קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
בית הבובות - סיפור לכתב אורח
|
08/02/2020 |
"לילה טוב אמא,"
"לילה טוב."
אמא יצאה מהחדר וכיבתה את האור, והותירה אותי באפלה.
הסתכלתי על התקרה המתקלפת ועל האורות המרצדים עליה בעמעום, הקירות מלאי הטחב היו נראים משמימים כל כך.
ולבסוף, אחרי בהיה ממושכת בדפנות הבית, עיני נחו על בית הבובות שלי.
קירותיו היו ורודים וחלקים באופן מושלם, טפטים ססגוניים היו מודבקים לקירות.
הכניסה לבית הייתה מטופחת והפרחים בגינה נצצו כאילו היה עליהם טל.
בפנים, הסלון היה מקושט להפליא, הספות הרכות נראו נפלאות, והכיסאות הורודים הונחו ליד שולחן המטבח הסגלגל.
חדרי השינה נראו נוחים כל כך, והיו מרוהטים באופן מושלם.
אור עמום הטיל על המרפסת, היה בה משהו מסתורי ויפה כל כך.
בסדר מופתי, עמדו חמשת הבובות שלי בלא ניע על המרפסת, מוצבים כמו חיילים במפקד.
הכל היה נראה כל כך מושלם.
קיוויתי להיות כמו טדי או סנואו, ולשחק כל היום בבית הבובות, לא לצאת משם לעולם.
הנחתי עליהם מבט אחרון, עיני היו כבדות מעייפות, עד שנעצמו.
***
התעוררתי לקול חבטה עמום, משהו נפל.
פקחתי את אחת מעיני כדי לראות מה מקור הרעש.
אבל תדהמה אחזה בי, כאשר ראיתי שהקירות הסובבים אותי ורודים.
***
החלום שלי התגשם, אבל לא בצורה שבה קיוויתי.
הייתי לכודה בתוך בית הבובות.
קמתי באיטיות מן המיטה, הסדינים שעליה היו בצבע ורוד, הצבע האהוב עלי. הסתכלתי אל מבין החלון, ומאחורי, ראיתי את מיטתי, או לפחות את קצה רגליה.
נאנחתי בכבדות, זאת הייתה תפנית לא צפויה בעלילה.
הסתכלתי מסביבי, בית הבובות היה עוד יותר מושלם מבפנים: שולחן ועליו זר סגליות היה מוצב לידי, שטיח סגלגל על הרצפה וציור נוף תלוי על הקיר.
אולי אחרי הכל זה לא היה כל כך נורא.
"רגע..." חשבתי לעצמי; "אם התכווצתי אל בית הבובות, זה אומר שאולי גם-".
"מיילי?" קרא טדי, דוב הצעצוע האהוב עלי, מחוץ לבית הבובות.
"טדי!" קראתי וזינקתי מהמיטה.
פתחתי את הדלת ורצתי במורד המדרגות, הם היו בעלות עיטורים יפים והרגשתי שאוכל לרדת בהם לנצח.
הגעתי למבואה, שלא יצא לי לראות מעולם.
מתלה לכובע ומעילים היה מוברג לקיר, לצד תגית המחיר המתקלפת, ונורה אחת ויחידה הפיצה אור סגול ונעים.
פתחתי את ידית הדלת, שהייתה מעוטרת ויפה כל כך, עם גילופי עץ מדהימים, וכמובן – ורודה. רצתי אל מחוץ לגינה, ובדרך עצרתי להריח את הפרחים.
אבל רק אז נזכרתי שהם אינם אמיתיים...
בעצם, כל הבית לא היה אמיתי, הוא היה צעצוע בלבד, גם אם יפה.
טדי חיכה לי, הוא היה גבוה ממני יחסית לגובהי כרגע אבל זה לא מנע ממני לרוץ ולחבק אותו.
"טדי!!" קראתי אליו וחיבקתי אותו בחוזקה.
הבטתי אל תוך עיני הכפתורים שלו, ניצת בהם זיק אוהב של דאגה.
"את בסדר?" הוא שאל וחיבק אותי.
"אני קצת מבולבלת, איך הגעתי לכאן?" שאלתי אותו ברעד.
אבל טדי לא יכל להשיב לי על שאלה שהוא בעצמו לא ידע את התשובה אליה.
חיבקתי אותו בחוזקה, ונאחזתי בדבר היחיד שמוכר אלי בכל העולם השונה הזה.
"את רוצה לראות את האחרים?" שאל לבסוף.
"כן!" מייד התלהבותי התעוררה, ציפיתי לראות את כל שאר הבובות שלי חיות ונושמות.
טדי שרק שריקה ומיד התייצבו כל בובות המשחק שלי;
טרי, בובת הטרול עם הראש הלעוס, נפנפה אלי בביישנות; רקס הדינוזאור קיפץ מעלה ומטה מרוב התרגשות; בו, בובת הצעצוע שלי, חייכה וקרצה וסנואו, ארנב הפרווה שלי, גרגר בהנאה.
"אתם... אתם קיימים!" אמרתי בהתרגשות.
"וגם מדברים..." הוסיפה טרי בעקיצה.
"זה... זה כל כך מדהים!!" התפלאתי, זה היה פשוט אדיר!
"מחבואים!!" צעק טדי לפתע, וכל הבובות צחקקו בקול ורצו למצוא מקום מסתור.
"אחת... שתיים... שלוש..." הוא התחיל.
טרי משכה בידי; "בואי," היא לחשה לי, ורצה שאני נגררת אחריה אל תוך הבית.
היא עברה במבואה בצעדים קלים, נראה היה שהיא הייתה בבית הזה הרבה פעמים (מה שנכון נכון, לא אוכל לספור על יד אחת את כל הפעמים בהם הזזתי אותה בבית הבובות).
הגענו לסלון המרוהט וראינו את רקס, שישב מאחורי הספה, וצחק כאשר סנואו נפל מהכרית והחליק על פרוותו.
הם הדביקו אותי בצחוקם המשחרר, צחוק חסר דאגות ונטול כאבים, שכמוהו לא הרגשתי מעולם.
זאת הייתה הרגשה כל כך טובה, להיות מאושרת, אבל באמת.
טרי משכה אותי להתקדם, עלינו במדרגות הסגולות אבל במקום לפנות ימינה אל החדר שבו התעוררתי, טרי פתחה את דלתות הפלסטיק השקופות ויצאה למרפסת.
המרפסת הייתה החדר, ספק חלל, הכי מרשים בכל הבית.
המעקה היה מגולף ומפוסל בצורות של פיות, ורדים, פרפרים ועוד שלל יצורים קסומים.
הסתכלתי למטה, ראיתי את ורדי הפלסטיק שבגינה ואת השטיח הורדרד שעליו עמד בית הבובות, הוא נראה כמו שדה רקפות חורפי.
שתי כיסאות נוח היו פזורים, ומעליהם שמשיה, נדנדת גן שעליה שזורים שלל פרחים התנדנדה בחריקות.
הרצפה המרוצפת בשיש, בהקה תחת אור הירח.
טרי בינתיים הספיקה להזיז פסל של פיה עם כנפיים עקומות, ניכר היה שזאת לא הפעם הראשונה שהיא זזה ממקומה, מאחורי הפיה נגלתה גומחה קטנטנה, אבל גדולה דיו כדי שנוכל להשתחל אליה.
היא נכנסה ואני אחריה, ואז החזירה את הפסל למקומו.
זה היה מחבוא מעולה.
"גאוני, לא?" לחשה לי, "זה היתרון בבית פלסטיק." היא קרצה.
"חמישים!" צעק טדי, והתחיל לחפש את המתחבאים.
שמענו את צעדיו האיטיים, באור הלילה שהסתנן דרך חרך קטן בגומחה.
דלת הבית חרקה, לולא הייתי יודעת שזה טדי, הייתי נבהלת.
שמעתי את צעדיו בסלון, שהדהדו בכל הבית, ואת הגיחוך של רקס, שהסגיר אותו.
טדי המשיך לצעוד, אבל... הצעדים שלו היו הרבה יותר רמים, עם קול טפיפות רגליים שהתחזקו מרגע לרגע.
צלצול פעמון נשמע, וקפאתי על מקומי.
"אוי, לא..." ידעתי בוודאות מה מקור הרעש, וזה לא היה טדי או אחת הבובות.
לילי נכנסה לחדר, עיניי החתול הירוקות שלה ברקו בחשכה, והזנב שלה התפתל מעלה ומטה, כמו כשכוש.
היא התמתחה והשחיזה את ציפורנייה, ידעתי שהיא לא באה סתם.
ובצעד מהיר היא זינקה על בית הבובות, שציפורנייה שלופות.
בצרחה חדה, משכה אותי טרי, בדיוק שנייה לפני שציפורן כף היד של לילי חדרה אל תוך החרך שממנו הצצתי.
שמעתי את הגרגור המתחנחן שלה, וידעתי שזה לא נגמר.
היא שלפה את הציפורן שלה מתוך הקיר, ואז, דממה.
אבל את השקט החליפה במהרה חבטה אדירה, שהפילה את כל בית הבובות אל הרצפה, והוא התהפך על צירו.
בלי לחשוב, משכתי את טרי המבוהלת והחלקתי במהירות במדרון המרפסת, אל עבר חדר השינה.
הרצפה, שנהייתה התקרה, חרקה, ועין ירקרקה וזוהרת הציצה מהחלון המצועצע.
השתתקקנו באימה, היא הביטה בנו ממושכות.
קפאנו שתינו, מחובקות, לא האמנתי שלילי, החתולה האהובה שלי, עלולה להיות מסוכנת.
לבסוף היא התרחקה.
נשמנו בהקלה.
"זה היה כל כך-"
לילי הכתה שנית.
ציפורניה שיסעו את דפנות הבית, ונוצר חור ענקי.
כפתה השתלחה פנימה, ובניסיון לתפוס את טרי היא שיספה את הרצפה, שהתבקעה תחת רגלינו.
צנחנו אל קומת הסלון, ונחתנו בחבטה כואבת על הספה הקשיחה.
סנואו ורקס נצמדו לקיר ברעד, בו הציצה מתוך ארון, עיניה זוהרות בחשכה, וטדי נתלה על הנברשת.
"אתם בסדר?!" הזדעקתי.
שתיקה רועמת.
ובדיוק אז, טדי הרפה את אחיזתו מהנברשת, וצנח מטה אל הרצפה.
"טדי!" צעקתי, "טדי! טדי!"
רק אז שמתי לב, לחתך ענק בבטנו, מילויו נשפך החוצה כמו צמר גפן.
"מיילי..." הוא מלמל חלושות. כנראה שלילי הספיקה להגיע אליו לפני שיכולתי לעשות משהו.
החזקתי את כף היד הרכה והפרוותית שלו, ודמעות ניגרו מעיני.
שאר הבובות בהו בשתיקה במחזה האיום, המומות גם הם מהמתרחש.
לפתע, החדר התחיל לנצנץ באור זהוב.
טדי, הדובי האהוב שלי, התפוגג לאבק כוכבים לאיטו, שנישא ברוח העצלה, אל עבר החלון, הירח, הכוכבים.
"לפעמים, לא כל מה שאת מייחלת לו, מושלם." לחשה טרי, ואחזה בידי.
הסתכלתי על הירח שמעבר לחלון, והייתי יכולה להישבע שראיתי, אפילו לרגע, את טדי מנופף לי לשלום, בפעם האחרונה.
***
הדמעות כבר יבשו, ורק אז שמתי לב לעייפות ההולכת וגוברת.
בית הבובות הסתחרר סביבי, בליל של גווני ורוד וסגול, עד שלבסוף עיני נעצמו, וצנחתי על הרצפה.
וכשקמתי, קירות החדר חזרו להיות אפורים ומתקלפים.
הסטתי מבט מיד אל בית הבובות.
הוא עמד על תילו, שלם וללא פגע, אפילו לא שריטה.
טדי, בו, סנואו טרי ורקס היו על המרפסת, כמו חיילים הם עמדו, ללא ניע.
ואת אור הירח המסתורי והקריר, החליף אור השמש הקורן והמחמם.
ויותר כבר לא ייחלתי לגור בבית הבובות, כבר לא רציתי להיות כמו אף אחד אחר.
אחרי הכל, אף מקום לא מושלם, ואחרי ההרפתקה הסוערת שעברתי אתמול, ספק חלום או סיוט, לא רציתי שמשהו מחיי ישתנה.
❤love yourself
|
|
|
|
|
|
863
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23/03/2020 08:38 |
snowfox1 |
37 |
יקרים שלי,
עוד קצת אנחנו ב-200 לייקים לסיפור, ואת האמת, שהוא מעולם לא קודם באתר, לכן אני מאמין שהרבה נהנו והמליצו לחברים, ואני שמח לשמוע מחמאות על הכתיבה שלי ועל הסיפור בפרט.
אני אתחיל לפרסם עוד סיפורים לקהילה, ולפתח את כישרון הכתיבה מעבר למיקמק כמו שהמליצה לי מישהי שלגמרי מבינה :)
בשבוע הקרוב יבחר כתב האורח, זאת הזדמנות מצויינת לפרגן לכל מי שיבחר ולקרוא את הסיפורים שכתבתם, ואולי אפילו אחד מאיתנו יוכל לשאת בתואר :)
תודה, מקסימים שלי, על תמיכה ואהבה מדהימה♥️♥️ |
|
|
|
|
|
22/03/2020 17:04 |
אנימלכה141 |
36
|
ואו זה סיפור כזה מושלם!
עם מסר כולכך מדהים!
אין, כתיבה זה אצלך בדם |
|
|
|
|
|
13/03/2020 20:49 |
7912זואי |
35 |
אהבתי!! וגם המסר שיש בסוף, "אף מקום לא מושלם" אני אוהבת סיפורים עם מסרים כאלה לחיים :))
נהנתי לקרוא את הסיפור ובו זמנית לדמיין את מה שקורה, זה ממש הרגיש כמו סרט מחשבתי קצר, ואוו! |
|
|
|
|
|
12/03/2020 17:29 |
OXDmikmak |
34
|
מהמם!
אני גם ממש אוהבת את תחום הסיפורים.
השפה שלך עשירה וספרותית!
בהצלחה! |
|
|
|
|
|
12/03/2020 14:25 |
ביבון321 |
33 |
|
ממשיפה |
|
|
|
|
|
06/03/2020 00:30 |
בייגלה404 |
32 |
וואוו איזה כישרון כתיבה!
אהבתי את הסיפור והמסר כל כך חשוב סיפור יפה! |
|
|
|
|
|
03/03/2020 11:58 |
snowfox1 |
31 |
תודה כתר♥️♥️
מתגעגע אליך ותודה לכולםם!! |
|
|
|
|
|
02/03/2020 20:35 |
כתר20 |
30 |
הסיפור הזה ליטרלי מושלם❣️
בהצלחה בכל מה שתרצה :)) |
|
|
|
|
|
01/03/2020 15:32 |
רומיקה41 |
29 |
|
מהממם |
|
|
|
|
|
29/02/2020 22:14 |
snowfox1 |
28 |
יודעים מה - קבלו אתגר:
אם נגיע ל200 לייקים, אכתוב בשבילכם עוד סיפור, שאתם תוכלו להציע את הרעיונות לעלילה שלו!
וגם, בית הבובות מתפשט מחוץ לגבולות האתר ויכול להיות שבקרוב הוא ישלח לתחרות סיפורים ארצית ומכובדת.
אזזז תאחלו לי בהצלחה ונראה מה דעתכם על האתגר (קטן עליכם לגמרי!) |
|
|
|
|
|
26/02/2020 14:13 |
סגלית1984 |
27 |
אני לא יודעת איך לא ראיתי את הסיפור הזה עד עכשיו!!
הוא מדהים מידיי!!!!
כבר התאהבתי בבית הבובות הזה איך שתיארתה אותו, הקטעשהחתולה הרסה אותו יכלתי לבכות לא מצחיק חחחחXD
וואו מושלם!!! |
|
|
|
|
|
25/02/2020 19:47 |
עינב2803 |
26
|
מדהים!!
התעלול ממש אהבב :))
פסח שמח וכשרר |
|
|
|
|
|
25/02/2020 12:40 |
נעהקירל88 |
25
|
|
א ו מ י י ג ד |
|
|
|
|
|
19/02/2020 16:46 |
ליאת428 |
24
|
וואו מהמם!
פשוט מרתק!
לא יכולתי להוריד את העניים כשקראתי את זה! |
|
|
|
|
|
17/02/2020 14:14 |
נועהw1 |
23 |
סיפור יפה
מאוד |
|
|
|
|
|
15/02/2020 18:11 |
לולירוק222 |
22 |
|
וואו הסיפור מרגש עד דמעות! |
|
|
|
|
|
13/02/2020 21:57 |
snowfox1 |
21 |
עלתה הכריכה לסיפור בקהילה של רומי (שיר3048).
מוזמנים לצפות, יצא מ-ע-לף!! |
|
|
|
|
|
13/02/2020 07:06 |
61234חתיך |
20
|
|
סיפור מושלם מגיע לך לזכות! |
|
|
|
|
|
12/02/2020 14:16 |
snowfox1 |
19 |
|
לאור הביקוש, החלטתי להוציא סיפור חדש לכבוד הוולנטיין, בתקווה שיעלה היום. |
|
|
|
|
|
12/02/2020 13:14 |
זואי4הבובה |
18
|
|
זה סיפור ממש יפה!! זה כל-כך מרגש שישלי דמעות בעיניים :) |
|
|
|
|
|
11/02/2020 22:06 |
טילוש1230 |
17 |
|
אהבתי ממש לקרוא את הסיפור זה היה סיפור יפה רצחח וגם מרגש כולם מחכים שתיכתוב עוד❤❤❤❤❤ |
|
|
|
|
|
11/02/2020 16:29 |
אנימלכה141 |
16
|
|
סיפור מקסיםם |
|
|
|
|
|
11/02/2020 16:11 |
אביתר4608 |
15 |
|
וואו... יפה, מאוד!!!! אפשר הקדשה!? |
|
|
|
|
|
10/02/2020 15:28 |
דיגי3211 |
14
|
היי
גם אני כתבתי סיפור אבל לא ברמה הזאת לדעתי זה לזכייה!!! |
|
|
|
|
|
10/02/2020 14:06 |
נסיכה20673 |
13
|
|
תיכנסו למיקמק עכשיו יוצא הקליפ החדש שלי!!!!! |
|
|
|
|
|
10/02/2020 14:02 |
נסיכה20673 |
12
|
|
סיפור?מרתק! |
|
|
|
|
|
10/02/2020 12:11 |
אריול77774 |
11 |
|
יפה מאוד |
|
|
|
|
|
09/02/2020 19:52 |
אמיליXDX |
10
|
|
סיפור מקסים, יצירתי ומלא דימיון, כתוב בשפה עשירה וגבוהה, ועשוי מעולה! היה לי כיף מאוד לקרוא את הסיפור, מחכה לנוספים! |
|
|
|
|
|
08/02/2020 21:48 |
מלך30059 |
9 |
|
ממש יפה |
|
|
|
|
|
08/02/2020 21:19 |
מורי270 |
8 |
זה גדוללללל
ממש כל הכבוד! |
|
|
|
|
|
08/02/2020 21:08 |
sofi369 |
7 |
|
מהמם. |
|
|
|
|
|
08/02/2020 20:58 |
מיכל76578 |
6 |
|
סיפו מהמם |
|
|
|
|
|
08/02/2020 20:37 |
מורי8444 |
5 |
|
זה נאוד יפה |
|
|
|
|
|
08/02/2020 20:37 |
אזמרלדה13 |
4 |
יוו הסיפור פשוט מדהים!
השפה ממש גבוהה ועשירה, והמסר כל כך נכוןן!!
מקווה שתהיה כתב אורח, זה ממש מגיע לך❤️ |
|
|
|
|
|
08/02/2020 20:34 |
אתוש9 |
3 |
|
סיפור מהמם! |
|
|
|
|
|
08/02/2020 20:33 |
עינב2803 |
2
|
סיפור כל כך יפה, כל מי שלא קורא אותו פשוט שמפסיד.
זה יהיה פספוס גדול מאוד של הצוות ושל כולם כאן אם זה לא יהיה כתב אורח.
אתה פשוט תותח שועל ❤❤ |
|
|
|
|
|
08/02/2020 20:30 |
snowfox1 |
1 |
אוהב את כולכם❤
ובקרוב ממש תעלה הכריכה לספר שעוצבה ע"י רומי (שיר3048) המוכשרת, לכבוד בלוג הפרס.
עבדנו בשיתוף פעולה צמוד ונהניתי לעבוד איתך, רומי.
❤❤❤
תגיבו אם אהבתם את הסיפור, האם תרצו שאכתוב עוד? |
|
|
|
|
|
|
|
