|
פיית הקסמים (סיפור לכתב אורח)
|
28/12/2018 |
היי מיקמקים! סיפור שכתבתי, מקווה שתאהבו:)
שלום, קוראים לי בלה ורציתי לספר לכם את הסיפור שלי: אז, הכל התחיל שאני ואחי הקטן דני לקחנו לטיול את הכלבה שלנו וניל לטיול. באמצע הטיול דני רצה לחזור הבייתה כי היה צריך להתפנות. אמרתי לו שגם אני רוצה לחזור הבייתה (אני מתה מרעב!) אבל וניל עוד לא עשתה את כל צרכיה. אמרתי לו לעשות מאחורי העץ, בזמן שאני אחפש עץ קלמנטינות או משהו... לאחר שדני סיים להתפנות, חזרנו לכיוון הבית, ובדרך מצאתי עץ של תפוחים. חשבתי אם לאכול תפוח מהעץ, או לא לקחת סיכון כי הוא יכול להיות רעיל. אבל הרעב שלי לקח אותי לכיוון לקטוף אחד. אז נגסתי בתפוח ולרגע אחד הרגשתי כאילו אני עפה. אכלתי את התפוח ומיד אחרי הביס השלישי איבדתי את התיאבון. הגענו הבייתה ואמא חיכתה לנו בסלון כדי לומר לנו שהשעה כבר 1:00! אבל איך? לא הרגשתי עייפה בכלל. מסתבר שדני כן היה עייף, אבל החליט פשוט לא לומר לי. רצתי להתקלח ואז למיטה למרות שלא הייתי עייפה בכלל. ואז אחרי כמה דקות ששכבתי במיטה התחלתי להגיש שאני עפה שוב! ניסיתי להתעלם מזה ובקושי הצלחתי, אבל בסוף בתוך שניה אחת עיני נעצמו ונרדמתי. בבוקר קמתי מוקדם כרגיל (בשביל לקחת את וניל לטיול) והרגשתי שאני שוכבת על משהו מוזר, שיש לי משהו שתקוע לי בגב. ולא רק זה הרגשתי גם שהראש שלי לא מועך את הכרית ושהשמיכה שלי ניהיית ממש כבדה! קמתי מהמיטה, הסתכלתי במראה ומתברר שהתכווצתי וצמחו לי כנפיים! או בקיצור הפכתי לפייה! והתחלתי להילחץ איך אגיע כך ללימודים?! ואז נזכרתי שיום שבת היום, אז אולי יש לי זמן לתקן את זה...
השארתי לאמא ואבא פתק שאני הולכת לחברה ושיבקשו מדני לקחת את וניל לטיול. ואז רצתי לכיוון עץ התפוחים ובדרך הבנתי שאני יכולה לעוף! איזה כיף! לפחות יש יתרון בסיפור הזה... שהגעתי לעץ הסתכלתי בו טוב וגיליתי שיש בו חור קטן. התעופפתי לתוך החור ושם, לא תאמינו מה היה שם! עולם ענק ובו רק פיות! אני לא מאמינה בעצמי! פיות קיימות? איך? התקדמתי פנימה עד שפנתה אליי מישהי ושאלה אותי מי אני. השבתי: קוראים לי בלה ואני ילדה.
היא אמרה לי: נעים מאוד בלה, אבל ילדה את לא את פיילדה. אמרתי לה: אני ממש לא פייה! אני ילדה ואני לא אמורה להיות פה בכלל!
היא הסתכלה עליי כאילו איבדתי את השפיות שלי ואמרה לי לבוא אחריה. נלחצתי מאוד ולא ידעתי מה להשיב לה אבל במקרה הזה כבר אין לי מה להפסיד... הלכתי אחרייה מבלי לומר דבר. אחר כך שהגענו, ראיתי פיה יפהפייה עם כתר על ראשה. במבט אחד בפייה היפה הבנתי שהביאו אותי למלכה. הפיה ממקודם אמרה למלכה שאני "טוענת" שאני ילדה. המלכה סימנה לי להתקדם לכיוונה אז צעדתי אליה בעוד מסתכלת אליי הפייה מקודם. שאלה אותי המלכה: מאיפה הגעת לכאן?
עניתי: קטפתי מפרי העץ והפכתי לפייה.
המלכה השיבה: טוב אז עשית טעות חמורה כי היחיד בעולם שיודע איך לתקן את זה הוא רימבובי.
רימבובי? מי זה רימבובי? שאלתי. המלכה אמרה: רימבובי הוא פייה, אבל לא סתם פייה. הוא פייה זכר!
עניתי: מה בדיוק הבעיה עם זכרים?
המלכה: ילדה קטנה ותמימה, בני אדם זה שונה לגמרי מפיות, אולי בנים אצלך זה "חמודי" אבל רימבובי הוא בהחלט לא חמוד.
סיכמתי את השיחה בכך שצעקתי שאלך אל רימבובי.
המלכה שלחה אחד ממשרתותייה שיובילו אותי לרימבובי. היא אמרה: ילדה, אם את הולכת לרימבובי קחי איתך את רוזי היא תעזור לך.
אני ורוזי יצאנו לכיוון רימבובי. שאלתי: רוזי כן? את נראת די צעירה, למה המלכה בחרה דווקא בך?
רוזי ענתה: אני מצטערת מאוד פייה, לא אוכל להשיב לך על השאלה הזאת.
אמרתי: קוראים לי בלה, ואני לא פייה! למה כל הפיות ממש מעצבנות?! וככה עפנו כל הדרך בשתיקה. אבל הלב שלי לא שתק הרגשתי נורא שצעקתי על רוזי. שהגענו חיכיתי לדפוק בדלת אבל לא יכולתי לעשות את זה מבלי לבקש סליחה מרוזי
לפני. אבל גם את זה לא רציתי לעשות.
כל מה שעשיתי זה לקחת צעד אחורה ולחשוב. חשבתי על דני, אמא ואבא אם אני לא אחזור מה יקרה? ברגע הזה שחכתי ממה שקורה, והתחלתי לבכות. רוזי פנתה אליי ושאלה אותי מה קרה, אבל לא יכולתי לענות לה. מה שעשיתי זה פשוט לתת לה חיבוק. ובאותו חיבוק הצלחתי להביע את כל מה שהרגשתי.
וזה נתן לי אומץ לדפוק בדלת של רימבובי. וגם רימבובי זה שם קורע, איך אפשר שלא להתעודד...
באותו הרגע חיוך גדול עלה על פניי קמתי, ודפרתי חזק בדלת של רימבובי. הבטתי ברימבובי וכל מה שראיתי זה פייה חתיך! שאלתי אותו איך קוראים לו והוא אמר שקוראים לא רימבובי. רגע רגע, זה רימבובי?! למה בכלל פחדתי ממנו?! נכנסתי ללא דאגות לביתו ואיתי רוזי שקצת פחדה. ובתוך ביתו הבנתי ממה פחדו כולם: היה שם כנפיים של פייה תלויות על הקיר, ראשים של דרקון מסודרים בשורה וכל המקום היה צבוע בשחור. זה היה מפחיד! שאלתי את רימבובי אם הוא יכול להפוך אותי לילדה. הוא השיב כן, אבל בתנאי אחד: אני צריכה לתת לו טיפה אחת מהדם שלי. השבתי: דם?! למה?!
הייתה לי רגע של מחשבה מה יקרה אם אתן לו טיפת דם אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו רע שיקרה. אז אמרתי כן. רימבבובי הודי מזרק ודקר אותי. אבל לא הרגשתי בכלל. אחר כך רימבובי הכניס אותי לתא שנראה ענקי! ונעל אותי שם. הוא התחיל לצעוק כמה מילים מוזרות כמו: דהפיני, לרומבט, זגיקפל, לאגאת. ואז הפכתי חזרה לילדה! צעקתי תודה! ורצתי עם רוזי בכיסי הבייתה. אני ורוזי ניהיינו חברות טובות והמשפחה שלי ואני חזרנו לשגרה, עד שפתאום רוזי הגיעה אליי עם הודעה ש-רימבובי נעלם...
|
|
מוקדש
ל כולם | |
|
|
