היה היה לפני שנים רבות כשאבימיכל היתה ילדה היו לה בובות מדברות. אבל היתה לה בובה אחת ספציפית שהיא הכי אהבה והיא היתה דובה וקראו לה פו. כשאבימיכל הייתה ילדה היא תמיד הלכה ליער לשחק עם בובותיה. ויום אחת אבימיכל היתה צריכה לעזוב את היער מפני שהיא הלכה לפנימייה. הבובות שלה היו נורא עצובות במיוחד פו הדובה שלה, אבימיכל לקחה את פו לצד ואמרה לה פו אני לא אשכח אותך לעולם עד יומי האחרון. וגם פו אמרה לאבימיכל אני גם לא אשכח אותך עד יומי האחרון. לאחר יום אבימיכל הייתה צריכה לעזוב את היער וללכת לפנימייה הבובות היו נורא עצובות וכל בובה נתנה לה מזכרת קטנה, ואבימיכל אמרה שהיא תשמור את המתנות האלה לנצח... כעבור 20 שנה אבימיכל התחתנה בעושר ואושר . ויום אחד הדופה של אבימיכל פו נפתחה לפניה דלת פו לא הבינה מהי הדלת הזו והיא פשוט נכנסה עלייה ופו פתאום רואה עיר עם המון ענשים רעש רכבים לא כמו ביער. ופו רואה פתאום איזה ספסל והולכת לנמנם עליו. ופתאום אבימיכל באה ורואה את פו ופו רואה אותה אבימיכל כל כך הייתה שמחה לפגוש את פו אחרי 20 שנה ואבימיכל לקחה את פו לביתה והראתה לבעלה. ובעלה של אבימיכל אמר איזו חמודה פו ואבימיכל אמרה אני אוהבת אותך וגם בעלה אמר לה והם חיו באושר ועושר כמובן שעם פו...
4
3
101
אנא המתן..
תודה, תגובתך התקבלה ותפורסם בהתאם לשיקולי המערכת
16/12/2019 09:27
ממתקי1282
3
סיפור מרגש ומדהים!!!!!
15/08/2018 18:40
PandyPanda
2
זה סיפור כל כך מרגש!!
הלוואי שהוא יהיה בספרייה או כתב אורח :))
נ.ב: דש לפו! (גם אני דוב פנדה XD)
15/08/2018 18:39
נדין111
1
איזה סיפור מקסים!!
מקווה שזה יהיה אחד הסיפורים בספרייה :))
