היה היה ילדה שקראו לה זואי ,זואי גרה בבקתה קטנה באמצע היער ביחד עם אמה . לזואי היה גם כלב קטן בשם צ'ארל הוא היה כלבלב שובב שאהב לטייל ,לשחק והוא מאוד אהב את זואי הוא היה החבר הכי טוב שלה וזאת כי לזואי אף פעם לא היו חברים אמיתים שאפשר לדבר איתם ושהם יבינו אותה. יום אחד זואי וצ'ארל יצאו לטיול ביער אחרי כמה שעות היא וצ'ארל נחו, זואי נשענה על עץ ונרדמנה. אחרי שעתיים זואי התעוררה הושיטה את ידה ללטף את כלבה אך כל מה שהיא הרגישה זה דשא! כשפתחה את עיניה היא לא ראתה את צ'ארל היא פחדה שכלבה ברח לה! זואי נלחצה ולא ידעה מה לעשות כי הוא היה החבר היחידי שלה ועם זאת הכלב שלה! זואי חשבה על רעיון צ'ארל הכלב שלה מאוד אוהב פרחים בדיוק כמוהה ליפעמים אפילו כשלזואי היה משעמם היא היתה אוהבת לדבר איתם אפילו שלא הבינו אף מילה ויותר מיזה היתה אוהבת להריח את הריח הטוב של הפרחים בימיוחד ורדים, אז צ'ארל גם בדיוק כמוהה אוהב פרחים. זואי חשבה לקטוף כמה פרחים ולקרוא לצ'ארל רק שיש רק מקום אחד ביער שבוא צומחים פרחים בקרחת היער. זואי התחילה בדרכה אל קרחת היער בזמן ההליכה ניסתה לקרוא לכלבה אך אף קול לא נשמע חוץ מקול הציוצים של הציפורים זואי היתה קצת עצובה כי היא מתגעגעת אל כלבה. אחרי כמה דקות הגיעה זואי אל קרחת היער , ומה היא רואה? את צ'ארל! יושב לו מרחרח פרחים! כשאשר צ'ארל ראה את זואי הוא מיד כישכיש בזנבו וקפץ אל ידיה וליקק לה את הפנים זואי אמרה אל צ'ארל אני אוהבת אותך! כי אין דבר יותר משמח מאהבה של כלבים! הסוף.
