|
אי-שם (פרק ה+ו)
|
19/07/2019 |
שיר: כן, את צודקת, זה ראש הכפר האי קאקדו!
נועה: אתן בטוחות? הוא לא אמור לא לדבר?
תמר: אוי נועה, החוק הזה תקף רק בתוך הכפר...
דניאל הביט ארוכות באינפוזיה שחוברה אל נועה, הוא בחן אותה.
דניאל: החומר שבתוך האינפוזיה, זו לא תרופה! זה רעל!
תמר: אוי ואבוי! מה נעשה?
נועה: אני מרגישה... מרגישה קצת... קצת... תצלצלו...
נועה צנחה על המיטה בעיניים עצומות.
תמר: תצלצלו?... תצלצלו בפעמון!! קדימה, שינקו מרעלים את העירוי הזה!
דניאל מיהר לקחת את הפעמון ולצלצל
דניאל: אחות!
אחות נכנסה לחדר
אחות: חבורת ילדים! מה אתם עושים פה! לא שמעתם שזו לא שעת הביקור שלכם! תסתלקו מכאן!
מיד כולם נזכרו בבהלה שהם נכנסו לכאן בסתר, שחדווה הסתירה אותם בדרך לכאן ועכשיו הם הרסו את זה...
דניאל: אבל רגע, יש לה רעל באינפוזיה!
אחות: לא צוחקים על דברים כאלה ילדים! לא מותחים אישה בתפקיד חשוב בבית החולים!
דניאל: זאת לא מתיחה!
שיר: כן, זאת ממש לא!!
אחות: לכו מכאן! עוד מעט באים לנתח אותה, ואסור לבקר אותה עכשיו! לכו!!!
דניאל, תמר ושיר יצאו בעצב מהחדר.
הם ירדו במדרגות ובדרך דיברו.
תמר: איך יכול להיות שהיא לא מאמינה לנו??...
שיר: אנחנו ילדים..., אף אחד אף פעם לא מאמין לנו...
דניאל: כן, אף אחד חוץ מהמורה חדווה.
שלושתם הסתכלו סביבם בהפתעה
המורה חדווה!!!!! איפה את???
----------------------------------------------------------------------------
הם חיפשו את המורה חדווה בכל מקום, עלו שוב למעלה, ירדו שוב למטה, אך לשווא.
תמר: חדווה נטשה אותנו?
שיר: אבל למה? היא הייתה כל כך חביבה אלינו...
דניאל: מה עוד נגלה עכשיו? שהיא העוזרת של ראש הכפר?
תמר: שקט! אתה לא רוצה שבמקרה ראש הכפר יעבור כאן וישמע אותך!
דניאל: סליחה...
שיר: מהיום, במקום ראש הכפר נקרא לו רומי האני-ווינשטיין
דניאל: רגע מה? רומי מהכיתה?
שיר: כן. "ר" ברומי זה "ראש" ו"ה" בהאני-ווינשטיין זה "הכפר", חוץ מזה, יכולים כך לחשוב שאנחנו סתם מדברים עליה...
תמר: טוב, אז מה עם חדווה עובדת עם "רומי"?
דניאל: אני צחקתי, זה לא ייתכן, היא הריי גילתה לנו מי הוא, ועל כך שהוא רע. חדווה היא טובת לב.
שיר: או... שזה מה שהיא רוצה שנחשוב!
תמר: בינתיים, אנחנו תקועים כאן בלי דרך לחזור הביתה... השעה כבר שלוש בצהריים, ההורים שלנו דואגים בטח...
דניאל: הבאתן טלפון?
תמר: אני כן!
תמר מוציאה את הטלפון מהתיק
תמר: אוי לא! הוא על 1%! אני אספיק לעשות שיחה?
תמר מתחילה להקיש באצבעותיה את שם איש הקשר והטלפון נכבה.
תמר: אוף באסה!
דניאל: מה איתך שיר?
שיר: כן, הבאתי. והטענתי אותו בבוקר הוא על 100% לפחות!
דניאל: מצוין, נתקשר דרכך
שיר מפעילה את הטלפון.
שיר: נו כבר! אין קליטה! מה זה פה, אנחנו לא באמצע שום מקום אנחנו בבית החולים!
דניאל: אולי מישהו משבש את הקליטה?
השלושה יצאו מבית החולים והביטו מעלה אל גג בית החולים.
דניאל: מצליחות לראות משהו?
תמר: חדווה. רומי. אנטנה שבורה.
|
|
