לעמי ולתמי היה אבא נעים ונחמד ואילו אימם הייתה מרשעת. למשפחה לא היה כסף רב והאבא תמיד עבד עד מאוחר כך שעמי ותמי נשארו עם אימם לבדם ואבא שלהם לא ידע שהיא מרשעת. יום אחד הילדים שוטטו להם ביער וכדי שלא יאבדו עמי שם פירורי לחם מהבית שלהם.
שפנו ללכת הם ראו שהפירורים אינם כי הציפורים אכלו אותם! שניהם פחדו כי נהיה כבר לילה. הם המשיכו ללכת כי קיוו למצוא בית שיוכלו לישון בו.
הם הלכו והלכו עד שהגיעו לבית שעשוי ממתקים, כן! ממתקים! הגג מביסקוויט, החלונות מסוכריות, השטיחון בכניסה מופל, הדלת משוקולד והידית מקצפת! הם שמחו מאוד והתחילו לזלול כי היו רעבים ופתאום נפתחה הדלת ואישה זקנה עם שיער לבן יצאה מהדלת, עמי ותמי פחדו מאוד והתחילו לברוח אבל האישה הזמינה אותם לביתה העשוי ממתקים. הם קיבלו את ההזמנה ונכנסו לבית של האישה הזקנה. היא הציעה להם חלב ועוגיות והציעה להם את המצעים וחיממה את האח.
בבוקר עמי ותמי התעוררו וגילו שכל בית הממתקים נעלם והאישה הזקנה הפכה למכשפה נוראית. הם פחדו ורצו לברוח רק שהמכשפה נעלה הכל והתחילה לחמם את התנור לאש חזקה. המכשפה אמרה: "אין לכם לאן לברוח! אתם תישארו פה לנצח ואכניס אתכם לתנור שאני מחממת!" היא הכניסה את עמי לכלא והיא ציוותה על תמי להיות המשרתת שלה.
פתאום המכשפה הסתובבה לבדוק מה עם התנור ותמי, בלי לחשוב פעמיים דחפה אותה לתנור וסגרה אותו. עמי נבהל ושמח באותו זמן! תמי שחררה את עמי.
לפני שהלכו הם בדקו בחדרים של המכשפה אם היא מחביאה דברים בחדרים ותמי מצאה חדר עם הרבה מאוד כסף ומטבעות! הם לקחו מהכסף כמה שיכלו וזה היה הרבה מאוד! עכשיו, הם ידעו את הדרך הביתה כי היה אור. שהם חזרו אבא שלהם חיבק אותם ואילו אימא שלהם אמרה: "איפה הייתם?! הייתי צריכה משרתים, כלומר אתכם..."
האימא שכחה שאבא שלהם שומע. באותו רגע האבא כעס מאוד ואמר לעמי ותמי מה קורה עם אימא שלהם שהוא לא נמצא. הילדים סיפרו והאבא הקשיב.
הוא האמין לילדים והעיף את האימא מהבית. הילדים הראו לו את כל הכסף שלקחו וכולם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה. הסוף
היי שנילה אני לילי לא בטוחה שאת זוכרת אותי....
אבל את מהממת אני ממש אוהבת אותך את מיקמקית נדירה ואהובה על כולם!
ואני אישית... מאוד אהבתי!!!!!!!!! = !!!!!!!!!!!
