|
סיפור חייה של מרים - סיפור לכתב אורח
|
11/10/2019 |
פרק 1
------
היה הייתה נערה, קראו לה מרים היא הייתה יפה ונחמדה.
יום אחד, כשחזרה מבית הספר אמרו הוריה: מרים יקירתי, אני מצטערת אבל אנחנו צריכים לעבור דירה. "אבל עם לא התייחסו אלי יפה?" "התייחסו אלייך יפה בטוח" למחרת ארזנו את כל הדברים על מסאית הובלה,
כשנכנסנו לדירה, כמה גדולה הייתה אכזבתי מצאתי חדר אחד צפוף, השולחן ליד הדלת, המיטות קטנות... והכל בחדר אחד! "אוף, איזה בית לא יפה" אבל לא אמרתי זאת כי פחדתי שהורי יגידו כפוית טובה. לכן סבלתי בשתיקתי. למחרת בלימודים בבית הספר, אף לא אחד ניגש אלי לדבר איתי ואף אחד לא ישב לידי. למחרת אמרו לי "מרים בואי לראות סוד" "כדאי לך" ואני, נכנעתי לא ידעתי שמה שיעשו לי לא אשכח לעולם...
כשבאתי הלכנו הרבה והיו נדרשים כמה מנוחות כשהגעתי אל החדר הוא היה קטן וצפוף ואמרו לי "תיכנסי" ניכנסתי, ולא ידעתי מה יקרה לי פשוט נכנסתי. כשנכנסתי אמרתי "מה לעשות?" אבל תוך כדי דיבור שמעתי את צעדי ההליכה של הילדים, ניסיתי לפתוח את הדלת, אבל היא הייתה נעולה!
פרק 2:
-------
מה עשיתם לי, בכיתי אבל הילדים התעלמו ממני כאילו הייתי אוויר והלכו, נשארתי שם מפוחדת רוח קרירה נשבה על אפי לא ידעתי מה לעשות: האם לצעוק לעזרה או להישאר כאן לתמיד? אבל אז אולי חשבתי שייתכן שהם יחזרו לכן לא דאגתי, בימים הראשונים עוד היה מילה אבל ככל שחלפו הימים והשעות מרים בכתה יותר ויותר ניסיתי לנחמי: מרים, אין דבר, יש דרך לכל פתרון. לכן החלטתי לא להתייאש ולמצוא פתרון למחרת חזרו בני כיתתי וראו אותי בוכה הם הביטו בי ואז ראיתי אותם שמחתי שישחררו אותי אבל מאוד כעסתי שעשו זאת לי.
הם נעצו בי מבט מלגלג ושמח ושאלו אותי: "רוצה לצאת"? ואני, העדפתי לשמור על כבודי לכן אמרתי: "עד שלא תבקשו את סליחתי" "נו רוצה לצאת או לא, לא מבקשים ממך שום סליחה, זאת ההזדמנות שלך אנחנו לא נבוא לכאן יותר לעולם". אני שתקתי, הבטתי בהם והם בי אמרתי להם במבט מתחנן: "למה עשיתם זאת לי?" הילדים הלכו עוד לפני שניסיתי להתחיל לדבר, כשהלכו פרצתי בבכי מר: "למה, למה עשו לי את זה?" הלא עוללתי להם שום רע שבעולם"
פרק 3:
-------
ביינתים אצל ההורים: איפה מרים?
צעקה אמא "לא יודע" אמר אבא שנשמע ממרר בבכי מר. הם דרשו מהמורה לדעת מה קרה אבל המורה אמרה: "מאיפה לי לדעת?" הם היו עצובים ולא ניקו את הבית לא אכלו, לא שתו, התפללו, שוב דבר לא עזר! המורה הציעה שאולי נשאל את התלמידים אז היא שאלה אותם: ראיתם את מרים? "לא" השיבו כולם ביחד
"אוי" בכתה אמא "מה עוללה ילדתי מה עשתה? ייתכן שעשתה מעשה רע? (וגם אבא היה שקוע במחשבות)
"יופי, הבת היחידה שלנו איננה ומה אהיה עכשיו? כל האהבה שחשתי בזכותה תעלם וייקרה לה משהו רע!לפתע דמעות הציפו את עיניה וגם את עיני אבא. אף לא אחד ידע על המדובר חוץ מבני הכיתה. ביינתים אצל מרים: מרים לא הייתה מסוגלת לסגת את הכאב, הרי לא היו ברשותה לא אוכל ולא מים היא פשוט התעלפה לגמרי והייתה חייבת דחוף עזרה (אצל הוריה): הוריה החליטו לעשות חקירה הם בדקו בכל המקומות אבל לא מצאו את מקומה של מרים הכלואה. כששאלה אימא של שירה את השוטר עם הוא מצא את שירה הניד בראשו:
"לא, מצטער" הדאגה למרים גברה על הכל והוריה חששו שאול נחטפה פן? בלי מרים היה עצוב מאוד להוריה כל מי שעבר ליד הבית הרגיש כאילו אין אף אחד שם. הוריה לא הרבו לדבר והסתגרו כל הזמן בחדרם "אין ברירה" צעקה פתאום אמא "אנחנו חייבים לעשות חקירה יסודית לא אכפת לנו כמה כסף זה יעלה, ילדתנו הרבה יותר חשובה לנו העיקר שתחזור"
פרק 4:
-------
היא קראה לשוטר ואמרה לו כשהוא הגיע: "תשמע, אנחנו לא יודעים איפה ילדתנו עשינו חקירה ולא מצאנו אותה, אנא ממך בבקשה אתה יכול לעשות חיפוש רציני בכל הארץ - חקירה יסודית? אנו ניתן לך את כל הכסף שתירצה על זה לא אכפת לנו" "טוב, אבל זה ייקח לנו לפחות שנה או חצי שנה" "אל תפספס אף מקום בארץ!"
"לא אפספס" "חכה רגע" "מה" "עם זה ייקח חצי שנה והיא נאבדה בלי אוכל ובלי מים היא לא תרגיש טוב" "אל תדאגי, אנו נעשה הכל כדי שהיא תרגיש טוב" "בסדר".
אצל מרים: מרים הרגישה כאילו עוד שנייה היא מאבדת את ההכרה היא חייבת דחוף מאוד אבל מאוד צריכה רופה בזה הרגע. "לא הרגשתי מה קרה כל יום התעוררתי בתקווה לראות איש לידי אך יום יום התאכזבתי חיי הפכו מחיי שמחה לחיי עצב וכעס כמה עצוב היה לי שם: לבד, בלי אוכל ומים, עוד שנייה אני מאבדת את ההכרה, ואני חייבת לצאת אבל אף בן אדם ואפילו לא חיה נראה כאן! אוי! איזה עצב נוראי.
פרק 5:
-------
כעבור חצי שנה, הגיעו פתאום שוטרים וזיהו את מרים לפי התמונה (הוריה של מרים מסרו לשוטרים תמונה שלה). "זאת היא"? "כן את היא, מצאנו אותה" מרים לא שמעה כלום כי איבדה את הכרתה. "אל תתלהב היא בטח במצב איום ונורא!" "צודק" הם בדקו אותי, וגילו שאני חייבת ללכת לרופה הם לקחו אותי והגביעו למהירות הכי חזקה שהייתה להם הם מסרו אותי לטיפולים והודיעו להורי שמצאו את ביתה. איזו חגיגה חגגו הוריה הם שמחו אבל עדיין לא הבינו - איך זה קרה? אז הם החליטו לשאול את מרים כשתבריא (עם תבריא) אבל כעבור חצי שנה ילדתם הבריאה והוריה דרשו הסבר איך זה קרה אז מרים סיפרה הכל ולא החסירה אף פרט אחד. כשהוריה שמעו מה קרה החליטו
להגיד את הדברים למנהלת באותו יום ששמעה את זה ניגשה מיד לכיתה שלי וצרחה על כל הכיתה: (כמובן שלא עלי) "מה זה צריך להיות? (את השאר לא אגיד).
כמובן שכל בני הכיתה עונשו בעונש חמור ביותר עם עברו אל החוק של בית הספר פעם אחת בעיר החליטו שהעונש אהיה.. (אותו גם לא אומר)
פרק 6:
------
ואז היא עברה דירה אחרי שהוריה שמעו העבירו אותה דירה ושם השתלבה בחברה והייתה מקובלת על כולם.
סוף. מקווה שאהבתם, עם אהבתם תעשו לייק ותגובה
|
|
מוקדש
ל חןמיק, יונימיק, אמירXנדיר, יאנצי, חלב25, מיהלי, כפירמיק, לירוןמלפפו, ולכל, החברים, שלי.אוהבת. | |
|
|
