|
כוחה של סליחה
|
08/10/2019 |
פרק ראשון : מגיעה ילדה חדשה לכיתה!
כמה זה מרתיעה ילדות כמוני כשילדות חדשות מגיעות לכיתתי. עליי לשמור על המעמד שלי כמלכת הכיתה. ומה אם יעדיפו את האחרות על פניי? אני בחיים לא אשרוד בתור "מספר 2".
זה לא כיף. זה מדכא.
כולם תמיד הולכים אל מספר 1 ומנסים להתחבר אליה. ומספר 2? היא נקראת "השפוטה".
לי אין שפוטות. מספר 2 ומספר 3 הן החברות הכי טובות שלי. כולם יודעים שאין ולעולם לא יהיו להן מחליפות.
מספר 4, הוא חבר שלי. הוא מספר 1 בבנים, אבל מספר 4 בכיתה. הוא הכי חתיך בשכבה. והוא שלי, אז אל תתקרבו אליו.
בקיצור, היום כשהמורה סיפרה לכיתה על הילדה החדשה הפסקתי לנשום. קוראים לה מיה! והיא ג'ינג'ית עם נמשים וגומות חן, שזה מעלה לה את המעמד בכיתה פי אלף ממני! מה יקרה, אני חייבת לעשות משהו
- ומהר - כדי למנוע את הצלחתה בחברה.
פרק שני: הרעיון הגאוני שלי
כינסתי את הילדים המקובלים ביותר (עד מספר 5) בהפסקה, ודיברתי איתם על מיה.
"זה ברור שחייבים לעשות איתה משהו, היא לא תגנוב לי את המקום הראשון!" אמרתי בכעס. מישל וגאיה, מספר 2 ו-3 שלי, הנהנו בהסכמה מיד.
"ולא את המקום השני שלי!" הוסיפה מישל.
"ואין שום מצב שאני אתן לבנים להידלק עליה ולא עליי" אמרה גאיה. היא תמיד רצתה חבר, ודאגה שכולם יסתכלו רק עליה.
"אתם מסכימים איתי?" שאלתי את חבר שלי, מספר 4, עידו, ואת רועי, החבר הכי טוב שלו.
הם הנהנו בהיסוס. "מה קרה?" שאלתי.
"מה אם יחשבו שאנחנו רעים?" אמר עידו.
"אנחנו לא רעים! אנחנו רוצים לשמור על עצמנו!" אמרתי.
"ואין שום סיכוי שאני התיידד איתה, כי היא תהפוך להיות מספר 2 - ואף אחת לא תחליף אתכן" אמרתי בתוקף וחיבקתי את מישל וגאיה.
"הווווו" צחק רועי. "טוב תקשיבו, יש לי רעיון גדול!" אמרתי לאחר שתיקה ארוכה מלאת מחשבות.
כולם הפנו את מבטיהם אליי. "מה אם נפיץ עליה שמועות?" חייכתי. רועי נרתע. "אני לא רוצה להיות רע" אמר. "אתה לא. אלו יהיו שמועות קלות, כמו.... יש לה מחלה שמי שנוגע בה מת" אמרה מישל.
"או.... שהיא לא באמת מנומשת, אלה נקודות בטוש" הציעה גאיה. "הבנתן את העניין!" חייכתי.
פרק שלישי: פעולה ותוצאות
למחרת, כבר פרסמנו באינסטגרם את השמועות.
כשהגענו לבית הספר, גילינו שמיה יושבת לבדה בשולחן, ודנית שישבה לידה עברה לשבת לידנו, ברביעיה.
"זה אמיתי?" שאלה אותנו. "שאנחנו נשקר?!" נבהלתי. כמה טוב זה עשה לנו!
עומרי נכנס לכיתה. "את לא צריכה לנקד את הפנים שלך יותר, כולם יודעים שאלו לא נמשים!" צחק.
היא הביטה בו באי הבנה. "זה כן, נולדתי עם זה" אמרה. "נולדתי עם זה" חיקה אותה עומרי. "כן ממש".
היא הרכינה את ראשה ונשכבה על השולחן.
מהסיכוי להיות מספר 1 היא עכשיו מספר 30.
כל הכבוד לי!
שתי דקות לפני הצלצול, עידו שלי נכנס לכיתה.
הוא הביט בי במבט כעוס ועבר לשבת ליד מיה. הייתי מופתעת כל כך. אף אחת לא תיקח לי את החבר!
"בנות, עוברים למצב חריף יותר" לחשתי לגאיה ומישל בשיעור. "כמו?" שאלה גאיה.
"צריך להפחיד אותה!".
למחרת, בשיעור תנך מיה ביקשה לצאת לשירותים.
אחריה יצאנו אני, גאיה ומישל, והיינו מוכנות לנעול אותה. הבאנו כיסא ותקענו אותו בידית הדלת.
המתנו שם כמה דקות, עד שראינו שהיא מנסה לצאת.
"יש שם מישהו?! נתקעתי!" היא צעקה.
"זה מה שקורא לילדות שגונבות חברים" צחקתי בקול ומרחתי באודם על הדלת את המילה "לוזרית".
פרק רביעי: מי עשה את זה?
בשיעור עידו סימן לי בשפתיו "מה עשית בשירותים?"
חייכתי אליו, "הצלתי אותנו".
ואז, בלי שום הכנה, המורה נכנסה עם מיה מאחוריה.
"מי הפושטק שעשה את זה?!" כעסה.
מיה נראתה כל כך אומללה. דמעות זלגו מעיניה.
"קדימה! תודו!" צעקה המורה.
הרכנתי את ראשי, וכעבור רגע הרמתי אותו שוב. "אני" אמרתי. "ואני מצטערת מאוד".
"אני שולחת אותך לשיחה יחד עם מיה!" קראה המורה.
מיה התקרבה אליי ויצאנו מהכיתה.
"מה עשיתי לך?" שאלה אותי ודמעות חונקות את גרונה. "כלום, את צודקת. אני פשוט... מקנאת בך... את כל כך יפה, ובטוח היית לוקחת לי את התואר מלכת הכיתה ברגע..." נאנחתי. "לא, וודאי שלא, את הרבה יותר יפה ממני!" אמרה מיה. "לעולם לא הייתי גונבת ממך את התואר. אבל את צריכה להבין, שהיופי הוא לא זה שקובע מה המעמד שלך, אלה האישיות. למה נעלת אותי בשירותים?" שאלה שוב. נשמתי רגע וחשבתי.
"פחדתי שתקחי לי את עידו. הוא כן חושב על היופי" אמרתי. "עובדה שלא. לעידו יש הרבה יותר מזה, תחשבי על זה" חייכה מיה וטפחה על כתפי.
"את צודקת... עשיתי את זה בשביל עצמי. כי אני אנוכית. אני ממש מצטערת. תסלחי לי?" ביקשתי.
"כמובן! נוכל להיות חברות!" חייכה מיה. "מה באמת תרצי להיות חברה שלי אחרי הכל? אין כמוך!"
אתם יודעים מה הבנתי מזה?
שאסור לעשות מעשים רעים בלי לחשוב קודם על התגובה של האחר. אבל אם כבר אתם עושים מעשים כאלה, תבקשו סליחה, כי בסליחה אמיתית עם כוונה, יש כוח שיכול להיות חזק כמו יהלום. ♥ |
|
