פעם לפני כמה דקות ישן לו דב. באו עכברים והעירו אותו. ואז הדב קם וגירש אותם החוצה. ובזמן שגירש אותם כל חיות היער תפסו לו את המערה. הלך הדב העצוב לחפש לו מערה אחרת. בדרך פגש גחלילית. שאל אותה הדב: האם את ראית מערה בסביבה? ענתה לו הגחלילית: כן, יש לי מערה משלי. האם אוכל לישון בה? שאל הדב... לא! השיבה הגחלילית. המשיך הדב ללכת ופגש חיפושית. שלום חיפושית, שלום דב. האם ראית מערה בעזור? שאל הדב. כן ענתה החיפושית במקרה יש לי מערה משלי... האם אוכל לישון בה? שאל הדב כמובן שלא ענתה החיפושית, הנחירות שלך לא יתנו לי לישון. עצוב היה הדוב והמשיך ללכת עד שפגש בלטאה. שלום לטאה, שלום דב, האם את מכירה מערה בסביבה בה אוכל ללון? כן אמרה הלטאה... בוא ואראה לך... לככה הלטאה את הדב לפתח המערה שלו עצמו. הציץ הדב פנימה וגילה שכל חיות היער נעלמו שמח הדב והתכונן לשינה מחודשת אך הקור הגדול מבחוץ לא נתן לו להירדם. אז באו כל חיות היער והכינו לדב תה חם. וזה סוף הסיפור או שאולי היה זה רק חלום של דב... הסוף.
