|
נפל האסימון- כיתה ד
|
14/04/2019 |
שלום לכולם. כל הנידויים והטיסות מגיעים לשירה. איזה סבל. בואו נמשיך. שירה כבר מוכנה, והמטוס בדרך להמריא. מה ששירה לא יודעת זה שכל כיתתה מגיעים איתה לבית הספר בצרפת. הנה, שירה ושאר הכיתה הגיעו לצרפת. הם נחתו בפריז, ומיד נסעו לבתיהם הפרטיים. שירה הגיעה לביתה, והוא היה מפנק מאוד. היו לא שם הרבה דברים שרק חלמה עליהם, במיוחד על זה שהבית היה עשוי מעץ במבוק והיה מקושט ומעוטר בפנינים ובצדפות. שירה הגיעה ליום הראשון בבית הספר בפריז. היא ראתה את כל התלמידים, את בית הספר, וחשבה שתחלוף לה שנה נפלאה... אבל אז בכיתה חיכתה לה הפתעה. ברגע שפתחה את הדלת, ראתה את תלמידי כיתתה בדיונים מרתקים ומעניינים. שירה נותרה עם פה פעור, וגם לא הוסכמה לשוחח על הנושא הנדרש. נקודת התורפה של שני הצדדים הייתה שהייתה להם מחנכת ממוצעת, שלא שוכללה כלל למחנכתם הקודמת והמאושרת. מחנכת בהווה לימדה את כל מקצועת הליבה, אך גם לימדה אפיית עוגות, נושא חזק בצרפת, וגם תרגילים לשקט פנימי. כל יום התלמידים היו לומדים, משחקים, אוכלים ועוד...
למידה וערכים התקשטו על גבי הכיתה, שנבחרה למצטיינת של השכבה. הערכים אינם היו מופנים לשירה, שישבה בדפנות הכיתה, והייתה מנוגדת לכלל היושבים. הנה הגיע ליל כל הקדושים, שנחגג בצרפת. התלמידים התחפשו לתחפושות מקוריות ומפחידות, ושירה לתחפושת לא מקורית ומצחיקה. כל תלמידי הכיתה לעגו לה, טרנו לה טינה, הרגיזו עצבנו אותה. בסה"כ, סכום הממתקים של כל הכיתה מלבד שירה היה גדול פי 36 מכמות הממתקים של שירה. 36 ממתקים לכיתה, אחד לשירה. האחד הזה היה מהכיתה, שרצתה "לזרוע מלח על הפצעים". כשהתקדמו החגים בפריז, היחס השתנה, ושירה צברה עוד חברים ומכרים, עד שהכיתה לא נותרה אדישה וחברה לשירה. היא הפסיקה איתה את כל המריבות, והכריזה על "הפסקת אש". כל הילדים באו מדי שבוע לביתה והתלפנקו ממנו, וכמעט לא רצו לחזור הבייתה...
למרות הכול, הם התגעגעו וביקשו מהוריהם לטוס חזרה למיקמק. "איך נגיד את זה? אנחנו לא עוזבים את צרפת" אמרו ההורים. ההמשך יבוא...
|
|
