|
המסע לעולם מיקמק
|
29/10/2019 |
פרק 1: בוקר "מרגש"
מסדרונות התיכון הוצפו בקבוצות מיקמקים מתלחשים. בכל פינה עמד לפחות מיק אחד אשר סיפר לחבריו את הרכילות, דיבר בטלפון בהתרגשות או זמזם לעצמו שיר שמח תוך כדי הוצאת ספרים מהלוקר. המקום היה מלא בתלמידים מצחקקים, מדברים, מספרים אחר לשני את החדשות הטובות. היחיד באותו המסדרון שלא התאים לאווירה הקלילה של אותו הבוקר היה חץ, מיקמק לבן וממורמר בעל שיער אדום פרוע וארוך, חולצת כדורגל עם פסים כחולים ואדומים, ומכנס ג׳ינס פשוט, אשר לבש אוזניות בניסיון כושל למסך את הרעש. כשלבסוף התייאש, הוא גילגל את עיניו. הוא המשיך במסדרון, עולה בגרם המדרגות מימינו.
הקומה השנייה של התיכון הייתה רועשת לא פחות. חץ עצר לרגע על המדרגה האחרונה, צופה בסצנה שנפרסה מולו. מיקמק כתום אחד בעל גופייה לבנה, מכנסיים צבאיים ושיער צבעוני מלא בג׳ל שעוצב לצורת מוהק עמד על שרפרף צמוד לקיר הנגדי, מסביבו לפחות עשרים מיקמקים התאספו בחצי מעגל, מקשיבים בעניין. היה למיק הכתום מגפון ביד לתוכו צעק דברים בהתרגשות, מבלי לשים לב שהמגביר מכובה. חץ לא יכל שלא למשוך בכתפו קלות. כל המהומה הזאת, ובשביל מי? בשביל כמה ילדים שרק לפני שנתיים הלכו לתיכון הזה ועכשיו הפכו למפורסמים?
הוא התנער, פונה ימינה, ממשיך במסדרון והרחק מהמהומה שהקים המיקמק עם שיער המוהק. כשהוא הגיע ללוקר שלו, שנמצא בדיוק מתחת לשעון אדום גדול ומקולקל, חץ שם לב ששני חברים טובים שלו כבר מחכים לו שם.
מרוב שהם היו שקועים בשיחה, מיקה, מיקמקית ירוקה בעלת שיער שחור חלק עם פס ורוד, ג׳קט עבה ועגילים, והארי, מיקמק כחול עם תספורת צבאית שלבש חולצה שחורה עם גולגולת עלייה, לא שמו לב לחץ ההולך ומתקרב.
״אהמ.״ חץ השתעל קלות. הוא שמע את נושא השיחה בזמן שדיברו (בקולי קולות יש לציין) וזה הרגיז אותו. כמובן. אותו נושא שכל בית הספר דיבר עליו באותו יום.
״חץ! וואו! שמעת על החדשות, נכון?״ פניה המתרגשות של מיקה הוארו בחיוך רחב. לידה גם הארי נראה שמח למדי.
״באמת. אני טועה אם מישהו בבצפר הזה לא שמע על זה.״ ענה חץ בחיוך מעושה.
״נו באמת, תחשוב על זה. דבר ראשון הם מפורסמים מאוד ויהיה אפשר להצטלם איתם. במיוחד עם ג׳ימבו ואקסל...״ הבעת פניה הייתה חולמנית לרגע. היא מיהרה לצאת מזה. ״אבל זה הזדמנות טובה בשבילך לדבר עם מקס...״
״מי אמר שאני רוצה לדבר איתו בכלל?״ חץ שילב ידיים ברוגז. ״אני שונא אותו. אני לא רוצה לראות אותו בחיים.״
מיקה והארי החליפו מבטים.
״חוץ מזה, כאילו שיהיה לו זמן לדבר איתי. עם כל כך הרבה מעריצות, איך יהיה למסכן הזה זמן למישהו שהיה החבר הכי טוב שלו?״ המרירות שנטפה מהקול של חץ גרם להארי ולמיקה להשתתק. חץ אף פעם לא באמת סיפר להם מה הלך בינו לבין מקס, ועכשיו הם הבינו שזה כנראה היה ממש לא טוב.
״מה דעתך אז שנעשה היום מרתון סרטים אחרי הבצפר? רק שלושתינו. יש לי בבית הרבה פופקורן.״ הארי ניסה להרים את מצב רוחו של חץ, שחייך בתודה.
״כל דבר שיגרום לי להפסיק לחשוב עליהם.״
בשיעור ספרות חץ לא הצליח להתרכז בכלל. הוא לעס את קצה העיפרון שלו במחשבות.
החבורה. זה מה שבית הספר כולו דיבר עליו כל הבוקר. חבורת המיקים מהתיכון שהיו מספיק מזליסטים כדי לקבל תפקיד בהפקה כל כך גדולה. ועכשיו, סאני, ג׳ימבו, זואי ומקס היו סופר מפורסמים. כולם נראו כאילו הם שכחו שהחבורה הייתה רגילה בדיוק כמוהם לפני שהם לוהקו לתפקידים הראשיים באיזו סדרה. אבל חץ זכר. הוא זכר את סאני, החנון מהכיתה המקבילה בלי החברים. הוא זכר את זואי, ראש מועצת התלמידים של השכבה הבוגרת ואחת הבנות הכי מעצבנות שהוא הכיר איי פעם. הוא זכר את ג׳ימבו, שפעם אחת שוטרים היו צריכים ללוות אותו ממשרד המנהל. וכמובן הוא זכר את מקס. אחד הילדים הכי מקובלים שהיו אז בשכבה. שחקן כדורסל. סטודנט מצטיין. והחבר הכי טוב שלו לשעבר. |
|
