קהילה - סיפורים ושירים
|
|
shiroosh51
|
0
|
|
|
|
|
|
יומנה של מיקמקית
|
25/01/2019 |
יומנה של מיקמקית
יומני היקר
שבוע שעבר אני וחברותי עלינו לארץ ישראל בעליית הנוער, אבל היום הגיע הרגע המכריע, האם הבריטים יגלו אותנו או שלא? אבל לשאלה הזאת לצערי יש תשובה, את התשובה גילינו היום, הבריטים פרצו בסערה לאוניה והתחיל המאבק האמיתי, אנחנו עם שברי זכוכיות, פחיות, קצת מקלות וקרשים והם עם רובים ואקדחים במהלך המאבק נפצעתי בקרסול ולכן הבריטים לקחו אותי למחנה המעצר בעתלית, אבל עוד יש תקווה באופק, כי אני בארץ ישראל ותמיד יכולה לברוח
נתראה בשמחות שלך מיקי
יומני היקר
הצלחתי סוף סוף לברוח ממחנה העצירה בעתלית, כמו שאמרתי ניפגש בשמחות, התגייסתי לאצ"ל (ארגון צבאי לאומי), וכעבור חודש ב-22 ביוני 1946 פתחתי בפעולתי הראשונה פיצוץ מלון המלך דוד, הפעולה דווקא די הצליחה מצאו שמה את הקץ לחייהם 91 אנשים בתוכם כ-28 בריטים 41 ערבים לצערי גם 17 יהודים ועוד כחמישה אחרים וכ-45 אנשים נפצעו, הפעולה התבוססה על השבת השחורה, אני לא הייתי בה אבל החברה מהאצ"ל סיפרו לי עליה זאת הייתה שבת בה הבריטים עברו בין הערים והקיבוצים
ניפגש בשמחות מיקי
יומני היקר
ביום שישי שעבר קמה מדינת ישראל, בן גוריון הכריז על הקמתה וזהו עכשיו אני לא במחתרת נפרדת אלא בצה"ל ראשי תבות צבא הגנה לישראל אני התגייסתי לחייל החינוך ואני משרתת בבית ספר לילדים נכים. יש לי ילדה שאני אחראית אליה ושמה אילה יש לה סיפור חיים מדהים אספר את חלקו עכשיו:
שלום קוראים לי אילה אני בת 10 ואני נכה. כמו שנאמר החיים לא האירו לי פנים. אמי נפטרה לפני שנה .תבינו אנחנו 10 ילדים אני נכה זה היה קשה לגדל אותנו לבד אז אבי החליט למסור אותי ואת אחותי וכך נכנס הרב גץ לסיפור. אז יום שמשי אחד אבא לקח אותי ואת אחותי לרב גץ. באנו ואבי נפרד מימנו. ישר הביאו לנו עוגיות שוקו ובגדים חדשים הרב גץ אמר שנספר איך הייתה הנסיעה ואתן מוזמנים ללכת לישון אמר בחיוך
למחרת...
"ילדות קומו" קראה לנו אסתר (אשתו של הרב גץ).
"אני צריכה עזרה" רטנתי , " איפה הכיסא גלגלים.?"
" קודם כל תירגעי " אמרה לי אסתר "עכשיו אני יכולה להביא לך את הכיסא גלגלים .את צריכה עזרה בעוד דברים?" שאלה אותי.
" לא תודה" עניתי "אבל איך אנחנו הולכים, ברגל ?" שאלתי בחשש, והיא ענתה כך "בעלי יסחוב אותך , אל תדאגי .הוא ספורטיבי ומאוד מתחשב . מכירה את הסיפור שלו ?" הנעתי את ראשי לשלילה . "טוב " אמרה אסתר " אני אספר לך. אז זה מה שקרה... כאשר אני ובעלי , הרב גץ , הגענו אל הקהילה שלנו לא היה בה תלמוד תורה, וכשרצה הרב להתחיל ללמד את הילדים, אמרו לו שאינם רוצים ללמוד.
שאלם הרב: "אז מה אתם רוצים לעשות?"
ענו לו הילדים: "לשחק כדורגל".
"בסדר גמור" השיב הרב, "חכו לי מעט". רץ לביתו ושב לאחר כמה דקות כשהוא לבוש בגדי ספורט ואמר: "בואו נשחק יחדיו". הילדים התלהבו מהרב הצעיר, ולאחר המשחק הם כבר רצו ללמוד איתו תורה."
" וואו זה באמת מה שהיה?! " שאלתי את אסתר בהתלהבות
" כן , בדיוק ככה " השיבה לי אסתר . "יאללה יום טוב ,תהני בבית הספר החדש".
"תודה" עניתי לה "להתראות ".
הרב גץ סחב אותי בכיסא גלגלים עד בית הספר , התעניין ושאל אותי ואת אחותי איך הייתה הנסיעה אתמול ואיחל לנו בהצלחה ביום זה.
טוב , נכנסתי לכיתה וזה היה מבייש קצת אבל אחרי שניה זה עבר. כולם התלהבו מימני ,התקהלו סביבי ואני התרגשתי כל כך . מוזר רגשות מעורבים כאילו שכל החששות עברו
ילדה ירוקת עיניים נגשה אליי ושאלה אותי מה שמי .
"אליה" עניתי
"רוצה לשבת לידי ?" "רוצה לשבת לידי?" כולם שאלו אותי . פתאום המורה נכנסה. "בנות נא לשבת. אני רואה שכבר הכרתן את אליה, אליה אני רוצה להושיב אותך ליד גיל" אמרה.
"טוב" הנהנתי וחיפשתי את המקום במבטי "אבל מי זאת גיל?", היא הראתה לי את המקום.
היום עבר בשמחה, לא הייתי לבד לרגע וכל הילדים היו נחמדים אליי . אני ואחותי חיכינו לרב גץ שבא לאסוף אותנו. כשהרב הגיע הוא התענין איך היה לנו, וענינו לו שהיה כיף.
"בואו נמהר אשתי הכינה לכן אוכל חם. כשתטעמו תשמחו עוד יותר", אמר.
"רצנו" לביתו שם הוגשה לנו סעודה כיד המלך. זה היה פשוט טעים. לאחר מכן הילדים של הרב שיחקו אתנו. הגיע הזמן לארוחת ערב, כל ילד סיפר מה היה לו היום, והלכנו לישון.
אפילו לרגע אחד לא הרגשנו לא שייכות . הרב וכל המשפחה שלו התייחסה אלינו כאל בנות משפחה למרות שהם לא בדיוק הכירו אותנו .
למחרת.... שוב הרב גץ הסיע אותנו איחל לנו בהצלחה, נתן לכל אחת את הכריך שלה והלך. ישבתי במקומי והמתנתי למורה. המורה נכנסה, התפללנו והחל השיעור במתמטיקה.
ניפגש שוב בשמחות שלך מיקי.
|
|
מוקדש
ל מוריושילה123 | |
|
|
|
|
|
28
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
