|
לכתב אורח ולבלוג הפרס זיכרון אישי!
|
26/04/2020 |
אני וסבתי ישבנו בספסל בגינה, ואמרתי לה: "סבתא ספרי לי סיפור" היא השיבה: "בסדר" הנחתי עליה את צווארי ונחתי. אז לפני הרבה שנים היה נער בצבא זה היה במלחמת יום כיפור. הוא היה לוחם שם והיה צריך לסכן את חייו, מזלו לא התמזל באותם רגעים, הוא נפצה קשות! ובסוף המלחמה הוא כבר בבית חולים היה. החיים שלו היו בסכנה! וכנראה הוא עמד למות. רופאים רבים באו לטפל בוא! מתנדבים גם היו לא מעט שעזרו לו, ואחת המתנדבות מצתה חן בעניו והוא בענייה. הנער כבר היה בסכנה ענקית. באו עוד ועוד ועוד רופאים, וכל אחד בתורו נחשל מתנדבים ניסו לגרום לו לשמוח ורק הנערה הצליחה!
ופה אני אעצור המצב כזה: הנער והנערה התאהבו אך כנראה לא יחיו ביחד כי הנער בסכנה גדולה, אף רופא לא מצליח לטפל בנער וכנראה שהוא ימות!
והנה ההמשך: כשהנער כבר הבין שימות ושהנערה כבר התחילה להיות עצובה אז הנער אמר לה: "אני אתגעגע אליך כל כך" עברו כמה ימים ושכמעט הנער מת: הוא חיי! אחד הרופאים הציל את חייו! ואז הסוף השמח- הם התחתנו הולידו ילדים וילדהם הולידו גם ילדים!
ובכל דבר יש יתרון! כן גם בזה! אני הנכדה של הנער והנערה האלו כן! אלה סבא וסבתא שלי! ואם זה לא היה קורא לא הייתי כאן! אתם מבינים?!
כמובן הסיפור טיפה השתנה (טיפה הקצנתי וגם אני לא זוכרת מי סיפר לי את זה ואיפה.)
מקווה לזכות בבלוג הפרס או כתב אורח!
שלכם קסםשלנסיכה
|
|
מוקדש
ל כולם!!! | |
|
|
