|
סיפור חייה של שירה - פרק 5
|
23/10/2019 |
כשהשוטרים באו הם ראו אותה רזה כשלד עצמות היא נראתה כמי חולה במחלה...
"מה נעשה"? החוויר השוטר הראשון למראה שלי.
"אין לי מושג" אמר השוטר השני
"אולי כדי שקודם נבדוק עם היא חיה וזהו"?
"בסדר" הם בדקו א שירה וגילו שהיא חיה אבל היא בקושי נושמת! "אוייייייייייייייייייייייייייייי" "מה קרה לה?????" "אני לא חושב שנוכל להציל אותה" "בוא ניקח אותה לטיפולים ונראה אם יש עוד תקווה" הם לקחו את המסוק השוטר הראשון נהג והשני ישב לידו ואני, מאחורה. "אוף נראה שהמצב אבוד" כמעט בכה השוטר השני ואני בכל לא שמעתי כלום התעלפתי ואיבדתי את עקרתי אבל רק הצלחתי לחשוב "אני לעולם לא אסלח להם". כעבור כשעה בערך טיסה, נחתנו לא יודעת בדיוק איפה לא נראה לי בישראל כי היה דגל של אמריקה אבל כמעט ולא ראיתי אותו. אצל הוריה:
ביינתים המשיך המצב כרגיל: אף אחד לא דיבר מילה.
עד שקטע את הדממה שררה צלצול טלפון: "תילך לענות אולי זה חשוב" אמרה אמא "בסדר" הוא הלך לענות ואז בישר לו השוטר: "הילדה שלך שירה איבדה את ההכרה לא נראה לי שיש סיכוי להציל אותה" "תטוסו לאמריקה לבית החולים אנחנו מחכים". "יש עוד תקווה שהיא תחייה? אדוני השוטר" "אולי" "טוב" והוא ניתק והלך לבשר זאת לאמא , כשאמא שמעה זאת החווירה והלכה כבר למחרת לטוס לאמריקה הנסיעה ארכה 15 או 16 שעות. לאחר שנחתו הם ראו את שירה כל כך רזה כמו דף נייר. "אוף אני רוצה את הבת שלי בחזרה בריאה ושלמה" בכתה אמא "גם אני רוצה" התייפח אבא.
כעבור כמה ימים של צער עצב כעס.. ראו את שירה לא זזה כאילו קפאה.
האם יקרה איזשהו נס ויציל את שירה? את כל האמת תגלו בפרק 4 (יש לז ה סוף טוב).
|
|
מוקדש
ל חןמיק, יונימיק, אמירXנדיר, יאנצי, חלב25, מיהלי, כפירמיק, לירוןמלפפו, ולכל, החברים, שלי.אוהבת. | |
|
|
