|
סיפור לכתב אורח: החלום
|
03/12/2018 |
זה קרה לפני שבוע. עד היום בכלל לא הייתי בטוח שזה אמיתי. אבל הגעתי למסקנה שזה באמת קרה. נכנסתי לתוך חלום. חלום ששינה לי את החיים. ולא תאמינו מה קרה.
פרק 1- בעיה
נחזור ללפני שבוע. האמת, היה לי יום רגיל בהחלט. במיקבצפר אני לא ממש מקובל, בגלל שיש לי בעיה. אני די ביישן. כשכולם נגיד חוזרים מהמיקבצפר ביחד ומתחילים לדבר על כל מיני דברים מעניינים, אני ממש רוצה להצטרף, ויש לי המון מה להגיד, אבל אני מפחד שיגידו לי שאני סתם מקשקש ומה אני מדבר פתאום. אז, כמו שבטח ניחשתם, אין לי כמעט חברים. הכמעט שיש לי זה, בטח תצחקו עלי, חברים דמיוניים. אבל כל זה עמד להשתנות.
פרק 2-יום רגיל
טוב, נחזור ליום הרגיל. שיעורים משעממים. גם בכיתה אני מתבייש להגיד את דעתי. אחרי מיקבצפר כמו תמיד כולם הלכו ביחד לבתים. גם אני. חזרתי הביתה. אמא הייתה שם. קצת מפתיע, כי יש לה הרבה עבודה, ויש לה חופש רק פעם בחודש. היא יודעת שאני ממש ביישן, אבל לא ממש יודעת על המצב החברתי שלי. אני לא אוהב לדבר על זה. בכל אופן, הכל היה בסדר, עד שהלכתי לישון. חשבתי, שזה לא יכול להמשך ככה. כל יום אין לי מה לעשות. אין לי חברים חוץ מהכמעט חברים שלי. רציתי לעשות משהו שישנה הכל. נרדמתי. והתחלתי לחלום.
פרק 3- החלום בתוך העננים
חלמתי שאני בתוך העננים. כמעט בתוכם. מיקשומר עמד
שם. התביישתי. " מה השם שלך?" הוא שאל. חשבתי שלמה הוא צריך לדעת, אבל לא היה לי אומץ להגיד. "פישקה" גמגמתי. "מה?" הוא שאל. "דבר יותר ברור". "פישקה!" "מממ... פישקה אמרת? כן, יש לנו פה את השם שלך, תכנס". נכנסתי.
ואווווו. היו שם אין ספור משרדים! על כל משרד היה שלט ענק: "המשרד לבעיות חברתיות", "המשרד לבעיות משפחה" ועוד ועוד. לכן לא פלא שהופתעתי שמישהו הופיע לי מול הפנים. הוא היה נראה כמו מהסרטים. שיער בלונדיני, עיניים כחולות. "מה השם שלך?" הוא שאל. "פישקה!" מיד עניתי. למדתי מהמיקשומר ההוא. "אוקיי, פישקה. ממ.. כן. למשרד בעיות הבושה". מה הולך פה?! אני לא מבין! המשרד לבעיות הבושה?! חשבתי לעצמי והתביישתי להגיד. "טוב, תעלה על הענן הזה", פתאום ראיתי ענן קטן מרחף לעברי. "למה?" העזתי לשאול. "ככה. אל תשאל שאלות". עליתי. וואו. זה היה אדיר! ממש נהנתי. עפתי עם הענן למשרד בעיות הבושה. הרגשתי שכל החלום הזה אמיתי.
פרק 4-המשרד לבעיות הבושה
הענן הוריד אותי בכניסה למשרד. נכנסתי. איך שנכנסתי ראיתי אישה יושבת עם כיסא ושולחן שנראתה מאוד עסוקה. איך שהיא ראתה אותי היא עצרה וחייכה. "שם?" היא שאלה. "פישקה!" מיד עניתי. "יופי. קח. זה פתק. יש עליו מספר. תכנס לחדר שיש עליו את המספר הזה". 666 זה היה המספר. חפשתי את החדר. 500 לא, 600 לא, הנה! 666. דפקתי על הדלת ונכנסתי. ראתי שם מיקדוקטור. כשהוא ראה אותי הוא חייך. "פישקה נכון?" "כן" עניתי. "טוב" הוא אמר, "יש לנו עניין מאוד חשוב לטפל בו. קבלתי הודעה על ילד, בשם פישקה שיש לו בעיית בושה. האם זה נכון?" "אממ, פחות או יותר". "טוב, אז זה נכון. אני רוצה שנתגבר על זה". "רק קודם אני רוצה שתדע שאתה באמת באמיתי בתוך חלום. הגוף האמיתי שלך פה. אתה יכול לבחור להאמין, ויכול לבחור שלא. אבל אתה כן". לא הייתי בטוח שמה שהוא אומר זה נכון. "טוב, בוא נטפל בעניין, למה אתה מתבייש להגיד את מה שאתה רוצה להגיד?" לא הייתי מוכן לשאלה כזאת ישירה. ידעתי את התשובה, אבל ממש לא רציתי להגיד. "טוב, אז נוציא את התשובה ממך". והוא הוציא מהארון שלו מי כובע מוזר מפלדה. הוא אמר לי לחבוש אותו. "אוקיי, עכשיו תחשוב על להתבייש." חשבתי. "טוב אז אני חושב שגם אתה וגם אני יודעים למה אתה מתבייש להגיד מה שאתה רוצה, בגלל שאתה מפחד שלא יקשיבו לך, ויחשבו שאתה סתם מקשקש". הוא צדק. "טוב, ננסה עוד משהו. תחשוב שאני עכשיו חבר שלך והוא אומר עכשיו: וואי, לפני שבוע הייתי במשחק של הפועל מיקמק, מישהו עוד היה?" רציתי להגיד שגם אני הייתי, והמיקדוקטור ראה את זה בעזרת הקסדה. "יפה" הוא אמר. "אז יש לך מה להגיד, ואתה צריך להגיד אותו!". "אבל, אבל אני לא מסוגל. משהו עוצר בי" אמרתי. "אני מבין" הוא אמר, "יש לי רעיון! בוא נבדוק ממה אתה הכי מפחד... מצאתי! משילדים אחרים יגידו לך שאתה לא טוב, שאתה סתם ילד. עכשיו אני רוצה שבמיקבצפר שלך, תהיה ליד הילדים האלה! תדבר איתם! תעשה את זה! ליד מבוגרים אל תפחד להגיד את מה שאתה רוצה, תגיד מה שאתה רוצה ליד כולם! " ובזאת נגמרה שיחתנו. יצאתי מהמשרד לבעיות בבושה. חשבתי הרבה מאוד על מה שהוא אמר.
פרק 5-מה קרה בסוף
הגיע הבוקר. חשבתי על מה שקרה. והחלטתי שאני עושה את זה! הגעתי למיקבצפר. המיקמורה שאלה שאלות על שיעורי הבית. אני תמיד עושה אותם, אבל אף פעם לא עונה על שאלות שהיא שואלת עליהם אחר כך בכיתה. הפעם החלטתי שאני עונה. הרמתי, אמנם בהיסוס, אבל הרמתי את היד. היא כל הופתעה עד שכמעט נפלה. אבל התעשתה, ואמרה "כן, פישקה?" ועניתי. הרגשתי מאושר. אחר כך שכולם חזרו ביחד מהמיקבצפר חזרתי עם כולם. שמעתי את רוני שואל "מי היה במשחק לפני שבוע של מיקמק?!" ואני אמרתי "כן הייתי! מיקמק ניצחו והיה אדיר!" הוא ממש הופתע, אבל המשיך לדבר איתי על המשחק, וקבענו שניפגש באותו יום בבית שלו. הרגשתי מאושר. כל כך כיף. התגברתי על הבעיה שלי!
הבנתי שהחלום היה אמיתי.
|
|
מוקדש
לצוותמיקמקהאלופים! | |
|
|
