|
הקדמה לסיפור על ג'ק
|
15/07/2018 |
אי שם, איפשהו בעולם, לפני שבוע ממש, נולד תינוק חדש. הוריו החליטו לקרוא לו ג'ק. הוא היה הילד הראשון שלהם, ולא היה להם הרבה נסיון בעניין הזה. הם אהבו אותו כפי שאי אפשר לאהוב. אבל יום אחד, כשהיה בן 3, הם נסעו לחופשה יחד והשאירו אותו אצל סבתא שלו, מרי. הוא היה אמור להשאר אצל סבתו משך זמן של כשבוע. ובכל זאת, הוא היה רק בן 3, והוא לא היה מתראה איתה הרבה, והיה לו קשה. אבל ג'ק היה ילד מיוחד. הוא לא היה כמו כל האחרים. היה בו משהו שונה. הוא היה ילד אמיץ וגיבור. הוא לא בכה כלל וכלל, אף שהתגעגע מאוד להוריו. הוא היה עם סבתא שלו מרי, וחיבב אותה יותר ויותר מיום ליום. היא הייתה אישה מקסימה, עם לב רך ואוהב. היא הייתה מסוג האנשים האלה, שאי אפשר שלא לאהוב אותם. היא לא הייתה נשואה, בעלה נפטר לפני כשנה. אז בעצם, במשך השבוע הזה, זה היה רק היא וג'ק. והנה, מגיע היום בו הוריו של ג'ק אמורים לחזור. עברה שעה, עברו שעתיים, ואף אחד לא בא. מרי חשבה שכנראה זה סתם עניין של עיכוב. חצי שעה לאחר מכן, היא נסתה להתקשר להוריו של ג'ק, אבל השיחה הועברה לתא הקולי, וזה השלב שבו היא כבר התחילה לדאוג. היא הדליקה את הטלוויזיה, כדי להעסיק את ג'ק, אבל הטלוויזיה הייתה דלוקה על החדשות, ומרי לא יכלה שלא לשים לב לכתבה שהוצגה על המסך. הכותרת הייתה 'תאונה קשה במיוחד. 2 הרוגים, 3 פצועים'. מרי התפללה שהכל בסדר, ושההרוגים הם לא במקרה הוריו של ג'ק. לאחר כעשר דקות, היא כבר לא יכלה להתאפק. היא פתחה את המחשב, וחפשה כתבה על הנושא. היא מצאה, ולא האמינה למראה עיניה. זה לא הגיוני! לא יכול להיות! זה רק חלום! הוריו של ג'ק נהרגו.. זה היה פשוט לא יאמן. היא בכתה ובכתה ובכתה. היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. ואז, נשמעה דפיקה בדלת החדר, ומרי מיהרה לנגב את עיניה. "סבתא מה קלה?" שאל ג'ק והסתכל עליה בעיניו הגדולות והחומות. תמיד היה לו מבט כאילו הוא יכול לראות את כל העולם. כאילו הוא יודע הכל, ואין לך מה להסתיר ממנו, כי הוא יתפוס אותך על חם. אבל מרי לא נפלה בפח. היא אמרה לו שאמא ואבא החליטו להאריך את החופשה שלהם, לא ברור לכמה זמן, ובנתיים הוא יצטרך להשאר איתה. וככה, עברו עליהם הימים בשלווה ובנחת, כאילו לא קרה כלום. כל יום, ג'ק היה שואל שוב ושוב "איפה אמא ואבא?" ו-"מתי הם יחזלו?" ותמיד סבתא מרי הייתה עונה את אותו הדבר: "אני לא יודעת, ג'קילה" והנה, ג'ק כבר בן 4. סבתא מרי הלכה וקנתה לו עוגה ומתנה, אף שלא היה לה הרבה כסף, היא רצתה לשמח אותו. הם חגגו שניהם יחד, ונהנו זה בחברתה של זו, וזו בחברתו של זה. "תפתח את המתנה, ג'קילה!" אמרה סבתא מרי בצהלה. ג'ק חייך חיוך רחב וחשוף שיניים. הוא לקח את המתנה מידה של סבתו ופתח אותה. זה היה לגו. הוא חיבק את סבתו חזק חזק, והודה לה שוב ושוב. מאוחר יותר, הם שחקו בלגו, אכלו ארוחת ערב, ואז ג'ק הלך לישון. מרי הרגישה נפלא מאז ג'ק עבר לגור איתה. היא הייתה מלאת שמחת חיים, וסוף-סוף הרגישה שיש לה ידיד נפש אמיתי, גם אם הוא קטן ממנה בכמה וכמה שנים טובות. היא אהבה לדאוג לו ולטפל בו. היא לא התלוננה אפילו לרגע. מפני שג'ק היה ילד טוב. היה לו לב טוב ונשמה טובה, והוא היה בוגר במיוחד. הוא תמיד הקשיב למרי ועשה מה שאמרה לו. הוא קם בבוקר כל יום והלך לגן בלי וויכוחים ובלי טענות. הוא אכל כל מה שמרי בישלה לו, הוא לא היה בררן. והכי חשוב; הוא תמיד תמיד חייך. לא משנה מה קרה. ומרי המשיכה לטפל בו ולגדל אותו.
אז עבדתי על הסיפור הזה כבר המון זמן, וזו רק ההקדמה.. שאר הסיפור כבר מוכן, ואני אשתדל להעלות אותו בהמשך. מקווה שאהבתם. וזכרו, זו רק ההקדמה!
|
|
מוקדש
ל הילהמאיה | |
|
|
