|
החלום הגדול - סיפור לכתב אורח
|
21/06/2020 |
זה היה עוד יום רגיל של מקס באי הקטן, הוא אכל את אותו קורנפלקס רגיל ובפתח הדלת חיכה לו אותו עיתון רגיל שמגיע בכל יום ראשון אבל משהו באווירה היה שונה... הוא יצא על האופניים לחוף ומשם הוא לקח סירה לאי המנהלים. מקס עבר בין אתרי הבנייה עד שהוא הגיע לבניין הגבוה.
***
הוא נכנס לבניין וירד במעלית לקומה מינוס אחד. הוא רצה לדעת מה באמת מסתתר מאחורי המנהלים.
***
בחדר הבקרה היו מחשבים משתי הצדדים ובאמצע היה מונח לוח הבקרה הענקי. הלוח היה כחול ומתחתיו היו כל מיני כפתורים. מקס לחץ על כפתור סגול ארוך עם שלוש קווים לבנים, כל אחד היה באורך אחר. על המסך פתאום הופיעה המילה החלטת מנהלים בגדול ומתחת היה כתוב: איפה הייתם רוצים שירד שלג מחר בעולם? A:באי הרגיל B:באי המנהלים מקס לחץ על B והלך למעלית. -בינתיים שום דבר לא חשוד- חשב מקס. מקס עלה לקומה עשר אבל מה שהוא לא ידע זה שממש ברגע זה מתחילה פגישת מנהלים בנושא סוף בניית האי. ואסור להפריע לישיבות מנהלים, ועוד יותר אי אפשר שילדים ייכנסו לבניין המנהלים.
מקס נכנס לחדר הישיבות כשהוא חושב שהחדר ריק. 3...2...1... מקס נכנס פנימה וראה עשר זוגות עיניים נעוצות בו, ובין עשרת המנהלים הבכירים שנועצים בו עיניים עמד אבא שלו ונעץ בו זוג עיניים מבריקות "מקס?" שאל אבא שלו בזעם "מה אתה עושה כאן באמצע פגישת מנהלים? ומה אתה עושה בכלל בבניין המנהלים?" מקס (שהיה מובך מאוד.) צעד לאחור צעד אחד, ואחריו עוד צעד, ובלי שענה לאבא שלו הוא ברח לתוך המעלית וירד אל קומה תשע.
***
הוא הציץ בזהירות לחדר וראה שהוא ריק. מקס נשם לרווחה ונכנס לחדר. מקס הלך בתוך החדר וניסה להבין מה הנושא של החדר ולאט לאט הבין שהחדר מעוצב בסגנון של טכנולוגיה מתקדמת ובלשות. הוא ראה בצד קטלוגים של בגדי בלשים וליד הייתה סוג של הולוגרמה והכי בצד היו ראה שלוש מכוניות: אחת רגילה. אחת מעופפת ואחת שיכולה להפוך לסירה. "אני לא בטוח שמותר לך להיות כאן." מקס שמע קול מאחוריו והסתובב, מקס ראה מולו גבר שרירי בחליפה, "בוא איתי."...
***
אז העונש של מקס הוא; שבוע בלי מחשב, פלאפון וטלוויזיה, שבוע לא לצאת מהבית, לכתוב 1,000 פעמים -אני לא יעשה את זה שוב אף פעם- וזהו.
מקס ישב בחדר והתחיל לכתוב 1,000 פעמים -אני לא יעשה את זה שוב אף פעם- אבל עדיין הייתה לו תחושה מוזרה כאילו שמשהו שהוא לא מודע אליו ולכוח שלו נמצא בבית שלו. אחרי שתי דקות שכבר נמאס לו לכתוב -אני לא יעשה את זה שוב אף פעם- הוא לא ידע למה אבל הוא ירד למרתף, אבל כשמקס נכנס למרתף התחילה להתפתח אצלו תחושה מוזרה, וכשהדליק את האור הוא ראה מולו מכונה מוזרה. מקס הפעיל בזהירות את המכונה ופתאום הרגיש שהוא נשאב לתוכה.
***
מקס נפל, הוא קם על הרגליים ולהסתכל סביבו, הוא כבר לא היה במרתף, הוא היה במקום שהיה דומה קצת לקומה 9. המבנה והצורה של החדר היו כמו בחדר דרגה 9 אבל הצבע והריהוט היו שונים, הצבע היה שחור והאור היה כבוי ובמקום מכוניות מגניבות היו ספות שחורות ומבריקות שנראו חלולות ובמקום הולוגרמה קטנה ומגניבה היה עמוד שחור שנגע בתקרה ובמקום קטלוגים היו שתי כיסאות. על אחד מהם ישב אדם די צעיר שלבש חליפה לבנה וזוהרת שבלטה מאוד בחושך ובכל השחור מסביב. הכיסא השני היה ריק, "הגעת," אמר האיש בחליפה הלבנה "אני קונר, חיכיתי לך." מקס שתק וקונר חשב שמקס בטח רוצה שהוא ימשיך לדבר. "אסי יגיע עוד מעט ויעשה לך כאן סיור." הפעם מקס ענה: "מי זה אסי?" אדם צעיר נכנס לחדר ודיבר: "אני אסי." קונר המשיך לדבר: "אנחנו מבינים שאתה מופתע להגיע אלינו אבל אתה לא צריך לדאוג, עוד מעט ישתגר לכאן עוד ילד ויאנצי ושרית יסבירו לו לאן הוא הגיע ויעשו לו "סיור כמו שאנחנו עושים לך.
במקום אחר.
זה היה עוד לילה רגיל של ג'וד, הוא הלך לישון באותה מיטה, באותו חדר ועם אותה שמיכה אבל בחצות הוא התעורר וראה פתאום הבזק אור ומולו הופיעה פתאום אישה צעירה בחליפה לבנה ואחרי שנייה הופיעה עוד אישה צעירה בחליפה לבנה ולחשה: "אנחנו צריכים ללכת מכאן ומהר. ואז נסביר לך הכל." ובשנייה שלושתם נעלמו.
***
ג'וד ישב פתאום בחדר מואר מול ילד אחר. "מה?" הוא שאל "איפה אני? מה קרה?" הילד מולו התחיל לדבר: "תקשיב, גם אני בהתחלה הייתי מבולבל מאוד אבל אז התחלתי לקלוט מה הולך פה. OK בוא נתחיל מההתחלה; הגעתי לכאן ממכונה מוזרה ופגשתי את קונר ואסי, אחרי שהם עשו לי סיור קטן והסבירו לי איפה אני נמצא הם הכירו לי את יאנצי ושרית ואז נכנסתי לכאן. המקום הזה בעצם יהיה החדר של שתינו. ההסבר הספיק לך?"
ג'וד חשב על הדברים שהילד השני אמר ואז דיבר: "אז יש ארבעה מדריכים כאן כן?"
מקס: "כן"
ג'וד: "איך קוראים לך?"
מקס: "מקס."
ג'וד: "אני ג'וד. מוזר שאתה הגעת במכונה ואצלי בחדר הופיעו נראה לי שרית ויאנצי ואז פשוט הגעתי לפה."
מקס: "שרית ויאנצי פשוט הביאו אותך לכאן?"
ג'וד: "כן, בערך, הם פשוט הופיעו בחצות ואז הגעתי לפה."
מקס: "מוזר"
***
בבוקר
טוק-טוק-טוק. אסי דפק על הדלת של החדר של מקס וג'וד. מקס פתח את הדלת וראה מולו את אסי, "בוקר טוב" אמר אסי "גם ג'וד כבר קם?" "לא" ענה מקס "הוא משלים שעות שינה." "OK, אז תבואו לאימונים מתי שג'וד קם?" מקס הנהן ואסי הלך משם.
***
בחדר כושר
מקס וג'וד נכנסו לחדר כושר וראו שם את יאנצי ואסי, יאנצי ואסי היו המדריכים שאימנו את מקס וג'וד. יאנצי הסבירה להם בקצרה מה עומד לקרות בשלושה ימים הקרובים;
"פעם בשנה אנחנו מביאים לכאן שניים או שלושה ילדים ומאמנים אותם במשך שלושה ימים, אחרי שני ימים של אימונים, ביום הראשון אומנויות לחימה וטיפוס הרים במשך כל היום השני. ביום השלישי אתם בוחרים מה לעשות."
"ואנחנו בעצמנו היינו כאן ארבעתנו כשהיו כאן מדריכים אחרים ואחרי שעשינו הכשרה מלאה הפכנו למדריכים בעצמנו."
"מה עם ההורים שלנו הם לא ידאגו לנו?" שאל ג'וד ומקס המשיך אותו; "מה עם העונשים שלי על זה שנכנסתי לבניין מנהלים וכל זה?" "אנחנו כבר טיפלנו בזה." אמר אסי (למקס היה ברור שהם מסתירים משהו)...
***
אחרי 13 שעות (עם הפסקה אחת של שעה) של אומנויות לחימה מקס וג'וד הזיעו כמו חמורים (ונלחמו כמו חיות פרא), וישר כשנכנסו לחדר שלהם כל אחד רץ למקלחת אחרת.
ביום השני-טיפוס הרים
אחרי שג'וד ומקס החליטו שהם יעשו היום טיפוס הרים הם יצאו לחדר שאליו מקס הגיע ביום הראשון, "אז מה בחרתם לעשות היום?" שאל קונר, שישב על אחת מהספות החלולות (שהתברר שלא היו בכלל חלולות, פשוט בחושך הם נראו חלולות),הפעם המקום היה מואר והיה אפשר לראות את כל הפרטים, מקס וג'וד התיישבו על הכיסאות, ג'וד פתאום שם לב שעל העמוד השחור (שהכיר מהסיור שיאנצי ושרית עשו לו קצת אחרי שנפגש עם מקס.) יש ריבוע שהוא לא שם לב אליו בחושך שהיה שם בזמן הסיור. מקס התחיל לענות אבל ג'וד הקדים אותו; "מה זה הריבוע שם על העמוד?" קונר נעמד ואמר: "לא משהו שאמור להדאיג אתכם." ג'וד התעקש והמשיך לשאול: "אבל מה זה הריבוע הזה?" קונר ניסה לשמור על נחמדות והתעלם, "בואו נעשה עכשיו את הטיפוס הרים." אבל ג'וד לא הפסיק ולחץ על הריבוע, לפתע העמוד הפך לדלת סגורה, "אני מזהיר אותך..." נהם עליו קונר מאחור אבל ג'וד התעלם וקרא למקס וכאילו בקריאת מחשבות הם סיכמו שהם פותחים את הדלת. 3...2...1...
הם פתחו אותה ומולם הם ראו חדר געשי ובוער, אדם בחליפה זוהרת עילף את ג'וד, מאחוריהם קונר הסתער עליהם והעיף אותם אחורה, "נראה שאי אפשר לסמוך עליהם." אמר קונר לאיש בחליפה הזוהרת שישב על הכיסא, "בהחלט." אמר האיש בחליפה, "שים אותם בצינוק." ג'וד היה מעולף ולא שמע מה הם אומרים אבל מקס היה ער לגמרי והמוח שלו היה על 9800:
אני חייב לעשות את עצמי מעולף
כמו ג'וד, אבל אני גם צריך לדעת מה הם אומרים ובשביל זה אני צריך להיות, רגע, אני יכול להיות עם עיניים סגורות ואני עדיין ישמע אותם. אבל אני גם צריך לראות את הפנים של האיש בחליפה המוזרה ובשביל זה אני צריך עיניים פתוחות.
מקס חשב וחשב מה לעשות בסוף עצם את העיניים ועשה את עצמו מעולף.
קונר: "תעשה את זה אתה."
האיש בחליפה הזוהרת: "סליחה?"
קונר: "אני צריך לעשות משהו אחר עכשיו."
האיש בחליפה הזוהרת: "מה בדיוק?"
קונר: "לא עניינך"
האיש בחליפה הזוהרת: "הפעם אני לא ישאל שאלות, אבל בפעם הבאה, אי ידאג שלא יישאר ממך כלום."
***
בצינוק-שעה אחר כך
מקס וג'וד ישבו על ענן שכנראה היה הצינוק, ואם המקום הזה היה צינוק אז הר-געש היה בית-קפה. במרכז הענן היו סורגים שדרכם היה אפשר ליראות לוע של הר-געש, ומידי פעם שמעו לבה תוססת מלמטה ופעם אחת אפילו לבה התפרצה ללמעלה אבל כשנגעה באחד העננים הלבה הרותחת פשוט נעלמה. כשהיו בדרך ל"צינוק" -אם אפשר לקרוא לו ככה- מקס פתח לרגע את עיניו וראה את אותו מנהל שרירי שתפס אותו בקומה 9 עומד ומשגיח עליהם במן שהיו בתוך מכונה שהייתה מרוצפת במתכת כחולה בבפנים והייתה בלי חלונות, ככה שלא היה אפשר לראות לאן נוסעים או איפה הם נמצאים בכלל, מקס חשב שהם בטח בתוך תא שלפניו היה את מושב הנהג, בקיצור, למקס לא היה מושג איפה הם. הסורגים נפתחו פתאום וקונר עלה מתוך הלוע של הר הגעש, "אני מקווה שאתם נהנים פה." אמר קונר וגיחך, "אתה רציני? זה צינוק?" התגרה בו מקס, קונר ציפה שהם לא יענו בגלל שיהיו משותקים בכל זאת, לא בכל יום רואים אדם שכנראה מרושע עולה מתוך לוע הר געש, "אני לא בטוח אם אני רציני אבל אני בטוח שזה יהיה צינוק." מקס וג'וד שמעו איך קונר הדגיש את המילה יהיה, והם גם שמעו את המילים: לא בטוח.
במערה באי
מה שקונר היה "צריך לעשות" היה ללכת למערה באי.
קונר נכנס למערה אבל הוא לא ראה שם אף אחד, אבל מה שהוא כן ראה היה ספר שעל הכריכה שלו היה כתוב המילים: מחר. ובתוך הספר לא היה כלום חוץ מדפים ריקים.
***
באמת בצינוק.
פתאום הכל נעלם, כל הענן נעלם והם נפלו למטה למטה, באמצע הנפילה קונר נעלם בהבזק חד אבל מקס וג'וד המשיכו ליפול וליפול עד שהגיעו לחדר שנפתח מהעמוד השחור חדר שהיו בו קודם, רק שהכיסא היה ריק הפעם... ולראשונה הם שמו לב שבתוך הלהבות יושב אינדיאני, ונראה כאילו הוא לא שם לב אליהם, ולרגע עבר בראשו של ג'וד מחשבה:"מה אם הוא כלוא שם? ומה אם אנחנו נחליף את מקומו?"...
"נעים מאוד." אמר להם האינדיאני "אני הוא ג'ים, מי אתם?" מקס התחיל לדבר אבל ג'וד הקדים אותו שוב, "לפני שנגיד לך מי אנחנו, תן לנו פרטים על המקום הזה." ג'ים התחמק מהשאלה, "אני נותן בכם אמון ומגלה לכם את שמי, ואתם דורשים ממני מידע?" מקס הנהן לעבר ג'וד כאילו שהוא אומר לו: "ג'ים צודק." ג'וד הבין את המסר והתנצל, "אני מקס וזה ג'וד." אמר מקס מייד אחרי שג'וד התנצל, "עכשיו, נראה לי שאני שואל שאלות ראשון," ובלי לחכות לתגובה ג'ים המשיך, "מי מכם אמיץ יותר?" ג'וד ומקס התלחשו קצת בינם לבין עצמם ובסוף הסכימו שמקס הוא הטיפש והאמיץ וג'וד הוא זה שמחשב את הצעדים שלו לפני שהוא מדבר או עושה משהו והחכם. אבל עדיין לא אמרו את זה, קודם כל ג'וד שאל למה זה אכפת לו וג'ים התחמק גם מהשאלה הזאת: "נראה לי שאני שואל את השאלות ראשון." למקס וג'וד לא היה תשובה לזה אז הם פשוט אמרו שמקס הוא הטיפש והאמיץ וג'וד הוא החכם וזה שמחשב את הצעדים שלו לפני שהוא מדבר או עושה משהו. "אוקיי..." אמר ג'ים וחישב את צעדיו החוצה מהצינוק הנורא. "עכשיו תורנו לשאול שאלות." אמר מקס. "מה? לא שמעתי, אתה יכול טיפה להתקרב?" שאל ג'ים. זה לא היה הפתעה גדולה שהטיפש הזה הקשיב לו, ברגע שמקס היה מספיק קרוב בשביל שג'ים יוכל למשוך את מקס פנימה \ בשביל שג'ים יוכל לשמוע אותו. ג'ים משך את מקס פנימה ויצא החוצה, "סוף-סוף!!!" הוא שאג שאגה לא אנושית. ומכיוון הבריכה הרותחת נשמעה צרחה מקפיאת דם שהייתה יותר חזקה מהשאגה של ג'ים...
מיקום לא ידוע-יום אחד אחרי זה
אליה -שהתחפש לקונר, עשה את עצמו מחייך למשמע צרחת דם, (אחרי קצת זמן שריגל אחרי קונר הוא הבין ממה הוא אמור לצחוק) מי שזה לא יהיה שצורח. קונר/אליה ישב על ספה, כשמולו על ספה אחרת ישב אדם ששמו היה ג'ארו, ג'ארו היה חסר לב, הוא נהנה ברגע הזה. (בדיוק כמו קונר האמיתי. שישב עכשיו בקומה שבע בבניין המנהלים.) ג'ארו היה אחד משלישייה שקראה לעצמה נייטלים, כמו נייט, לילה, לים היה רק בשביל השם שלהם.האיש השלישי בחבורת הפושעים האכזרית הזאת היה לא אחר מאשר דוד של ג'וד ששמו היה ג'ס אבל הוא לא היה כל כך אכזרי יחסית לג'ארו, ג'ס הצטרף ממש לאחרונה, אחרי הסיפור באי המנהלים, (קונר האמיתי חשד בו.) ג'ס רק היה האקר שריגל בפקודה מאליה. ג'ארו היה האכזר מכולם הוא נהנה להרוס את אי המנהלים לני 28 שנים ועל הדרך לחסל את כל המנהלים הוותיקים, שלא לדבר על הפעם ששרף את היער וצחק כשאלפי אנשים תמימים טיילו ביער כשלפתע תקף אותם גל חום נוראי שהשמיד אותם. ומכל האנשים בשריפה ג'ארו הציל רק נער אחד תמים ששמו היה קונר. ג'ארו גרם לקונר להיכנס לתוך האימונים. (ג'ארו היה רק שם מומצא, שמו האמיתי היה קלור. והוא גילה לקונר ולג'ס שהוא קלור, מה שהיה טעות נוראה.)
ובחזרה לסיפור. הדלת נפתחה ופנימה צעדו חמישה אנשים: ג'ים, שרית, יאנצי, אסי וג'ס. ג'ס הוביל פנימה את הארבעה האחרים, קלור קלט מייד שג'ס הסגיר אותו וקונר לשרית, אסי ויאנצי. "זה כל כך מתאים לך." ובמילים אלה קלור לחץ על כפתור סודי בספה שהעלה תותח מתוך הרצפה, התותח היה מכוון אל ג'ס. "לא לזוז." אמר קלור, "קונר." קונר/אליה קרא את המחשבות של ג'ארו ("ההמצאה של ג'ס גאונית." חשב אליה.) והוציא חבל מארון קטן בצד. "אני בכלל לא קונר." אמר קונר/אליה ופנה אל קלור. קונר/אליה הוציא מצית ודחף את המצית לתוך החבל ואז זרק אותו על קלור, החליפה של קלור נעלמה ומתחתיה לא היה כלום...
בצינוק
אחרי קצת זמן הלבה בכלל לא הרגישה חמה, מקס לא הבין איך אבל היא לא הייתה חמה, רק לא היה אפשרי לצאת ממנה, זה הכל.
"תגיד ג'וד," אמר מקס "יש מצב אתה הולך למקום הזה שהיינו בו בהתחלה ועובר את היום השני והשלישי?"
ג'וד היה מופתע "מה?!"
"בשביל שתוכל לחזור לאי ולקרוא לאיזה מבוגר שיוציא אותי ואותך מהעסק הזה ונוכל לחזור לחיים רגילים."
"אולי שכחת משהו, אבל המדריכים שלנו לא מי שהם אמרו."
"רק קונר."
"אני..." ג'וד התלבט "ינסה."
"אוקיי, אני יהיה פה. נראה לי."
ג'וד יצא באותה דרך שג'ים יצא: צייר עם פחם על הקיר דלת והדלת נפתחה למסדרון, שהוביל ישר אל החדר כושר, למזלו של ג'וד עשו לו כאן סיור אז הוא ידע איך להגיע לסלון שם.
רק שבסלון לא היה איש...
מיקום לא ידוע
"איפה הוא?" שאל אסי. "אני לא יודע." אמר קונר/אליה "ואני לא אמור לדעת." קונר/אליה הוריד את המסכה, "אני צריך שתבוא איתי." הוא אמר לג'ס.
בצינוק
בהבזק אור הופיע אליה, אבא של מקס, ועוד מישהו שמקס לא זיהה. "אבא?" שאל מקס מתוך באר האש שהייתה ללא ספק הצינוק.
"מה קרה לך? איפה ג'ים?"
"אתה מכיר את ג'ים?" שאל מקס.
"ברור. הוא היה פעם אחד המנהלים הבכירים, עד שהרסו את הבניינים שהיו מסביב לבניין היחיד ששרד."
"הרסו את הבניינים? לא פירקו אותם בשביל לשפץ?"
"כן, הרסו אותם." ענה אליה בעצב.
"אה." אמר מקס "מי אתה?" הוא פנה אל האדם שעמד ליד אליה.
"אני דוד של ג'וד, ג'ס. אני מבין שאתה מקס." נראה שג'ס רוצה לשאול משהו אבל היה מנומס מידי בשביל לשאול.
"אה." ענה מקס.
"לא ענית לי מה קרה לך." אמר אליה למקס.
מקס לא היה יכול להגיד שזה לא נכון, "מההתחלה?"
התשובה הייתה קצרה "כן."
"אוקיי" מקס התחיל לספר: "קמתי בבוקר רגיל אבל משהו באווירה היה שונה, עברתי בין אתרי הבנייה באי המנהלים עד שהגעתי הגיע לבניין הגבוה. ירדתי לקומה מינוס אחד והצבעתי, אתה מבין, רציתי לדעת מה באמת קורה אצל המנהלים. אחרי שכל המנהלים ואתה כעסתם עליי ברחתי לתוך המעלית וירד אל קומה תשע,"
אליה עצר אותו באמצע, "כן, את זה אני יודע, תעבור לחלק אחרי זה, כשהיית בבית."
מקס המשיך מנקודה אחרת, "נכנסתי למרתף ואז התחילה להתפתח אצלי תחושה מוזרה, וכשהדלקתי את האור ראיתי מולי מכונה מוזרה. הפעלתי בזהירות את המכונה ופתאום הרגשתי שאני נשאב לתוכה.
ואז פגשתי את קונר ואסי ש..."
ג'ס עצר אותו באמצע, "אנחנו לא יכולים סתם לבזבז כאן זמן, אנחנו צריכים לאסוף את ג'וד מ... איפה הוא באמת?"
"הלך לסלון של המקום הזה שאנחנו אמורים להיות בו." ענה מקס
בסלון
"שלום ג'וד." ג'וד הסתובב והאדם שעמד מולו נראה לו מוכר מאוד. אבל מי שעמד מולו לא בטוח היה אדם, והוא לבש חליפה זוהרת בכתום. פתאום ג'וד ידע מאיפה הוא מכיר את האדם/רובוט הזה. זה היה אותו איש שהיה בחדר שנפתח מהעמוד הזה.
"מי אתה ואיך אתה יודע את השם שלי?" שאל ג'וד,
"אתה באמת חושב שאני יענה לך?" ענה לו האדם/רובוט,
ג'וד התעלם ופנה לעניין, "אתה משתף פעולה עם קונר, נכון?"
"כן."
"מה אתה רוצה?"
"את הקובייה שלך."
איזה קובייה?"
"תנסה להיזכר."
"הקובייה שאבא ואמא נתנו לי ביומולדת?"
"בדיוק, אם תביא לי אותה אני יעזוב אותך בשקט."
"ואת מקס?"
"מי זה מקס?"
ג'וד עמד לומר שאם האדם/רובוט יודע את השם שלו הוא גם יודע מי זה מקס, אבל אז הבין שאם הוא לא יודע מי זה מקס יהיה להם יתרון עליו אחרי שהוא יביא לו את הקובייה. "לא חשוב."
"אוקי, אתה רוצה לדעת מי אני, באמת לא מנומס מצדי לא להגיד מי אני, שלום, אני ג'ארו." ג'ארו הוציא קובייה ירוקה זוהרת מכיס נסתר בחליפה המוזרה שלו, ג'ארו לחץ על אחת הצלעות ו...
ג'ס ואליה נכנסו בריצה אל הסלון, אבל איחרו, המקום עמד ריק.
"ג'ס?" אמר אליה "אני ושב שאנחנו צריכים לעבור שוב דרך קובייה."
"אי אפשר." ענה לו ג'ס
"אתה בטוח? זאת דרך הרבה יותר מהירה."
"המקום עדיין טעון מהמעבר של קלור, שבטח לקח איתו את ג'וד שביל שיביא לו את הקובייה שסיידי ולוק הביאו לו. והקוביות, כל הקוביות, צריכות להתאושש מהמעבר של קלור וג'וד."
"אנחנו יכולים לעבור דרך מקום אחר."
"אמרתי לך, הקוביות כל הקוביות, צריכות להתאושש מהמעבר של קלור וג'וד."
"אוקי, נלך דרך הענן, אבל תדע שנאבד זמן."
בצינוק
למזלם של ג'ס ואליה מקס ישן, הם לא רצו שמקס יבוא איתם או יעצור אותם איך שהוא, אליה התחיל לטפס על הקיר החם והדוקר.
***
אליה וג'ס עלו אל הענן, הם היו עייפים כל כך עד שהם כמעט התעלפו. "אוקי," אמר ג'ס והתמתח, גם אליה קם,"בשלוש," אמר ג'ס "אחד, שתיים, שלוש!" אליה וג'ס דחפו את הענן ביחד בכל הכוח שנשאר להם אחרי הטיפוס הקשה. ג'ס קפץ דרך הפתח ו...
***
אליה שכב על הדשא לידו והסתכל בשעון, "נראה לי שאיחרנו." בדיוק ברגע הזה הם ראו את קלור יוצא מהבית, רק עכשיו ג'ס שם לב שהם נמצאים בחצר ביתו של סיידי ולוק...
"קלור!" צעק ג'ס, "ג'ס, אני רואה שקונר צדק, אתה באמת רק מרגל עלוב של המנהלים." בדיוק אז חנתה מכונית בצבע כסף ליד הבית, סיידי ולוק, ההורים של ג'וד, יצאו מהמכונית "קלור!" אמרה סיידי "למה אני לא מופתעת? עוד פשע, הפעם אתה לא תתחמק,"סיידי הוציאה מכשיר קשר מהכיס "כל הניידות לרחוב השקד, מצאנו את קלור." בינתיים לוק ג'ס ואליה הוציאו כדורי מתכת כחולים כהים. קלור צעד אחורה ולחש משהו לא מובן, תוך שתי שניות קלור היה עטוף בחליפה השחורה-כתומה, ברגע שג'ס ראה אותו לבוש בחליפה הוא זרק את הכדור הכחול על הקסדה של קלור. בדיוק אז הגיעו הניידות, "אל תזוז!" שאג שוטר אחד, "שקט," קלור הוציא כדור כתום מכיס מוסתר בחליפה שלו וזרק על הניידות, כל הניידות התפוצצו ויחד איתם השוטרים שהיו בתוך הניידות. קלור הוציא עוד פצצה ופנה אל אליה וג'ס, "תביאו לי את הקוביות שלכם או שאני זורק את הפצצה על הבית, ותזכרו ג'וד בפנים." אליה הסתכל על ג'ס כאילו הוא שואל אותו: "הוא רציני, יש לך רעיון?" ג'ס הסתכל עליו בחזרה בפרצוף בלי תקווה כאילו הוא אומר: "לא," אליה כבר שלח יד אל הכיס אבל הוא פתאום נזכר במשהו ועצר, "קלור אולי עדיין לא לקח מג'וד את הקובייה," "לא," הוא אמר לקלור, סיידי ולוק הסתכלו עליו במבט "מה אתה עושה?" אליה עמד לשלוח אליהם מבט של "הכל בסדר" אבל הוא לא הספיק כי הבית של סיידי ולוק התפוצץ...
***
בבית
מקס קם, הוא שם לב שהוא כבר לא בתוך לבה רותחת, (שעם הזמן כבר מתרגלים לחום אז זה לא לגמרי רותח.) אלא במיטה שלו, הוא גם שם לב שהוא לבוש באותם בגדים מאתמול או שלשום, איכס, חוץ מזה הכל היה נורמלי.
מקס יצא מהחדר והלך לסלון, בסלון ישבו אליה, ג'ים, (מקס עדיין לא הבין מה הקטע של האינדיאני הזה) אסי, שרית, יאנצי ועוד שתי אנשים שמקס לא הכיר. "מקס, בוא תשב," אמר אליה "יש לי... חדשות רעות." והתחיל לספר, "אני וג'ס רצנו לסלון אבל..."
ג'וד קם וחשב: "איזה חלום הזוי." אחרי זה הוא התלבש, צחצח שיניים ועשה כל מה שילד רגיל עושה בבוקר. בבית ספר הוא השתעמם למוות בשיעור אנגלית ובהפסקה הוא אמר למקס ומקס אמר לו באותו זמן: "אתה לא יודע איזה חלום מטורף חלמתי אתמול בלילה!"
מקס: "חחחחח תגיד אתה ראשון."
ג'וד: "אתה קיבלת עונש כי התגנבת לעבודה של אבא שלך ואז במרתף אתה לחצת על מכונה ואז נפגשנו במקום הזוי ולא הכנו אחד את השני ו..."
מקס קטע אותו באמצע: "זה אותו חלום שאני חלמתי! עם הג'ארו הזה והאומנויות לחימה!"
ג'וד: "נכון! ואז היה את הקטע של הקוביות הירוקות וה..." ג'וד הפסיק והביט ברצפה במבט בלי הבעה.
מקס הבין באיזה חלק הוא נזכר; כשג'וד מת.
מקס ניחם את ג'וד: "זה היה סך הכל חלום, אתה לא באמת... אה... נו, אתה יודע."
ג'וד: "אתה צודק, בוא נלך לכיתה, עוד רגע צלצול."
אז זה הכל חברים, אני ממש ממש ממש מקווה שזה ייבחר לכתב אורח כי השקעתי בזה שבועיים שלמים.
|
|
מוקדש
ל כולם | |
|
|
