|
מיקיבוץ (הסיפור)
|
10/05/2020 |
ההתחלה (פרק 1):
(נקודת מבט דמות ראשית, יוליה)
עוד בוקר אחד עם שמש זורחת ובמיקיבוץ שלנו הכל התנהל כרגיל. רובי ניהל את המשק, גאיה השגיחה על הסוסים, אריק היה במכבסה בזמן שאמיר ואני היינו אחראים לקטיף. אמיר היה הראשון לצעוד לכיוון עצי התפוחים, בשביל שעל ידו שלטעם הכיתוב "קטיף". השמש קפחה על ראשי בזמן שניסיתי לחבוש את הכובע הקטן של אחי. "את חייבת להפסיק לאבד את הכובעים שלך", צחקק אמיר, "בנקודה מסויימת לאח שלך יהיה נמאס מלתת לך את הכובעים שלו". הוצאתי לו לשון, "כבר נמאס לו". "יולי (כינוי ליוליה)" רוי, ילד חדש שהצטרף למיקיבוץ לפני שבועיים רץ מהכיוון השני של שביל הקטיף והניח את ידו על כתפי. הורדתי אותו בעדינות: "שלום גם לך". "שמעת על תחרות הגלישה היום?" הוא המשיך. הבטתי לצידי, אמיר החל להתקדם מהר יותר. "כן בטח" מלמלתי לרוי, אפילו שלא הייתי בטוחה מה אמר. "יופי, נתראה שם!" הוא צעק, חייכתי ורצתי לכיוון אמיר. "איך זה שאתה תמיד משיג אותי?" שאלתי כשהגעתי לקטיף עצמו. "לא יודע" רוי אמר בפרצוף שלא הצלחתי לפענח.
-
דברי העורכת / סופרת;
אני יודעת שאולי ההתחלה נשמע קצת משעמם ואולי קצר מידי, אך באמת שהוא יהיה מעניין מפרק לפרק וכמובן שאשתל להאריך את הפרקים, דרך אגב מוזמנים לעקוב!
אם יש לכם רעיונות / טיפים / דעות לסיפור או לפרק הבא, אתם יכולים לרשום לי בתגובות, קוראת הכל❤️
|
|
מוקדש
ל אדיסון71וכולכם(: | |
|
|
