קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
סינדרלה
|
20/10/2018 |
עם בוא האביב, נושא האב האלמן אישה שנייה ולה שתי בנות יפהפיות אך רעות לב כאמן. אחיותיה החורגות של הנערה לועגות לה, דוחפות אותה למטבח, מלבישות אותה חלוק אפור ומאז עליה לעבוד מהבוקר עד הערב בעבודות המטבח הקשות. בלילה היא נאלצת להצטנף ולישון ליד האח. על כן תמיד נראים פניה מפויחים והכינוי "סינדרלה", כלומר לכלוכית, דבק בה. האחיות החורגות נוהגות להציק לה ולשפוך חופן של עדשים לאפר התנור כדי שיהיה עליה לברור אותן מחדש. יום אחד נוסע האב הטרוד בעסקיו ליריד. לכלוכית מבקשת ממנו שיביא לה ממסעו את הענף הראשון שייתפס בכובעו בדרכו חזרה, לעומתה מבקשות אחיותיה החורגות מתנות יקרות. כשחוזר אביה של לכלוכית ממסעותיו הוא מביא לאחיות את מבוקשן וללכלוכית הוא מעניק ענף של עץ אגוז. לכלוכית נוטעת אותו על קבר אמה, והוא גדל והופך לעץ פלאי. על אחד מענפיו מופיעה ציפור לבנה פלאית וממלאת אחר משאלות לבה של לכלוכית.
יום אחד מחליט הנסיך לערוך נשף מפואר שיימשך שלושה ימים כדי שיוכל לבחור לו כלה מתאימה, מבין המוזמנות האצילות. לכלוכית מבקשת להשתתף בנשף אך אמה החורגת אוסרת עליה וכעונש על תחינותיה, היא זורקת שלוש פעמים רצופות עדשים לאפר ומצווה על לכלוכית לברור אותן. לכלוכית יוצאת אל הגן וקוראת ליוני הבית והבר ולכל עופות השמיים ויחדיו הם עוזרים לה לברור את העדשים, כדי שתוכל ללכת לנשף. אך גם לאחר שנעשה כמצוותה אין האם החורגת מתרצה, והמשפחה יוצאת לנשף ומותירה את לכלוכית לבדה בבית. לכלוכית מבקשת מהעץ שלה עזרה, והציפור הלבנה הפלאית משליכה לה ממרום ענפיו שמלת זהב וסנדלי זהב. לכלוכית לובשת בזריזות את השמלה, נועלת את הסנדלים ומגיעה לנשף. הנסיך מוקסם ממנה ורוקד רק עימה. כאשר אחד המוזמנים מנסה להזמינה לרקוד עמו, מסרב הנסיך להיפרד ממנה ולהשאילה לאחר ואומר: "זו הרקדנית שלי בלבד!". כשלכלוכית מבקשת ללכת, הנסיך מציע ללוות אותה לביתה אך היא מצליחה לחמוק ממנו ולהתחבא בשובך יונים בגינת ביתה. גם לאחר יום הנשף השני מצליחה לכלוכית לחמוק ממנו. הפעם היא מסתתרת בין ענפי עץ אגסים ענקי שבגינת ביתה ונותרת מסתורית ועלומת שם בעיני הנסיך. בתום יום הנשף השלישי, בחומקה מן הארמון, נותר סנדל הזהב השמאלי של לכלוכית דבוק לזפת שעל המדרגות הארמון. את הזפת מרחו משרתיו של הנסיך על פי דרישתו - כך זמם ללכוד את נערת חלומותיו בעת שתחמוק ממנו ותנסה להיעלם.
הנסיך האומלל מבשר להוריו שיתחתן רק עם זו שהסנדל יהלום את כף רגלה. הוא יוצא עם סנדל הזהב אל ביתה של לכלוכית שכן לשם נעלמה הרקדנית המסתורית. בבית מנסה האחות הראשונה לנעול את הסנדל, אך הבוהן שלה גדולה מדי. בעצתה של האם היא קוצצת אותה והנסיך הולך שולל ומוליך את האחות הבכירה ברוב כבוד לעבר המרכבה המלכותית. מחוץ לבית מזהירות היונים שעל העץ את הנסיך מפני הזיוף. הוא משפיל את מבטו ורואה את הדם הנוזל מן הסנדל ומחזיר אותה אל הבית. כדי לתחוב את כף רגלה המגושמת אל תוך הסנדל העדין מוכרחה האחות השנייה לקצוץ את עקבה. גם הפעם מזהירות היונים את הנסיך והוא דורש בכל תוקף מהאם והאב להביא אליו את לכלוכית. היא ניצבת מולו בחלוקה האפור. סנדל הזהב מתאים לכף רגלה, הנסיך מזהה את פניה ולוקח אותה עמו אל הארמון. בדרך מתיישבות היונים על כתפיה של לכלוכית. בחתונה, עוקרות היונים את עיניהן של האחיות החורגות וכך הן נענשות על רשעותן.
המסר העולה ממעשיית האחים גרים: האדם הנמצא בשפל המדרגה, יכול לשנות את מצבו ולהגשים את שאיפותיו בעזרת הכוח הטמון בו להביע את משאלות לבו. האכזריות - קיצוץ חלקי כף הרגל כדי להתאימה לנעל, ניקור העיניים כעונש למתעללות - עומדת בניגוד גמור לאופיה התם והאוהב של לכלוכית, המביא לה בסופו של דבר את מזלה הטוב. נוכחות היונים ותפקידן בסיפור יכולה להתפרש כדימוי לתת מודע באישיותה של לכלוכית, הצד האקטיבי, הפועל כדי להוציא את משאלות הלב לפועל, אך גם הזועם והמעניש את הפוגעים בה. העובדה כי פעולות אלה נעשות על ידי היונים ומופרדות כך לחלוטין מלכלוכית בעצמה, מאפשרת לדמותה להישאר נקייה מרבב ולהיות מושא להזדהות הקוראים עם הטוב המנצח.
שאלת הסליחה או הענשת הגורם המרע או המסכל בשתי הגרסאות מעוררת מחלוקת מוסרית, שבה צד אחד מאמין כי ניתן לשנות את הרוע ולהפכו לטוב, לבגר את היצריות הקטנונית והאגואיסטית ולהופכה למושכלת ומבינה את צורכי הזולת ואת מקומה בעולם, וצד אחר הטוען שניתן לטוב ולבוגר לשרוד רק לאחר שהיצרי הקטנוני האגואיסטי לומד לקח ונחלש עד ממוגר לחלוטין. בגרסת שארל פרו סולחת סינדרלה לאם ולאחיות החורגות, אף גומלת להם בטוב ובכך מצליחה, ככל הנראה, לנטרל את תכונותיהן הקטנוניות והאכזריות. ניתן לטעון שזהו מימוש של עקרון "הלחי השנייה" שאליו הטיף ישו הנוצרי, או עקרון הדוגמה הטובה שעליו מצביע וולטר בסיפורו "זאדיק".[דרוש מקור] הסיפור אינו מוסיף ומפרט האם המשיכו האחיות והאם למרר את חיי סינדרלה שהפכה עכשיו למלכה, או שבאמת הסכינו עם היותה נעלה ונערצת מהן והסתפקו בגורלן הטוב למדי. המעשייה על פי שארל פרו מציעה הכלה של הרוע על ידי הטוב והטמעתו בתוכו ומסתפקת בכך, שכן זהו טיבה של מעשייה: היא מותירה מקום רב לדמיון ולתהייה. גרסת האחים גרים לעומתה מותירה את הכוחות השונים מופרדים לחלוטין כאשר היונים, שהן סמל לטוהר ותום אך הן גם בעלי חיים ופועלות על פי אינסטינקטים חייתיים הישרדותיים, הן למעשה הדמויות המורכבות מן היכולת להיטיב ולהרע. הן המקשרות בין המרכיב הטוב אך החלש שמתחזק ועובר תהליך של הבשלה, התבגרות ומימוש, לבין הגורם החזק המרע, שמסרב לאפשר התפתחות והופך לכן להיות חלש ובלתי מאיים. היונים גורמות לאיזון הכוחות בסיפור. התנהגותן משקפת לקורא/המאזין את הפוטנציאל והגמול הטמונים בבחירה בין הטוב לרע או הבגרות והבשלות מול הקטנוניות והיצריות הבלתי מבוקרת |
|
|
|
|
78
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
