|
אי-שם (פרק 7)
|
21/07/2019 |
דניאל: מה מה מה??
תמר: אני... אני רצינית!
תמר הצביעה למעלה אל כיוונם של חדווה ו"רומי"
שיר: לא לא! זה לא ייתכן!!
דניאל: אם חדווה עובדת איתו, מה עוד נגלה בכלל?
אני לא מוכן להסתכן עוד! לא מספרים לאף אחד כלום! מבטיחות?
שיר: מבטיחות
תמר: מבטיחות
דניאל: יופי! בואו ננסה למצוא את נועה, מי יודע מה יקרה לה...
שיר: חכו רגע... זה לא יתכן!... נועה היא התלמידה האהובה עליה! איך היא מסוגלת?... אני... סליחה חברים...
שיר הזילה דמעה ורצה אל כיוון הסולם שבעזרתו עלתה חדווה הבוגדת.
היא הפילה אותו על המדרכה והוא השמיע קול מתכתי חזק. חדווה ו"רומי" שמו לב לזה.
שיר: זה מגיע לכם! מגיע לך! בוגדת!
היא כבר לא שלטה בעצמה.
תמר: שיר! עזבי את זה! בואי כבר!
דניאל: כן שיר! קדימה!
שיר: עוד רגע... עוד רגע חברים...
חדווה: אני בוגדת? אני? אולי קודם בגדתי בבני עמי, כאשר הסגרתי לפניכם את ראש הכפר ואת האי קאקדו כולו. אבל עכשיו אני לא בוגדת! עכשיו אני מכפרת על מעשיי כנגד האי קאקדו ושבה אל מקומי!
שיר: שבה אל מקומך??? את כבר 40 שנה לא היית באי הזה! מקומך הוא כאן! איתנו! בבית הספר, בתור מורה לשפה - אם כמה שזה לא נשמע הכי מפנק, זה מה שבחרת לעצמך!
תמר: שיר בואי כבר!
שיר: ועכשיו גמרתי לדבר. תישארי שם לנצח...
שיר רצה וניגבה בשרווליה את עיניה הנפוחות ואת פניה האדומות. כאב לה הראש מרוב כעס.
השלישייה נכנסה אל בית החולים שוב ועברה אל הקומה השנייה. הם המשיכו במהירות במסדרון עד לקצהו. חדר 37. חדר 37?
החדר האחרון שהיה היה חדר 36.
דניאל: מה זה? החדר נעלם!
שיר: ואיתו... איתו גם נועה!
החדר לא היה שם עכשיו, כאילו לא היה שם מעולם.
החדר נעלם.
~המשך יבוא...~
|
|
