|
מי גנב את הסופגניה?-סיפור לכתב אורח
|
01/12/2018 |
פרק 1:
החג האהוב על יהב היה חנוכה. טוב החג השני האהוב, שום דבר לא יכול להיות יותר טוב מפורים.
חנוכה השיג את המקום השני בזכות דבר אחד, הסופגניה.
כלומר כן היא אהבה להדליק נרות, ואת הסביבונים, ואת הלביבות שאביה היה מכין.
אבל שום דבר לא השתווה לתחושה הצקית שהרגישה כשנגסה בסופגניה,לטעם המתוק כשהרגישה את הריבה האדמדמה על לשונה ולאבקת הסוכר המכסה את שפתיה.
אמא שלה קנתה לה בדרך חזרה מהעבודה את הסופגניה, אבל לצערה של יהב היא הייתה צריכה לסיים את כל שיעורי הבית שלה לפני שתוכל לאכול אותה.
יהב שנאה ללמוד אנגלית אבל הסופגניה הייתה בהחלט תמריץ טוב.
"וסיימתי." אמרה יהב כשפתרה את התרגיל האחרון ורצה מחוץ לחדרה.
"סיימתי!" קראה.
אימה, שהתכופפה מתחת לשולחן בניסיון למצוא את המפתחות שלה אמרה לה משהו אבל הילדה לא שמעה אותה.
"ביי מותק." אמרה אימה כשמצאה אתה מפתחות שלה באגרטל מלא בפרחים מפלסטיק.
"ביי אמא."
ברגע שיהב שמעה את הדלת נטרקת היא פתחה את הקופסא של המאפייה וציפתה לראות שם את הסופגנייה המובטחת לה.
אבל הקופסא הייתה ריקה.
פרק 2:
יהב הייתה עצבנית. היא עבדה קשה כדי להשיג את הסופגנייה שלה.
"עידו ובן!" צעקה ושני ילדים בני שבע הציצו מאחד החדרים.
"מה את רוצה נודניקית?" שניהם אמרו ביחד ואז הסתכלו אחד על השני וצחקו.
"צ'יפס!"
הם קימטו את מצחיהם בתסכול.
"עוד צ'יפס!" שניהם צעקו וגרמו לאחותם הגדולה להתעצבן עוד יותר.
"אני יודעת מה עשיתם!" יהב שילבה ידיים.
עידו שפשף את עורפו במבוכה, "תפסת אותנו."
בן המשיך אותו, "לא התכוונו לשבור את המכונית על שלט שלך."
"רגע זה הייתם אתם?!" יהב הייתה עצבנית עוד יותר, ושני הילדים היו יכולים להשיבע שראו עשן יוצא מהאוזניים שלה.
"הייתי צריכה לדעת! אבל לא התכוונתי לזה, מי מכם אכל לי את הסופגנייה."
התאומים החווירו, "אז לא התכוונת לזה?" אמר בן.
"לברוח!" עידו קרא ושניהם רצו לחדר שלהם ונעלו את הדלת.
הם היו חייבים לה מכונית חדשה אבל הם נראו נקיים.
פרק 3:
החשודה הבאה ישבה בחדרה מול המחשב בטח.
"זוהר!" יהב נכנסה לחדר שעל הדלת שלו נתלה שלט עם הכיתוב "לא להיכנס!" ושרבוטים של גולגולות.
יחסית לנערה שנקראת זוהר, אחותה בת השש עשרה לא הייתה טיפוס נחמד כל כך.
השיער הבלונדיני שהיה לכולם במשפחה חוץ מלאביה, נקצץ ונצבע בשחור והיא תמיד לבשה בגדים כהים. היה לה נזם באף ושפתיה היו צבועות בשפתון בצבע אדוום-דם.
"מה ת'רוצה?" כיסא גלגלים הסתובב אליה ועליו ישבה זוהר.
"אכלת לי את הסופגניה?"
"לא, עכשיו עופי מפה."
יהב נותרה נטועה במקומה וזוהר גילגלה עיניים, "רק עכשיו חזרתי מבית הספר הנקרא גם גיהנום תני לי קצת לנוח לפני שאת מציקה לי."
"או שמה?"
ברגע הבא יהב מצאה אותו יושבת על הרצפה מול הדלת הנעולה של זוהר.
"יש לה אליבי." אמרה יהב בזעף לבסוף, עצבנית שהעיפו אותה ככה.
פרק 4:
היחיד שנשאר היה... אבא.
"אבא!"
שום תגובה.
יהב נכנסה לחדר של הוריה וראתה את אבא שלה ישן בצד אחד של מיטה זוגית ענקית.
"אבא."
הוא לא זז, הנערה עם הצמה הבלונדינית קפצה על המיטה לידו וניערה אותו עד שפקח את העיניים.
"מה יהב?" רטן.
"אכלת לי את הסופגנייה?"
"לא," אמר, חצי ישנוני. "תני לי לישון."
במחשבה שנייה אין סיכוי שזה היה אבא, הוא לא אהב סופגניות בכלל. מוזר נכון?
יהב יצאה מהחדר של ההורים שלה וטרקה את הדלת מאחוריה.
שום דבר. היא תחקרה את כולם בבית הזה ושום דבר.
פרק 5:
"חזרתי."
כדי שהיא תבקש מאמא שלה שתקנה לה חדשה, למרות שלא היה נעים לה להטריח אותה.
"אמא! משיהו אכל לי את הסופגניה, היא לא נמצאת בקופסא!"
אימה צחקה, "יהב כבר שכחת? אמרתי לך כבר ששמתי את הסופגניה שלך בארון כדי שהאחים שלך לא ידיעו אליהם.
הוי היא בהחלט הייתה צריכה להקשיב לה כשדיברה.
באותו היום הם הדליקו את הנר הראשון בחנוכיה וצפו בשתי הלהבות השורפות את שעוות הנרות הצבעוניים.
החג האהוב על יהב היה חנוכה. פורים ירד למקום השני, הרי שום דבר לא יכול להיות יותר טוב מזה. |
|
