|
הבובה - סיפור לכתב אורח
|
24/04/2020 |
פרק 1 - התחלת הסיפור:
שלום לכם, קוראים לי רון, יש לי הפרעת קשב וריכוז. אני עכשיו בן שבעים, ואני רוצה לספר לכם על משהו שקרה לי לפני המון זמן, כשהייתי בערך בן שש.
פרק 2 - מתי שהתחילו כל הבעיות שלי:
זה התחיל בפולין, כשהגעתי לכיתה א', הייתי בשיעור הראשון ולא הצלחתי להתרכז. שמעתי תזוזת כנפיים של ציפור, ילד נוקש על השולחן, מורה כותבת על הלוח, בסוף צעקתי בכיתה: "מספיק כבר!"
פרק 3 - מה שקרה אחר כך:
כולם הסתכלו עליי במבוכה. הבנתי שעשיתי משהו לא בסדר, והייתי נבוך כמו שלא הייתי אי פעם. כל היום לא דיברתי עם אף אחד. כשנגמר היום הלכתי הביתה וסיפרתי לאמא מה קרה, והיא אמרה בקול מבין: "אני אקח אותך לבדיקה מחר, נבדוק מה יש לך." למחרת הלכתי לבדיקה, וגילו שיש לי הפרעת קשב וריכוז, אז אמא קנתה לי בובה של כלב שתעזור לי עם הבעיה.
פרק 4 - הבעיה הגדולה מאוד
אחרי בערך חודש, היתה מלחמה שנקראת השואה. רצו להרוג את כל היהודים, כולל אני. זה היה הרגע הכי נורא בחיי. אפילו שאני כבר בן שבעים, וחוויתי הרבה אכזבות, זה היה הכי נורא. אני הצלחתי לשמוע כל ירייה שהייתה ברחוב, וכל חלון מנופץ. התנחמתי בבובה שאמא קנתה לי. אבא שלי בנה לנו מרתף מתחת לרחוב ושם גרנו.
פרק 5 -
היינו צריכים להסתפק בשני תפוחי אדמה לאכול ושק אחד לכולנו כדי ללבוש. כל לילה הייתי מחבק את הבובה שלי ומתפלל לחיים טובים יותר. זה לקח שש שנים, השנים הנוראות בחיי. אבא ואמא היו איתי. בסוף ירו לנו על הבית, וההורים שלי מתו בניסיון להגן עליי.
אחרית דבר:
הבובה שלי נפגעה קצת, אבל עדיין אהבתי אותה. אחרי המלחמה תיקנתי אותה קצת, אבל לא יותר מדי, כי בה שמורים כל זיכרונותיי מהוריי. עכשיו כשאני סבא, אני אוהב לספר את הסיפור לנכדיי, ולתת להם לשחק עם הבובה, (שאותה אני שומר כבר שנים), שהם ואני חושבים שהיא גיבורה.
|
|
