קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
אי-שם (פרק ד)
|
16/07/2019 |
דניאל: למה שהוא ידע שנועה תכננה לנסוע לאי קאקדו הזה?
חדווה: אני לא יודעת... האיש המפחיד הזה יודע הכל...
שיר: אז מה נעשה?? אתמול הוא נשאר עם נועה במכונית בטענה שהוא לא ממהר לשום מקום והוא חייב לדעת מה קרה לה, כי זה די באשמתו...
תמר: שקרן!
דניאל: חדווה מה הוא עשה לה?
חדווה: אני לא יודעת ילדים, האיש הזה מסוגל לכל. אמנם אני לא כל כך מכירה אותו, כי הוא חדש, אבל אבא שלו היה הראש כפר הקודם, והם נראים אותו הדבר. האיש הזה כנראה מוכיח שהאי קאקדו קיים עדיין... אבל אני זוכרת שכשהוא היה צעיר, בגיל 6 בערך, אני הייתי בת 7 והוא היה מסוגל להרבה... בריון שכזה...
תמר: נועה המסכנה...!
הדמעות חנקו את גרונם של תמר, שיר ודניאל, וחדווה הוציאה בעצב כמה ממחטות וניגבה את דמעותיה אשר זלגו על פניה.
שיר: אנחנו לא נשב כאן ונבכה! אנחנו חייבים לעשות משהו! אם אני הייתי שם במקום נועה היא הייתה ישר רצה להציל אותי, אני חייבת לעשות בדיוק אותו דבר בעבורה!
תמר: את צודקת שיר, בואו קדימה!
חדווה: ניסע ברכב שלי אל בית החולים, סיפור הכיסוי שלנו הוא שאני אמא שלה, שיר ודניאל אחים שלה ותמר את בת דודה שלה... נקווה שלא יהיה שם מישהו שיזהה אתכן מהאמבולנס...
~בבית החולים~
דוקטור: מי אמרתם שאתם?
חדווה: אני חדווה, אני אמא שלה, אלו ילדיי דניאל ושיר וזאת אחיינית שלי תמר.
חדווה אמרה את הכל בביטחון וביכולת משחק יוצאת דופן, כאילו התאמנה על זה שעות בעל פה, אף על פי שרק לפני כמה דקות המציאו את סיפור הכיסוי הזה.
דוקטור: אוקיי. נועה בחדר 37, אני צריך לבדוק אם אתם יכולים להיכנס. חכו פה
הם חיכו כמה דקות ולאחר מכן הדוקטור ניגש אליהם בשנית.
דוקטור: אני מתנצל, אי אפשר להכניס אורחים.
חדווה: בסדר... נבוא שוב מחר...
ארבעתם פנו אל היציאה.
שיר: אנחנו לא באמת מתכוונים ללכת! מצידי שנפרוץ לחדר! אני חייבת לראות את נועה, שהיא בסדר!
חדווה: טוב... תעלו במדרגות אני אחפה עליכם...
אמרה חדווה וסימנה בידה לכל השלושה לעלות מהר.
תמר: זה חדר 32, באיזה חדר נועה נמצאת?
שיר: 37. הוא אמור להיות כאן איפשהו...
הם פנו שמאלה והחדר האחרון במסדרון היה חדר 37. הוא היה פתוח למחצה והיה אפשר לראות דרכו שהחדר ריק מאנשים ורופאים. רק נועה שכבה שם.
שיר: נועה... את שומעת אותי? נועה...
אמרה שיר ודמעות שבו אל עיניה. היא ליטפה בידה את שערה הבהיר של נועה, ועברה על פנייה, שמעולם לא היו נראות חיוורות כל כך.
לפתע שיר הרגישה שפניה של נועה זזות.
שיר: נועה! זאת אני! נועוש...
נועה הזיזה הצידה את ראשה ובקושי פתחה את עיניה
נועה: שיר?... זאת את שיר?... הוא! זה הוא! הוא הזריק לי כל מיני דברים ועשה לי בדיקות דם מיותרות! בלעדיו הייתי עכשיו בסדר...
אמרה נועה וקיפלה את שרוול חולצתה, כך שרואים דקירות ושטפי דם לכל אורך הזרוע.
תמר: אוי ואבוי! מי זה עשה לך את זה?
נועה: ההוא... האיש הזה ש... הנהג שברכב... הוא עם השיער הבלונדיני... עם ה... משקפיים...
~המשך יבוא~
|
|
|
|
|
|
201
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19/07/2019 08:37 |
סגולי6061 |
4 |
|
מהמם |
|
|
|
|
|
18/07/2019 12:47 |
אבטחה033 |
3 |
דיי איזה מתחח!
הם חיבים לתפוס את האיש הזה!!
תמשיכיי!!
אני במתחח!! |
|
|
|
|
|
17/07/2019 17:16 |
לואנדה |
2 |
|
וואו איזה סיפור מתאים לך להיות סופרת שתהיי גדולה |
|
|
|
|
|
17/07/2019 15:11 |
נהור75 |
1 |
|
מדהים!! אני לא יכול לחכות להמשך |
|
|
|
|
|
|
|
