הכל התחיל בחנות קטנה
|
04/07/2018 |
פרק ראשון אפשר לעבוד כאן?
היי אני בר אני ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות וכן כולם קוראים לי הדוגמנית של הכיתה אני חושבת אבל שמה שחשוב זה האופי ולא היופי אבל ככה הם רוצים אז שיהיה בקיצור התעוררתי בבוקר והלכתי לבית הספר היה זה היום האחרון ללימודים והייתי שמחה עד הגג כשהגעתי כול הבנות באו ואמרו היי מושלמת, כן ככה הן קוראות לי זה דיי מצחיק שחושבים על זה ,הבנים אומנם קוראים לי בלונדי אני חושבת שהבנתם כבר שדיי אוהבים אוותי לא? אבל זה ממש לא משנה עכשיו בואו נמשיך בסיפור, בשעה האחרונה המורה אמרה: אני נותנת לכם עבודה לחופש ( זה היה מבאס) כל אחד צריך לעבוד במקום כל שהוא בחופש. כל הילדים התאכזבו כולל אני אבל חשבתי לעצמי זה לא כל כך נורא. כשהגיע הצלצול כל הילדים עפו ממקומותיהם ודהרו להסעות. כולם אבל כולם נסעו לקניון לחפש עבודה לחופש וגם אני ביחד איתם. הגענו לקניון, כולם התפזרו ורצו לחפש חנויות לעבוד בהם. בעודי מטיילת לי בקניון אני פתאום רואה חנות כלי בית ישנה שהדליקה אותי במיוחד נכנסתי ללא היסוס. אני מטיילת בחנות ובוחנת אותה שפתאום יד תופסת אותי מאחור. אני מסתובבת ורואה מאחורי ילד בגיל שלי עם שיער חום ועיניים כחולות הוא פתח את פיו ואמר היי אני ג'וני אני עובד כאן, מי את? עניתי לו אני בר אפשר לעבוד כאן?
פרק 2 מנורה כסופה ומוזרה
ג'וני ענה אני חושב שכן אבל זה החנות של דוד שלי ראובן אני אקרא לו. ג'וני הלך לקרוא לדוד ראובן ואני נשארתי לבדי אחרי רבע שנייה הוא חזר עם דודו, דוד ראובן חצי קרח שמן אבל מאד חביב כי הוא מיד הסכים שאני אעבוד שם.נורא שמחתי. דוד ראובן אמר אל תעשו שטויות ילדים קחו מטאטאים ותנקו קצת אחר כך התכבדו בסוכריות שבצנצנת ,ונכנס ומשרד שלו. פתאום ג'וני אמר רק אל תאכלי מהסוכריות הן פגות תוקף כבר מלפני חצי שנה. צחקנו ביחד, אז מאיפה את? שאל ג'וני עניתי לו אני פה מהעיר כל הכיתה שלי ואני באנו לקניון למצוא עבודות לקיץ. אה! נשמע ג'וני שמח וצחק אני מניח שהמורה הכריחה אתכם נכון? כן אמרתי וצחקתי איתו. וכך אני וג'וני ניקינו ודיברנו במשך זמן רב עד שפתאום נתקלתי במנורה מוזר וכסופה שכמוה לא ראיתי מעולם, ג'וני מה זאת המנורה הזאת? שאלתי וג'וני אמר היא יושבת כאן מאז שדוד שלי פתח את המקום אבל אף אחד לא קנה אותה
פרק 3 רוחות ושדים
מוזר אמרתי, היא נראת מיוחדת. רוצה שנדליק אותה? שאל ג'וני, כן! עניתי בהתלהבות הוא לקח גפרור מהמגירה הקטנה והדליק אותה. היא זהרה יפה אך פתאום נכבה האור, רצנו לדוד ראובן כדי להגיד לו שקפפץ כנראה הפיוז אבל בדיוק שבאנו להגיד לו נטרקה הדלת ודוד ראובן נתקע שם, ולא דיבר. המנורה זהרה באור חזק חשבנו לעצמנו שאם לא קנו אותה אולי יש סיבה, אז ניסינו לכבות את המנורה אך ללא הצלחה. מים וחול לא כיבו אותה שמנו מעל האש צנצנת וזה לא כיבה אותה. לפתע התחילו לצוץ גופים מוזרים כמו שדים כאלה או רוחות הבנו שצריך להביס אותם אבל איך? ניסנו לזרוק חפצים עליהם ללא הצלחה זה לא פגע בהם. אך פתאום ג'וני הרים את המנורה וזרק אותה לרצפה והמנורה נשברה. לפתע, כל הרוחות והשדים נעלמו וחזר האור נזכרנ שדוד ראובן תקוע במשרד שלו והדלת נפתחה ישר. מצאנו את דוד ראובן ישן על הרצפה הערנו אותו וסיפרנו לו מה קרה כולנו צחקנו כי בזמן כל הסיפור עם הרוחות דוד ראובן ישן ולא ידע מה קורה.
פרק 4 מסר לחיים
עברה כבר שנה מאז שכל הסיפור הזה קרה ג'וני הציע לי חברות ועבר לבית הספר שלי ונהיה מקובל בדיוק כמוני ואני? אני המשכתי לעבוד אחרי בית ספר כל יום ביחד עם ג'וני אז הנה מסר לחיים ילדים תהיו בהרפתקאות הרפתקאות זה נפלא רק אל תסתבכו איתם יותר מדי טוב?
מקווה שנהנתם מהסיפור השקעתי בו המון תהנו(:
|
|
מוקדש
ל מוקדשלכווולם | |
|
|