סיפור חנוכה: פעם זה קרה שהייתי בת שלוש וחצי טיילתי עם אמא שלי ושאלתי אותה אמא מה עושים בחנוכה? והיא אמרה אוכלים לביבות וסופגניות משחקים בסביבונים ומדליקים חנוכיה . ואז היא סיפרה לי שהייתה קטנה יותר בדיוק בגיל שלי כמוני שהייתה בתקופה זו ואנטיוכוס לא הרשה לנו ליקרוא תורה אין יום שבת מנוחה ועוד הרבה דברים כאלה ומי שיעשה דברים אלה יומת ללא רחמים. ואז אני ברחתי מין הבית לשחק בגינה וניכנסתי לבית המקדש והייתי מבוהלת מה ראית? ראיתי שם היה שם פס פסי פס פסא פסל מה ראית פסיכולוג פסל נווו כבר ריאיתי שם פסלים מה מיוחד בהם ? שהם היו "בכי " אמא למה את בוכה? כול ספרי התורה היו שם שרופים וכל מי שמת היו שמים אותו שם בתור פסל והיה שם את אחותי " בכי עמוק" וחזרתי הבייתי עצובה והדלקתי נרות והורי היו מבוהלים מה קרה לי דמעותי נזלו על האש והאש נכבתה והיה עשן מסביבי והורי שמעו אותי אומרת:עשן כמו אחותי הרוח. אבא ואמא שלי נלחצו"מה רק רגע באמת איפה אחותה נתקשר עליה לא עונה לי אני דואגת. אמא אין טעם היא "בכי" זולגות דמעות היא היא היא היא מתה צורחת בבכי אמא:"איך את יודעת" ראיתי אותה בבית המקדש בתור פסל . אמא מה מתוקה איזה סיפור עצוב זה איך הסתדרת בלי אחותך " זה היה קשה" מתוקה לכי לשחק אני יושבת בספסל טוב אמא ביי ואז זה קרה " אמאאא!
