|
מעמד האישה (סיפור)
|
01/10/2018 |
פעם הייתה ילדה בשם אלכס.
מי לא הכיר את אלכס? הסנים, הבנות ואפילו האל"פים, והיא הייתה בכתה ח' בכלל!
אבל האהבה הכי גדולה של אלכס, הייתה כדורגל.
היא ישבה עם משפחתה בזמן המשחקים, חסכה כסף בשביל כדור כדורגל רגיל ועם חתימות, הכל היא עשתה למען זה.
אבל היא לא הייתה בקבוצה הבית ספרית.
מי לא התעקש שהיא תצטרף לשם על הקישורים שלה?
משפחתה, חברותיה ואפילו כל השכבה!
יום אחד, כשאלכס רצה נרגשת בחליפת הספורט שלה אל המורה לספורט, ושאלה בשמחה רבה אם היא יכולה להיות בנבחרת של בית הספר לכדורגל, נמחק החיוך מפניה.
התשובה שהיא קיבלה מהמורה הייתה "אני מצטער אלכס, לא תוכלי להיות בנבחרת" "למה?" היא שאלה.
המורה ענה לה "כי את בת".
היא הבינה שזה חסר סיכוי. היא רצה אל כיתתה, בוכה בשביל של דמעות.
כולם שאלו אותה שאלות כמו "אלכס, למה את בוכה?" או "אלכס, הכח בסדר?מה קרה שם?", אבל היא לא ענתה.
היא רצה אל אולם הספורט של הבנות, כי היא ידעה שלא יהיה שם אף אחד.
"לא", היא אמרה לעצמה "אלכס, תתגברי על זה! תצרי עמותה למען מעמד האישה, ותצטרפי לנבחרת הכדורגל!".
וכך עשתה.
בהתחלה היה לה נורא קשה, כי בקושי היה מישהו שרצה להששתף.
אבל כשראו ששומרת הפארק הצטרפה לעמותה, הנשים הבינו שלא צריך לפחד מבושה. וכעבור חודש, העמותה מנתה מאה ושישים נשים, נערות ואפילו ילדות.
אחרי שהן טיפלו בנושאים החשובים, אלכס העלתה את הנושא של הבעייה שלה: קבוצת הכדורגל.
"זה לא הוגן שאנו לא יכולות להצטרף לשם רק כי אנחנו בנות, וכל יום הקבוצה באולם הספורט של הבנוצ גדלה בבנות שבוכות בגלל זה! אנו חייבות להתייצב מול המורה לספורט, ולומר לו שגם בנות יכולות!" היא אמרה.
"כן!!!!!!" כולן ענו.
וכך נעשה: יום למחרת, מאות נשים, נערות וילדות יצאו מהשיעור או מהעבודה שלהן רק בשביל ללכת למורה לספורט!
מרוב פחד, המורה ענה: "אני הייתי מצרף בנות בשמחה, אבל זו הוראמ מהמנהל!". הבנות החליפו מבטים, והלכו למשרד המנהל.
לאחר שעה וחצי של סידורים, מלא בנות הצטרפו לנבחרת הכדורגל, הודות לאלכס!.
בכל סוף יום, אלכס נרדמה, כשבראשה הזיכרון שבוא כל העמותה מרימה אותה וצועקת "אלכס!אלכס!אלכס!".
הסוף!
|
|
מוקדש
ל מנהלים | |
|
|
