|
סיפור:"ג'ינה, אני ותחרות האיות"
|
06/02/2020 |
"שיחת הטלפון לא איחרה לבוא" אמי אמרה, "המורה שלך בישרה לי על השגייך ועל העפלתך לשלב הבא בתחרות האיות , זואילינה - את מקשיבה לי?". כן אימא, ומתי תוכלי לקרוא לי רק זואי, אמרתי לה בחזרה.
"אה", בדרכי לחדרי זה היכה בי כך שאני זואילינה אתחרה מול כל אנגליה באיות! . כמה החיים יכולים להפתיע, חשבתי לעצמי. התקשרתי לחברתי ג'ינה. היא באה אלי ואמרה שיש לה משהו חשוב להגיד לי, לא ידעתי מה אבל ידעתי שגם לי יש משהו חשוב להגיד לה. אמרתי לה להתחיל והיא אמרה: "אני משתתפת בתחרות איות מול כול אנגליה". קפאתי במקום כשהיא אמרה את זה, מיד, סיפרתי לה שגם אני אקח חלק באותה תחרות. בהתחלה היא חשבה שאמרתי את זה בצחוק, ואז הבינה שאני רצינית.
לא יכולתי לחשוב על זה. אני גם משתתפת בתחרות איות, וגם מול חברה שלי. כמובן רק אם הכיתה שלי תגיע לשלב הבא כי השלב הראשון הוא בין כיתות ואני וג'ינה באותה הכיתה. חשבתי על זה כל הלילה, אני רוצה שג'ינה תנצח אבל באותה המידה אני גם רוצה לנצח.
למחרת, המורה שלנו מסרה לנו עדכונים אודות התחרות: בעוד שבוע התחרות תתקיים. אחרי יום הלימודים, חברותי: ג'ינה, אליסון, ננסי ואני, הלכנו ביחד לביתה של אליסון. אליסון וננסי עזרו לנו להתכונן לתחרות. חזרתי הביתה. הכוונות של אליסון וננסי היו טובות, הן כן עזרו לי ללמוד לתחרות אבל הן לא יכלו לפתור את זה שג'ינה ואני נתחרה אחת בשנייה. לאחר ששה ימים החלטתי שהחברות ביננו חשובה יותר ובחרתי להפסיד במכוון, אם נעבור את השלב הבא.
למחרת, בתחרות כן השקעתי בשלב הראשון בשביל כל הכתה. והגענו לגמר! זה אומר שבשלב הבא שיתקיים עוד שלושה ימים אני אצטרך להפסיד במכוון. בכל שלושת הימים האלו, שאלתי את עצמי האם אני בטוחה שאני רוצה להפסיד? ליתר בטחון, התאמנתי לתחרות. ביום התחרות החלטתי סופית שאני מפסידה במכוון. וזה מה שעשיתי. נפסלתי כבר בהתחלה ויצאתי מהתחרות לעומתי ג'ינה נשארה בתחרות וניצחה! הייתי כל כך שמחה בשבילה, רצתי וחיבקתי אותה, אבל המורה וכל הילדים שאלו איך הפסדתי מיד בהתחלה? לא יכולתי להגיד להם את האמת, אז פשוט אמרתי שהיה לי פחד במה. רק אחרי שסיימנו בית ספר, סיפרתי לג'ינה למה באמת הפסדתי והיא לא האמינה, היא אמרה שלא יכלה לבקש חברה יותר טובה. |
|
