אשר היה אליו אגרטל עם דוגמאות של פרחים כחלחלים) וגירדתי. החלטתי שאחריי הלימונדה אולי אני אצליח להתחמק משרית, באמתלה שמגרד לי מדי בשביל לשחק. הגעתי והגשתי לה את כוס הלימונדה והיא בלעה אותו בלגימה אחת "טוב רוצה לשחק בכדור" הציעה שרית, תוך כדי שהיא מנגנת את פיה בכף ידה. "אהה לא תודה די מגרד לי" אמרתי. "אז אפשר לעבור לבית שלי! שם אין לי זבובים" אמרה שרית ותפסה בידי בלי שנתנה לי להשחיל מילה. גם החצר של שרית הייתה מלאה זבובים, ובנינו, הזבובים מעצבנים לא פחות משרית. אחרי עוד שעה נופת של משחקי כדור שמעתי את קולה המודאג של אמי עולה מחצר ביתינו "מאיה? איפה את? יש ארוחת צהריים". אמרתי לשרית המאוכזבת, "מצטערת אני צריכה לזוז" ובהקלה רבה נכנסתי לבית, איפה שיש אלוורה בהישג יד.
אמשיך לעדכן אותך בהרפתקאות הקיץ שלי יומני היקר,
מי יודע מה עוד יקרה |
|
