קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
האור הקטן שלי
|
29/11/2018 |
פרק ראשון:
אף פעם לא התבלטתי בשום דבר, תמיד הייתי שקט, אולי זה בגלל שאני נמוך קומה. מי יודע?
לפעמים ילדים צחקו עליי בגלל הגובה אבל אף פעם לא חשבתי על זה לעומק. אמא אמרה לי שאני עוד אגדל, וגם עם לא הרבה. ככה זה בגנים, אין מה לעשות. קיבלתי את זה כמו מכה. הרגשתי שאיני שווה דבר.
אך, האם זה באמת נכון?
פרק שני:
היום יש לנו בבית הספר מסיבת חנוכה, זה אחרי בית ספר. במסיבה יש כנס גדול ,
בכנס המנהל מספר על החג ומשמעותו. התחלנו את הארוחה. היו סופגניות ולביבות, נורא רציתי אחת. לקחתי והיא היתה עם ריבה, כמו שאני אוהב. והסתכלתי על הילדים האחרים בכיתתי שירקו לכול כיוון את הסופגניה ואמרו בגועל:"איכס ריבה!"
והילד שהביא את הסופגנית אדום כריבה עומד בצד בשקט, עצוב. הרגשתירע בשבילו. סתם חבל על הכסף שלו, אחר כך באתי אליו
"אחי, תקשיב הסופגניות שלך ממש טעימות. אני ממש מודה לך!" אמרתי לו.
הוא חייך ואמר:"תודה שמח לשמוע אותך אומר את זה!."
עמדנו בשתיקה זה ליד זה. חייכתי.
לפתע ראיתי שבזמן שאכלתי את הסופגניה ילדים נוספים הושיטו את ידיהים כדי לחטוף את הסופגניות של הילד בכיתתי. ראיתי כמה עיניו אורו.
פרק שלישי:
בהמשך היום חווינו פעיליות רבות. שרנו שירים ורקדנו היה נורא כיף. ואז היה פעילות בזוגות. ישבתי מיד בצד כי ידעתי שעם אחפש בן זוג כולם יאמרו שהם "תפוסים"
ואשאר לבד מושפל. ישבתי בצד וראיתי איך את רועי ותומר כולם מזמינים, והם מחייכים ובוחרים מי הכי יפה מבניהם כדי להיות איתו. לפתע מיקמקית בשם סמדר באה אלי והושיטה לי יד. "רוצה להיות איתי?" היא רכנה לעברי. הרגשתי נפלא, לקחתי את ידה וביחד עשינו את הפעילות. האמת שסמדר מאוד מצחיקה והיא סיפרה בדיחות שפיצצו את כולנו מצחוק. לאחר מכן אמרתי לה תודה והיא אמרה לי:" תדע לך שאתה האור של הכיתה"
הסמקתי והרכנתי ראש.
פרק רביעי:
האווירה היתה נורא מיוחדת, שירי חנוכה התנגנו באוויר,
לאחר מכן עשינו תמונה כיתתית . הייתי מקדימה כדי שלא יסתירו אותי. המיקמק שמאחורי צחק:" איזה צוציק, אפילו לא מגיע לי לזרת!".
הכיתה שקטה.
הגעתי הביתה מוצף מדמעות
אמא נבהלה ורצה אלי. סיפרתי לה הכול, ראיתי איך הבעות פניה השתנו מרגע לרגע.
"תקשיב חמוד שלי, אולי אתה נמוך, אולי אתה שקט, אבל אתה אור, ואת זה אף אחד לא יכול לשנות"
המילים שלה עודדו אותי, אני באמת אור, אור מיוחד!
פרק חמישי:
התלבשתי והתארגנתי למסיבה. אני אמי אבי ואחותי הקטנה הלכנו למסיבה בבית הספר. התביישתי קצת להסתובב, אבל היד של אמא ליטפה אותי כול הזמן. שהגענו עזבתי את אמא שהלכה לשבת בכסאות ואני התכנסתי עם כיתתי.
הרבה ילדים הסתכלו עלי, ליחששו, הרגשתי נורא נבוך אבל החלטתי להתעלם. לאחר מכן באה אלי סמדר
" תדע לך שאתה אור מיוחד, תדע למרות שאתה נמוך , אתה אור גדול ובלעדייך אנחנו לא שווים כלום".
חיבקתי אותה וניפפתי לשלום.
פרק שישי:
הטקס התחיל, כולם היו בסקרנות מה המנהל יאמר.
המנהל פתח את פיו ואמר:
"מיקמקים, לכול אחד יש מוגבלות, אבל הכי קשה זה לעמוד בהם. אני רוצה להעניק לתלמיד רון מיקמוק תעודת הוקרה . רון הוא אור קטן ואמיתי"
רון? רון? רגע זה אני???
הייתי נבוך ועליתי בצעדים קטנים לבמה המנהל עמד לצידי עם התעודה ראיתי את כול תלמידי כיתתי מוחאים לי כפיים ואת סמדר מחייכת אליי. אז מסתבר שאולי גם עם אני נמוך. אני אור קטן ומיוחד.
|
|
מוקדש
לואי, AVIGAL, חנוכהשמח:) | |
|
|
|
|
|
|
336
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06/12/2018 14:05 |
לולה9731 |
4 |
ריגשת אותי ממש איך חשבת על הסיפור?
אשמח להקדשות! |
|
|
|
|
|
05/12/2018 19:36 |
ברבית1211 |
3 |
מיקמק, אתם שומעים?!
יש לנו כתבת אורח חדשה!
זוכה בטוחח |
|
|
|
|
|
01/12/2018 15:05 |
גרבזואי |
2
|
|
יפה!! מאוד מרגש! |
|
|
|
|
|
01/12/2018 11:43 |
שולטת1128 |
1 |
|
או לה לה כל הכבוד על הסיפור |
|
|
|
|
|
|
|
