|
הטבעת - כל החלקים - סיפור לכתב אורח
|
21/06/2020 |
הקדמה:
שמי ליטל ואני בת 11.
יש לי פנים בהירות, עינים ירוקות ושיער בלונדיני חלק וארוך ככה שאני נחשבת ילדה מאד יפה בכיתה.
גרתי בכפר קטן וחייתי חיים רגילים עד ש...
פרק א':
יום אחד, כשהלכתי לבית ספר שלי, הרגשתי עקצוץ מוזר בעורף,כאילו שאיזה מישהו עוקב אחרי. הסתובבתי אבל ראיתי רק את הזקנה המוזרה שישנה ברחובות כל הזמן.
אני קוראת לה מוזרה בגלל שלזקנה הזאת יש עיניים ירוקות-שחורות כהות וחודרות, כאלה שלא רוצים להסתכל עליהם בכלל. השיער שלה לבן, מתולתל וקצר והיא אף פעם לא מדברת אבל הדבר הכי מפחיד בזקנה הזאת הוא הפנים עצמם, יש לה צלקת שנמשכת מעין שמאל עד השפה שלה והמון המון שריטות, נשיכות ופצעים, כאילו שבזמנה הפנוי {ויש לה הרבה ממנו} היא שורטת ונושכת את עצמה.
הסבתי את ראשי במהירות מהזקנה והמשכתי ללכת, מפוחדת, אחרי כמה דקות התחלתי לשמוע מישהו קורא בשמי 'ליטל, ליטל' בקול נמוך ומפחיד, התעלמתי ממנו והלכתי מהר יותר. שוב שמעתי 'ליטל, ליטל' והתחלתי לרוץ בידיעה שהבית ספר במרחק של 3 דקות ריצה. פתאום באמצע הריצה, יד חזקה משכה אותי וסובבה אותי אליה.
פרק ב':
ראיתי את הזקנה מול עיני מביטה בי בעיניה, עם חיוך רחב ללא שינים ואומרת, באותו קול נמוך ומפחיד "למה את מתעלמת כשקוראים לך ליטל? אני רק רוצ... אייייי!"
נשכתי את הזקנה בכל כוחי ורצתי לבית ספר הכי מהר שיכולתי. כשנכנסתי דרך השער נשמתי בהקלה אבל תום, השומר פחות. "מה קרה לך? את כבר הילדה השנייה שנראית ממש מבוהלת היום." הייתי מופתעת "מי עוד נכנס ככה?" "אה, סער נכנס גם ככה, חיוור כולו, אבל מה קרה?" "אה זה פשוט עומס הש"ב" המצאתי תירוץ ורצתי אבל שמעתי אותו אומר: "בדיוק אותו תירוץ. מה הם חושבים שאני טיפש ושאני אפול בפח כמה פעמים באותו תכסיס אהה?"הגעתי לכיתה מתנשפת בדיוק בזמן לתחילת השיעור. התפלאתי מאד. 'סער מה פתאום סער?' חשבתי לעצמי והצטערתי שלא היה לי זמן לדבר איתו עכשיו 'לא נורא' חשבתי לעצמי ' אקבע עם סער פגישה ואז אני יוכל לשאול אותו'. ליטל רק קיוותה שהוא לא יחשוב שהיא רוצה לבקש ממנו חברות, יומיים לפני חופשת פסח. אבל בהפסקה, לפני שהיא בכלל הציעה לו להיפגש, הוא ניגש אליה ושאל "רוצה לקבוע פגישה בפארק? אני רוצה לדבר איתך" הוא היה מעט סמוק כאשר ביקש ממנה ולא הסתכל לה בעיניים "בטח" אמרתי "אז קבענו? בשלוש?" "אוקיי" עניתי לו "טוב אז ביי" הוא אמר ויצא לשחק כדורגל.
פרק ג':
בכל שאר היום לא התרכזתי בדבר, רק חשבתי על מה שקרה לי בבוקר.
בסוף היום רצתי הביתה, אכלתי ארוחת צהרים ועשיתי שיעורי בית ואמרתי לאמא שלי "אמא אני הולכת להיפגש עם מישהו מהכיתה שלי" "אוקיי אבל אל תחזרי אחרי תשע".
רצתי לפארק והגעתי שתי דקות לפני שלוש אבל סער כבר היה שם. הוא נראה מאד נסער ממה שהוא רצה לספר לי. הוא חיכה לי על ספסל וכשראה אותי חייך "היי ליטל" "היי סער" חייכתי אליו בחזרה. הוא אמר "יש לי כמה דברים שני דברים שאני רוצה לומר לך. הדבר הראשון הוא שאלה. קרה לך משהו מוזר בבוקר?" "כן" "גם לי קרה, תקשיבי את לא תאמיני..." "זקן אחד שלא ייחסת לו חשיבות ניסה לחטוף אותך אבל הצלחת לברוח?" אמרתי לו "איך ידעת?" הוא שאל ועיניו נפערו "את רוצה להגיד לי שאת קוראת מחשבות ולא אמרת לי? טוב אבל בכל מקרה, כן. זקן אחד שתמיד ישן ברחובות ולא אמר מילה תפס אותי אבל נשכתי אותו והצלחתי לברוח" "זה בדיוק מה שקרה לי" אמרתי, לא מאמינה למשמע אוזני "רק עם זקנה ולא עם זקן" "מה את חושבת שזה אומר?" שאל סער בחשש "עוד לא סיפרתי להורים שלי, את סיפרת?" "עדין לא" אמרתי לו לפני שהוא יתחיל לדבר, אמרתי "מה דעתך שנגיד להורים שלנו שנרשמנו למחנה עד לפסח ביחד, וככה נוכל להיפגש ביום ונוכל לחזור בלילה הביתה?" "וואלה" סער אמר "זה רעיון גאוני אני יגיד להורים שלי וממחרתיים נוכל להתחיל להיפגש" באתי ללכת ושמעתי אותו צועק "ליטל!" הסתובבתי אליו והוא אמר "הדבר השני שרציתי לומר לך, זו עוד שאלה" הוא הוסיף, סמוק לגמרי " רוצה להיות חברה שלי?"
פרק ד':
אני חייבת להודות, הייתי ממש המומה.
סער הוא ילד ממש פופולרי ומלא בנות אוהבות אותו אבל הוא אומר לכולן תמיד שהוא בוחר רק בת שמתאימה לו. כך שכשהוא ביקש ממני חברות הייתי המומה. "כן אפשר" עניתי לו בסופו של דבר והבעת שמחה התפשתה על פניו "יש!" הוא חיבק אותי. וכאשר
הוא הציע ללוות אותי הביתה, הסכמתי. כאשר הגעתי לביתי אמרתי לו להתראות והוא חייך לי חיוך רחב ואמר לי להתראות בחזרה. וככה עליתי הביתה עדין המומה.
פרק ה':
בבוקר קמתי בשעה 6:30, כמו שאני תמיד כמה. אבל הייתי מהורהרת, מי זאת הייתה הזקנה שתפסה אותי? ולמה היא רצתה אותי? למה הזקן הזה רצה את סער? וככה הלכתי לבית ספר. כשהגעתי לכיתה, פגשתי את חברתי הטובה, סתיו והיא לקחה אותי לפינת הכיתה ושאלה אותי בלחש: "מה עשית שגרמת לסער להתאהב בך? מכל 14 הבנות בכיתה, הוא בחר אותך! תסבירי לי איך" היא דרשה לדעת, סתיו מאוהבת בסער המון זמן. "גם אני הייתי ממש מופתעת" אמרתי לסתיו ורציתי להמשיך להסביר לה אבל סער הבחין בי ואמר "היי ליטלוש" עם חיוך "היי סער" החזרתי לו בחיוך משלי. סער רצה להמשיך ולדבר איתי, אבל המורה נכנס לכיתה והפריע.
פרק ו':
ישבתי במקומי, ליד תומר. המורה הפתיע בכך שאמר "היום יש החלפת מקומות!" כל הכיתה התחילה לפטפט בהתרגשות. כבר חודשיים המורה לא החליף מקומות.
המורה התחיל להקריא את הרשימה "סתיו ליד תומר. עומר ליד אביגיל..." הקשבתי לו בדריכות, לראות מתי השם שלי יגיע. "ליטל ליד סער.." הלכתי לשבת ליד סער, בשורה האחרונה. אני ילדה שלא כל כך אוהבת ללמוד, וגם סער ככה, אז שמחנו שאנחנו בשורה האחרונה.
שאר היום עבר רגיל. אני וסער פטפטנו ודיברנו בדרך הביתה, כשהוא מלווה אותי.
פרק ז':
היום הבא עבר רגיל. חוץ מכמה מבטי קנאה של בנות שמאוהבות בסער. קבענו להיפגש למחורת ב12:00 בבוקר. אמרתי לאמא שלי שהפעילות הראשונה היא בזוגות, בן ובת, ושאנחנו צריכים להביא מתנה אחד לשני. המתנה הייתה סתם רעיון ושלחתי הודעה לסער שיביא לי מתנה קטנה כדי שאמא שלי לא תתרגז...
ב12:00 בבוקר באותו יום, הגעתי לפארק עם כדורגל חדש, עטוף וחתום בידי מסי {האמיתי} אמרתי לאמא שלי שלא צריך מתנה כל כך מושקעת, אבל אמא שלי ממש אוהבת להשקיע.
פרק ח':
כשהוא הגיע, {כעבור שתי דקות} הוא החזיק בידו מתנה עטופה. הוא אמר לי "שלום" נישק אותי על הלחי ואמר "בואי נמצא ספסל" "אוקיי" עניתי לו. מצאנו ספסל פנוי ופתחנו בשיחה "אז מה נעשה?" שאלתי "לא יודע, אולי ננסה למצוא סיבה לכך שרו...!!!" הוא הפסיק לדבר כי....
פרק ט':
ראינו מישהו צעיר, בערך בגיל 20, ומאחוריו בחורה בערך בת גילו. הוא תפס אותנו עם שתי ידיו "מה אתם רוצים ממנו?" שאלתי עם מעט רעד בקולי "כן מה אתם רוצים מאיתנו?"סער שאל, עם קול יציב. נדהמתי, איך שהוא נשאר יציב "לא ענינכם" אמר הבחור בקול נמוך, והידק את אחיזתו בנו, עוד מעט תדעו "אתם חברים של הזקנה והזקן שתפסו אותנו?" שאלתי עם מעט יותר אומץ בקולי "אהה הם" אמר הבחור בחיוך זדוני "אלה הם אנחנו" "מה?" סער נדהם "איך?" "קצת איפור ומשחק, ואף אחד לא שם לב להבדל" הוא אמר "לא יפה שנשכתם אותנו" הבחורה דיברה, היה לה קול יפה ושיער דומה לשלי, היו לה אפילו את אותן עיניים ירוקות.
פרק י':
"וואו, תראי מה יש כאן, ליאל, מתנות אחד לשני, נכון שזה כזה מתוק?" הבן שם לב למתנות שעל הספסל "בוא נפתח. קודם את זאתי" הוא הצביע על המתנה שלי "ואחר כך את זאתי" הוא הצביע על המתנה של סער. לא רציתי שהוא יפתח את המתנה שלי, רשמתי שם ברכה לסער, וזה היה לפי שורות.
הוא פתח את המתנה שלי, ראה את הכדורגל החדש והחתום, הוא שרק בהתפעלות וקרא את הברכה בקול:
"לסער היקר, אתחיל בכך שאומר לך מה אתה בשבילי:
יפה, חכם, מוכשר, נחמד, חמוד, חתיך,
טוב-לב ועוד המון דברים...
לפי דעתי, זה לא יספיק באהבה,
ליטל"
בסוף הברכה, אני בטוחה שהייתי אדומה לגמרי, זה היה ממש מביך.
פרק יא':
"ברכה יפה" הבת גיחכה ואני האדמתי אפילו יותר " בוא נראה את הברכה שלו" היא הצביעה על סער "בוא נראה אם הוא מאוהב בה באותה צורה" הבן גיחך, לקח את המתנה של סער וחשף שרשרת חדשה, מכסף, שכתוב עלי ליטל {באמצע לב} וסער "מושקע" אמר הבן "החלק הכי מעניין הוא הברכה" גיחכה הבת "קדימה תקריא אותה"
הבן הקריא"
"אם מישהו היה אומר לי לפני חצי שנה שתוך 6 חודשים, אפגוש מישהי שתשנה את חיי, אז הייתי צוחק לו בפרצוף ואומר לו שהוא חי בחלומות, ושהוא מדמיין. אבל מסתבר שהמציאות חזקה מכל דמיון. מדהימה שלי, באת לתוך חיי ואהבתך הזניקה אותי לשחקים. פעם חשבתי שאני יודע מהי אהבה, ואת יודעת מה? לא ידעתי כלום, רק חשבתי שאני יודע. רק עכשיו אני באמת יודע מהי משמעותה של אהבה. עד כמה גדולה היא מהחיים, ועד כמה יקרה היא מפז. יש לנו משהו יפה יחד, אהבה נהדרת, אהבה נדירה. ואני יודע דבר אחד אהובתי, שזוהי אהבה יציבה וחזקה. רוחות שינשבו עליה אולי יטלטלו אותה אך לא יוציאו אותה משיווי משקלה. ואהבתנו רק הולכת ומתעצמת מיום ליום, הולכת וגדלה, צומחת יפה. בואי ונמשיך להשקות אותה, ולטפח אותה, וליהנות יחדיו מפירות אהבתנו."
פרק יב':
סער האדים אפילו יותר ממני.
הבן צחק ואמר "הוא מאוהב בה אפילו יותר ממה שהיא מאוהבת בו. מתערב איתך שהוא זה שביקש ממנה חברות, זה נכון?" סער שתק הבן קירב את סער לפרצופו וצעק "זה נכון???" "כן זה נכון|!!" סער ענה בבהלה וחזר לשתוק, ראיתי דמעה בזווית עיניו.
פרק יג':
הבחור לקח את סער והבחורה אותי. מבעד לשיער הארוך שלה היא לחשה לי " אני אתכם. אני מרגלת בארגון שבו רון (הבחור) עובד. אני תכף חושפת את עצמי ומשחררת אותכם. אני יקשור אתכם בקשירה רופפת לספסל וכשרון ישים לב שאתם בורחים אני יבוא אתכם, ברור?" "כן" לחשתי לה בחזרה.
" אז בואי נתחיל" היא אמרה.
פרק יד':
היא קשרה אותי עם סער לספסל ולחשתי לו מה הולך לקרות הוא הביט עם עינים פעורות והנהן "עכשיו!" אמרתי לו, כשראיתי את הסימן מליאל שחררנו את הקשר ורצנו ליאל צעקה "מהר יותר!" רצנו ורצנו עד שליאל אמרה לנו לעצור.
ישבנו על ספסל, במקום רחוק יחסית מהבית שלי. סער פנה אל ליאל בשאלה: "את יכולה להסביר לנו מה קורה פה?" היא ענתה לו "כן, מחר נפגש פה בשעה 10:00 ואסביר לכם את הכל"
פרק טו':
בקושי הצלחתי להרדם בלילה. למחרת קמתי בשש, התארגנתי ואכלתי ארוחת בוקר. חיכיתי בקוצר רוח לשעה 9:40 ורצתי למקום הזה. הגעתי ב9:56 אבל סער וליאל כבר היו שם. "אוקיי" פניתי אל ליאל "את יכולה להתחיל".
זה בינתיים כל החלקים... ארשום עוד בקרוב!
|
|
