קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
המסע של אלכסיס וזואי - לכתב אורח
|
26/07/2020 |
נעים להכיר, אלכסיס- פרק 1
היי יומן מסע,
שמי הוא אלכסיס, אני בת 12, לומדת בכיתה רגילה בבית ספר "סקולמיק" ואני ילדה יחידה.
אתה בטח חושב שלהיות ילדה יחידה זה כיף, ממש לא! זה משעמם מאוד, אין עם מי לשחק ולדבר, מאז ומתמיד חלמתי על אח או אחות.
לא מזמן יצאתי למסע עם חברתי ורציתי לכתוב על כך, אז הנה אני כותבת כאן.
חזרה לבית הספר- פרק 2
בתחילת השנה ב-1 לספטמבר, התיישבתי בכיתתי כשפנסי בועט לי בגב מתוך התיק.
ראיתי את חבריי לכיתה: מקס, זואי, סאני, ג'ימבו דולי וגם הרבה תלמידים חדשים.
לאחר כמה דקות מורה חדשה בשם מגי נכנסה לכיתה והציגה את עצמה.
את השעתיים העברנו בסבב שמות ומשחקי חברה חינוכיים.
כשצילצל פעמון בית הספר להפסקה, לא הספקתי לצאת מהכיתה וכבר המנהלת מוריה קראה בכריזה:
"אלכסיס וזואי, אלכסיס וזואי, נא לגשת למשרד המנהלת, אני חוזרת, אלכסיס וזואי, נא לגשת למשרד המנהלת, תודה", מה? אני? זואי? מה אנחנו קשורות? ולמה המנהלת מוריה קוראת לנו? אולי עשינו משהו רע? עברנו על חוקי בית הספר? או שסתם היא רוצה שנכין לה קפה?
זואי ואני הסתכלנו מודאגות אחת על השנייה, הלכנו לאורך המסדרון הארוך המוביל למשרד של המנהלת מוריה, נשמתי נשימה עמוקה ודפקתי בחשש על הדלת, "יבוא" אמרה המנהלת לאישור ופתחנו את הדלת.
המכתב המסתורי- פרק 3
ראינו גם את מגי, המורה החדשה, עומדת ליד המנהלת מוריה.
"בוקר טוב המנהלת, קראת לנו?" שאלה זואי בנימוס, "כן בנות, שבו." השיבה ופתחה את השיחה,
"היי אלכסיס, היי זואי, בטח אתן תוהות למה הזמנתי אתכן לכאן", זואי ואני הנהנו להסכמה,
"אז ככה, בטח אתן יודעות שהתחילה שנת הלימודים, ובדרך כלל אסור לי לחטט ולהתערב בדברים אישיים של תלמידי בית הספר, אך הפעם באופן חריג אתערב, הגיע אליכן מכתב ממישהו מסתורי, לא פתחתי אותו, אבל אשמח שתקראו אותו בפניי ובפני מגי", זואי לקחה את המעטפה ופתחה במהירות, לקחה נשימה עמוקה והקריאה:
"אלכסיס וזואי היקרות, אמנם אני יודע/ת שאתן לא חברות קרובות במיוחד, אבל אני יודע/ת ורואה בכן משהו שאתן לא יודעות ורואות, כדי לגלות מהו הדבר הזה תצטרכו לצאת למשימה, בה תגלו חברות, שיתוף פעולה ואת הדבר המסתורי שאתן כל כך רוצות לגלות.
תצטרכו להגיע ליעדים במפה אשר בתחתית הדף ובסוף להגיע ליעד הסופי, ממני, אנונימי/ת".
היינו בהלם, מה? מי כתב את זה? מה הסוד המסתורי? אולי מותחים אותנו בכלל?
"קדימה בנות, מה ששמעתן, תסתכלו במפה, ותלכו לפי הסימנים, אל תספרו לאף אחד, תארגנו תיקים וצאו מחר בבוקר, אל תדאגו, לא ירד לכן ציון על חיסור, נכון מגי?" אמרה המנהלת, "בטח, אל תדאגו, אני גם סקרנית לדעת מה זה..." השיבה מגי.
השעות האחרונות אני וזואי העברנו בפטפוטים סקרניים, הרגשתי שאלה היו השעות הכי ארוכות בחיים שלי.
כשסוף סוף הצלצול האחרון נשמע,רצתי הביתה ותוך שלוש דקות הגעתי, נכנסתי לבית, אימי ישבה בסלון עם מונדו ואני זרקתי "שלום" והלכתי לחדרי, צנחתי על סדיני המיטה הורודים שלי, בהיתי בתקרה לכמה דקות, ושקעתי בשינה עמוקה...
"אלכסיס? אלכסיס? אלכסיס! את ישנה כבר חמש שעות! השעה כבר שבע בערב!" טפחה אימי על כתפי, פתחתי את עיניי,
"אה? כבר שבע? הייתי עייפה, אממ בשיעור ספורט רצנו הרבה" שיקרתי,
"אוקיי, מונדו ואני עסוקים, אז תתארגני למחר ותעשי שיעורי בית" השיבה,
"אימא, מחר יש טיול צופים לכמה ימים, אין בית ספר כי כל הכיתה באה לטיול, אני אלך לשם, סבבה?" שיקרתי שוב,
" אממ כן, ארגני לך תיק ותלכי מחר בבוקר, ביום שיודיעו על סוף הטיול התקשרי אליי מהנייד שלך, לילה טוב אלכסיס" אמרה והסתכלה עליי במבט קצת מוזר,
"תודה, לילה טוב אימוש" השבתי, אימי סגרה את הדלת ומיד טיפסתי על המיטה ועמדתי על קצות אצבעותיי כדי להגיע לתיק הורוד והנוצץ שלי שמעל הארון, הורדתי אותו ושמתי את כל הדברים שאני צריכה.
תמונת ילדות- פרק 4
בלילה לא הצלחתי לישון, ממש חיכיתי לשבע בבוקר בה זואי ואני קבענו ובהיתי בשעון שתיקתק.
לא עצמתי את עיניי עד השעה שבע.
כשהגיעה סוף סוף היה שבע בבוקר חייגתי לזואי:
"היי... אממ כן... למחבוא?... טוב, חמש דקות מגיעה, ביי" החלפנו כמה מילים במהירות.
לקחתי את התיק, בדקתי שאימא שלי עדיין ישנה, ויצאתי לכיוון המחבוא מאחורי חנות הקסמים שאני, זואי, מקס, סאני ג'ימבו ודולי מצאנו בגן חובה במהלך טיול שנתי.
"היי זואי!" אמרתי מתנשפת כשהגעתי,
"היי אלכסיס, קדימה, בואי נסתכל במפה, אממ אוקיי, אנחנו פה, ליד חנות הקסמים ויש חץ לחנות התמונות" הצביעה זואי על היעדים,
"נכון, אבל לא כתוב מה צריך לקחת משם או לבקש, אז צריך ללכת בהתחלה לכיוון חנות הצילום והתמונות ולגלות מה צריך להביא, שנצא?" שאלתי, זואי הנהנה בראשה.
יצאנו לכיוון חנות הצילום והתמונות "Mik-Picture" שרחוקה מהעיר מרחק של כשלוש ערים.
לאחר שעות רבות של הליכה ברגל, בכבישים ושדות, במישורים ומדרונים, הגענו ליעד, טוק טוק, נקשתי על הדלת,
"יבוא" ענה קול צרוד מבפנים, פתחנו את הדלת, בפנים ישב מוכר עם קעקועים על כל גופו ופנים חמוצות, הוא היה נראה קצת מפחיד.
"כן בנות, מי אתן? למה אתן כאן?" שאל בחוסר רצון,
"אני זואי וזאת אלכסיס, יש לנו משימה, במפה כתוב להגיע לכאן, ויש גם רמז: "תמונה אחת שווה אלף מילים", נוכל להתסכל בתמונות מהחשבונות שלנו?" שאלה,
"נו, בסדר, המחשב שם" הצביע על מחשב ישן בפינת החדר.
ניגשנו אל המחשב, זואי כתבה "אלכסיס" דיפדפנו בתמונות מצחיקות וגם מביכות אך לא מצאנו, וגם בחשבונה של זואי לא מצאנו משהו מיוחד או תמונה שלנו יחד, ראינו בחשבונות שלנו רק תצלומים של נופים ותמונות מהזמן האחרון.
"אולי ננסה של ההורים?" שאלתי,
"רעיון טוב" אמרה,
זואי חיפשה "גב' מיקיאוולי" דיפדנו עד שראינו תמונה שלי ושל זואי כילדות בנות ארבע כשחגגנו יום הולדת יחד בגן, זאת הייתה תמונה מאוד מוזרה, רצינו מזכרת ולא היה לנו טלפון משלנו אז צילמנו משל אימי וראו לנו בעיקר את הסנטרים.
"רגע! זה הפתרון לחידה הראשונה! לא ידענו לכתוב בגיל ארבע, אז צילמנו תמונות למזכרת כדי לזכור מה הרגשנו!" צעקה זואי בשמחה, המוכר לא הבין כלום אבל שאל:
"אז להדפיס לכן?,
"כן, תודה" ענינו.
זואי הצילה אותי? - פרק 5
יצאנו עם התמונה, התיישבנו על ספסל וקראנו מאחורי התמונה כתוביות שלא ראינו קודם, "הרמז הוא: עזרה בעת צרה, תיתן לכן את הרמז הבא" זואי אמרה,
"מוזר, בואי פשוט נלך לפי המפה".
הלכנו במשך כשעה אל עבר כפר קטן והררי,
"המפה מובילה ל... כאן" הרמנו את ראשינו אל שלט מוכר מאוד "מיקסיקני בכיף" זאת המסעדה האהובה עליי, יש בה אוכל מקסיקני טעים, אבל איך היא קשורה?
"את אוהבת לאכול כאן?" שאלתי את זואי,
"כן, מאוד! אבל אנשים חושבים שזה מוזר" ענתה.
"איזה קטע גם אני! הבאנו כסף, רוצה שנשב לאכול?"
"איך אפשר לסרב לאוכל מקסיקני?" ציחקקה זואי.
התיישבנו באחד השולחנות והזמנו מיקטאקו,
"אז ספרי על עצמך קצת, אנחנו יחד בכיתה, אבל לא ממש קרובות" אמרתי לזואי תוך כדי שאכלתי בתיאבון רב את המיקטאקו,
"אממ נולדתי כמו שאת יודעת שבוע לפנייך, אני ממש אוהבת מיקטאקו, אני בת יחידה וסוד קטן... אני ממש מחבבת את מקס, עכשיו את" ענתה זואי והסמיקה,
"מקסים! אז לי אין אבא לצערי ואין לי אחים או אחיות, ואני גם ממש אוהבת מיקטאקו!" השבתי
"וואו אנחנו די דומות!" אמרה,
"כן!" עניתי בהתרגשות,
"יאוו כיף לי לדבר איתך" אמרה זואי במבוכה,
"גם לי אית... אחמ... אוח..." באתי לענות לה אך נחנקתי כי דיברתי באמצע האכילה, השתעלתי עוד ועוד, חשבתי שאני הולכת למות או משהו, בלי לחשוב פעמים זואי עמדה מאחורי במהירות ולחצה לי על הבטן בידיה, השתעלתי ופתאום נפלט לי מהפה פתק קטן,
"וואי תודה שהצלת אותי,באמת, לא אשכח את זה" באמת שהתכוונתי לזה,
"אין בעד מה, מוזר איך הפתק הגיע לכאן, בטח מהאוכל, האנונימי שכתב את המכתב בטח טמן שם את זה, שנקרא את הפתק?" שאלה זואי,
"כן, תקראי" אמרתי ברכות
"כל הכבוד, עמדתן במשימת החברות, אחת מכן הצילה את חברתה מחנק, הרמז הבא מאחורי הדף" הקריאה זואי בחיוך,
היא הפכה את הדף וריפרפה במהירות בעיניה.
לקחתי מידה את הדף והקראתי
"גם כשבחוץ חשוך האור האמיתי נמצא בפנים... מה זה אומר? אולי יש בתוך הגוף שלי פנס?" שאלתי בצחוק, וזואי צחקקה בצחוק מתגלגל.
כתב סודי- פרק 6
הסתכלנו במפה, היא הובילה אל מערה באמצע עמק מרוחק.
לאחר זמן מה של הליכה הגענו אל המערה,
"כל כך חשוך כאן" התכופפה אל הפתח ואמרה,
"נכון, באמת מאוד חשוך כאן, אבל אנחנו יכולות, לפי הרמז אמור להופיע מתישהו אור, קדימה בואי ניכנס" אמרתי בהחלטיות.
ניכנסנו דרך הפתח הנמוך, חושך כבד שרר בפנים,
"אלכסיס? איפה את? תני לי את היד שלך" אמרה זואי כשהיא פורסת את ידיה לצדדים,
"אני כאן, הנה, מצאתי את היד שלך" גיששתי בידיי אמרתי.
זואי ואני הלכנו, אחוזות ידיים מזיעות,
"הצילו!" פתאום נשמעה צעקה גדולה,
"זואי, שמעת את זה?" הסתובבתי לכיוון בו זואי הלכה לצידי,
"אלכסיס! אני כאן למטה!",
במהרה הבנתי שזואי נפלה לתוך בור גדול, איך אצליח להוציא אותה משם? הרהרתי.
"אלכסיס? את פה?" זואי ניסתה לצעוק בכל כוחותיה,
"כן, אני פה. אל תדאגי, אני באה להציל אותך".
התהלכתי סביב הבור וניסיתי לחשוב על רעיונות, אך ללא הצלחה.
הסתכלתי על תקרת המערה החשוכה, "אאוץ', משהו נגע בי", הסתכלתי בדבר הארוך שנגע בכתפי, היה זה צמח ארוך שמשתלשל מהתקרה.
צץ במוחי רעיון, אתלוש את הצמח הזה, אזרוק קצה אחד ממנו לזואי, את הקצה השני אחזיק ואז אמשוך את זואי למעלה!
"זואי, יש לי רעיון, תפסי את הצמח הזה, ותתחילי לטפס מעלה. אל תדאגי, אני מחזיקה", אמרתי לזואי.
"אוקיי" השיבה זואי.
זואי ניסתה לטפס, כוחותיה כבר כמעט אזלו, אבל היא לא ויתרה ונאבקה, כשהגיעה לחצי של הצמח אמרתי "עכשיו אני מושכת אותך בבת אחת, תנסי להקליל את עצמך", זואי הרפתה את אחיזתה על מנת להיות קלה יותר,
ספרתי בלב, שלוש, שתיים, אחת ו...
בבת אחת משכתי אותה אל שפת הבור,
"וואי, תודה רבה אלכסיס!" היא חיבקה אותי חזק חזק,
"אין בעד מה", השבתי,
בום! קירות המערה הוארו, עליהם היו סמלים וסימנים מוזרים, הרמתי את ראשי אל התקרה,
"זואי, תראי, יש על התקרה רמז נוסף" הצבעתי על התקרה,
"וואי, נכון! בואי נקרא אותו: הצלחתן לעבור את המשימה, עכשיו התחנה האחרונה שלכן, על הקירות ישנם סמלים וסימנים, בקיר המזרחי יש מקרא של הסימנים, תפענחו את המשפט, לאחר מכן לכו אחרי הבהוב אדום".
זואי הוציאה דף ועט מהתיק שלה,
"אוקיי, אז הסמל הראשון-של האריה, מהו?" שאלה,
"הוא מסמל את האות א'" הסבתי את ראשי אל הקיר המזרחי,
"אוקיי, האות א' " כתבה זואי במהירות, "תקריאי לי את השאר" הוסיפה,
"לאחר מכן- ת', נ' סופית, כתבת?"
זואי הנהנה,
"עכשיו למילה הבאה, א' , ח' , י' , ו' , ו... ת'?!"
זואי הפילה את הדף והעט מידיה, בפה פעור,
"אעעע!" שתינו צעקנו ורצנו אחת לשנייה, התחבקנו חיבוק ארוך תוך כדי שאנחנו צועקות בשמחה.
הבהוב אדום חזק הופיע פתאום מקצה המערה שהוביל לבחוץ, יצאנו מהמערה בעקבות ההבהוב שמה עמדה אישה מוכרת עם פנס אדום בצורת לב.
חיבוק אחיות- פרק 7
"מגי? זאת את?" שאלתי.
"כן, זאת אני" ענתה מורתנו בחיוך גדול,
"את ידעת את זה?" שאלה זואי את מגי.
"כן" הנהנה מגי והצביעה על אבן גדולה מתחת לעץ קרוב,
"נשב פה, אני אסביר לכן" אמרה.
התיישבנו על האבן.
"אז ככה, אלכסיס, אימא שלך זאת מיקיאוולי, ראשת העיר לשעבר, נכון?" שאלה,
"אכן כן" הנהנתי.
"הוו מיקיאוולי חברה טובה שלי! תגידי, שמעת פעם מאימך על מישהי בשם- מרגלית?" הוסיפה מגי,
"כן, אימא כל הזמן מדברת עליה, היא החברה הכי טובה שלה, אבל אף פעם לא ראיתי אותה, אימא אמרה שהיא עברה לגור בצרפת..." עניתי.
"נעים מאוד" אמרה מגי בחיוך, "מרגלית, אני שיניתי קצת את השם שלי כשעברתי לגור בצרפת", הוסיפה,
"מה?! את החברה הכי טובה של אימא שלי?!" אמרתי בטון קצת גבוה מהרגיל,
"או בעצם... אימא שלכן." אמרה,
"רגע רגע, איך זה קשור אלינו?" שאלה זואי,
"אני ומיקיאוולי חברות טובות מאז ומתמיד, אני זוכרת שהיא התחתנה עם אבא שלך, אלכסיס, שעזב והותיר את מיקיאוולי לגדל לבד את התינוקת שלה, אך אתן לא יודעות שלאימא שלך הייתה ילדה נוספת מנישואים קודמים, זואי, אבא של זואי התחתן עם מיקיאוולי והם הולידו אותך, זאת אומרת שאתן אחיות חורגות! הבנתן?", זואי ואני הסתכלנו אחת על השניה בפיות פעורים למשך כמה רגעים,
"רגע, אז למה את מספרת לנו את זה ולא אימא?" שאלתי בעניין רב.
"שאלה מצוינת, אימא שלכן לא ידעה איך להגיד את זה, ובגלל שאני מורה ולמדתי בצרפת הוראה ופסיכולוגיה אז היא חשבה שלמקרה ותגיבו בצורה מוזרה או בכעס, אדע להרגיע אתכן ולדבר אל הלב שלכן, לכן גם חיכינו לגיל שתים עשרה, כדי שתיהיו מספיק בוגרות כדי להכיל את זה" ענתה.
"ולמה העמדתן אותנו באתגרים האלה?" שאלה זואי.
"לא רצינו שתגלו את זה בבום, אז החלטנו לעשות לכן מסע, אמנם זה היה קשה, אבל אנחנו מכירות אתכן, אתן מאוד חכמות ותעשו הכל בשביל חברה" השיבה ושיחקה בשיערה היפה.
"נו, למה את מחכה?"פניתי לזואי, "חיבוק אחיות!" צעקתי בשמחה,
התחבקנו חיבוק ארוך וחמים.
כשחזרנו הביתה, אימא חיכתה לנו בפתח הבית כשחיוך גדול על פניה. חיבקנו אותה חיבוק ארוך וחמים, מונדו בכה מהתרגשות בצד, ניגב את דמעותיו ואמר "אפשר גם להצטרף?", צחקנו וצירפנו גם אותו לחיבוק החם.
אני הבנתי שאחיות זה הכי חשוב, אף אחד לא יציל אותך ויתמוך בך מלבד אח או אחות שלך.
זהו הסוף יומן מסע יקר שלי, להתראות!
|
|
|
|
|
|
993
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20/03/2021 13:34 |
יעל5210 |
51
|
|
מתגעגעת :( |
|
|
|
|
|
16/10/2020 11:33 |
קיווי5226 |
50 |
|
יאווו יצא סיפור ממש מהמם |
|
|
|
|
|
13/09/2020 11:43 |
חרצף503 |
49
|
מושלםםם
יצא לך כל כך טובבב |
|
|
|
|
|
18/08/2020 14:25 |
נויהל13 |
48 |
|
מהמם |
|
|
|
|
|
16/08/2020 02:36 |
ALoSh87 |
47 |
סורי שזה רק עכשיו אבל זה לא שולח....
לא זכית הפעם אבל בדוק את הכתב אורח הבא!!!
הסיפור היה מדהימייי, מותח, ומפתיע!!!
אהבתי נוראאאא♥️♥️♥️ |
|
|
|
|
|
12/08/2020 15:44 |
אפרת656 |
46
|
|
סיפור מקסים, מענין ומרגש! |
|
|
|
|
|
11/08/2020 20:31 |
GOODBOY555 |
45
|
|
כל הכבוד על הכתיבה המאוד מושקעת בהצלחה |
|
|
|
|
|
11/08/2020 18:30 |
רויהמל3 |
44 |
|
ואוו |
|
|
|
|
|
11/08/2020 17:34 |
סגולגולה33 |
43
|
|
סיפור ממש יפה:) |
|
|
|
|
|
11/08/2020 13:53 |
עדי6585 |
42 |
מהמם!
חובה כתב אורח♥ |
|
|
|
|
|
10/08/2020 13:23 |
הילולי564 |
41 |
|
חחח |
|
|
|
|
|
10/08/2020 13:09 |
דניאלה1465 |
40 |
|
ממשיפה |
|
|
|
|
|
10/08/2020 13:02 |
ליעד7412 |
39
|
ואוווווו זה היה ארוך אבל שווה את זה!
את מהממת! |
|
|
|
|
|
10/08/2020 12:25 |
מנוי9903 |
38
|
|
מגניבבב |
|
|
|
|
|
10/08/2020 12:22 |
ריני1978 |
37 |
|
מעניין ומרתקקקקקקקקק |
|
|
|
|
|
10/08/2020 00:54 |
סגולי3895 |
36 |
וואי זה ממש יפה!! כל הכבוד לךךך!!!!
זה ממש מעניין חמותי!! |
|
|
|
|
|
07/08/2020 08:34 |
הדרAחממי |
35 |
|
כל הכבוד על ההשקעה בכתיבת הסיפור!! |
|
|
|
|
|
04/08/2020 17:52 |
אמילי1790 |
34 |
|
לא קראתי כי זה ארוך מדי |
|
|
|
|
|
03/08/2020 20:36 |
OXDmikmak |
33
|
|
ואו.. |
|
|
|
|
|
02/08/2020 17:47 |
KOALA500 |
32 |
אחד היפים יפתי♥️
ככ מגיע לך לזכות!
(סליחה שאני מגיבה רק עכשיו פשוט התגובות לא עבדו לי;) |
|
|
|
|
|
02/08/2020 13:24 |
1רילוש |
31 |
אעאע אני מתהההה
רותם, זה סיפור כזה מושלםםםםם ומרגש!
כשהבנתי שזואי ואלכסיס אחיות הייתי בשוק!
זה על בטוח מתקבל לכתב אורח! |
|
|
|
|
|
02/08/2020 01:00 |
אאוס |
30
|
|
מה זה |
|
|
|
|
|
30/07/2020 18:23 |
פינקי373 |
29
|
|
אתה זוכה זה מרגששששששששש ממששששששששששששש |
|
|
|
|
|
30/07/2020 14:41 |
באולימי51ה |
28 |
|
מושקע |
|
|
|
|
|
30/07/2020 13:30 |
שירן756 |
27
|
|
ואווו |
|
|
|
|
|
30/07/2020 12:07 |
אלכסיס7418 |
26 |
|
סיפור פה, כל הכבוד |
|
|
|
|
|
30/07/2020 00:01 |
לוליני10 |
25
|
|
וואו זה היה ממש לא צפוי אני חושבת שכדי לך לפרסם אותו זה יהיה ספר נהדר וזה אחד הסיפורים הכי מרגשים ומותחים שקראתי (וקראתי מלא) ויש לך פשוט כישרון מדהים אם הייתה תחרות סיפורי מיקמק היית זוכה בלי להישתתף בכלל גם זה היה עם מסר מתח צחוק ואושר את בטוח זוכה בכתב אורח :) |
|
|
|
|
|
28/07/2020 12:42 |
זואי4הבובה |
24
|
|
ואוו!! ממש הופתעתי מהטוויסט בפרק 6, למרות שבדר"כ אני רואה שדברים כאלה באים מראש, ובאמת שהכל כתוב פשוט מהמם!! פעם ראשונה שאני קוראת סיפור מהצד של אלכסיס והיה ממש מעניין לקרוא את זה :) |
|
|
|
|
|
27/07/2020 23:09 |
תופים18 |
23
|
ואוווווווו
זה אחד הסיפורים הכי מרגשים שקראתי [וקראתי הרבה ]
את בטוח זוכה בכתב אורח |
|
|
|
|
|
27/07/2020 20:21 |
ממלך450 |
22
|
ואווווו תקשיבי רוטבית יקרה שלייי
זה הסיפור הכי מרגש שקראתי איי פעםם!
אני בוכה פה מרוב התרגשות!!
מדהימהה! הלוואי שתזכי בכתב אורח! |
|
|
|
|
|
27/07/2020 15:48 |
המקורי176 |
21 |
|
נישמע מענין |
|
|
|
|
|
27/07/2020 15:03 |
Rotem013 |
20 |
תודה לכולם על התמיכה והפרגונים!
אני באמת מאוד מקווה להגשים את החלום שלי להיות כתבת אורחת:)
גם בערוץ היוטיוב שלי Rotem mikmak עלה סירטון בנושא;)
אשמח ללייקים, תגובות וסאבים:)
תודה לכווולם שוב❤
מקווה לזכות❤
יום מופלא |
|
|
|
|
|
27/07/2020 13:18 |
סיגלית2626 |
19 |
ואו ואו ואווווו!
מה זו השלמות הזו?!?!?!?
את זוכה ברוררר!!!!!!!!!!! |
|
|
|
|
|
27/07/2020 12:57 |
מורנוש1001 |
18
|
זה מקסים!
סיפור שמשולב עם הרפתקאה והמון רגש כל הכבוד!
בהצלחה בכתב אורח❤
תודה שנתת לי לקרוא את זה |
|
|
|
|
|
27/07/2020 10:32 |
קסםשלנסיכה |
17
|
|
וואייייייייי כתב אורח מהררר |
|
|
|
|
|
27/07/2020 10:06 |
כלבית6 |
16 |
|
יפה |
|
|
|
|
|
27/07/2020 09:39 |
dualipa2 |
15
|
|
שלמות אחת גדולה! |
|
|
|
|
|
27/07/2020 07:58 |
dualipa2 |
14
|
|
בטוח תזכי בהצלחה(; |
|
|
|
|
|
26/07/2020 21:46 |
טלמונית |
13 |
תקשיבי בדרך כלל אני לא קוראת סיפורים שמיקים כותבים.
אבל הפעם התחלתי לקרוא והייתי במתח ענקי!
זה ממש מעניין..
יאלה מזל טוב על כתב אורח ❤❤ |
|
|
|
|
|
26/07/2020 20:45 |
יהלי3007 |
12
|
זה כלכך מרתק!
מגיע לך לזכות בכתב אורח! (בהצלחה :) |
|
|
|
|
|
26/07/2020 20:14 |
alma1225 |
11 |
רותםםםםםםםםםםםם
למה הסיפור כזה מושלם אעאע!? תסיבי לי בדיוק למה הסיפור הזה מתאר שלמותתתתתתת
כזה מושלמייי |
|
|
|
|
|
26/07/2020 19:27 |
29סתםשם |
10 |
|
יפה ממש כל הכבוד על הכתיבה אני עושה ליק |
|
|
|
|
|
26/07/2020 19:21 |
הדסס3 |
9
|
|
מהממם |
|
|
|
|
|
26/07/2020 18:58 |
באבלס5857 |
8 |
סיפור מרגש, מותח, ומצחיק! הכתב אורח הבא:)
מהממת שלייי |
|
|
|
|
|
26/07/2020 18:31 |
צופמון22 |
7 |
אמאלה!! איזה סיפור יפה!!!✨
ממש אהבתי!~ヾ(•ω•`)o
כל הכבוד לך!!
מקווה שזה יהיה כתב אורח!!!!!!
אוהבתמלאא❤❤❤ |
|
|
|
|
|
26/07/2020 18:12 |
שילת7706 |
6
|
|
יפה שלייייי! בטוח זוכה! |
|
|
|
|
|
26/07/2020 18:03 |
GOODBOY555 |
5
|
|
בהצלחה בכתב אורח וכל הכבוד על הכתיבה והסיפור |
|
|
|
|
|
26/07/2020 17:51 |
באגסי2535 |
4
|
סיפוררררר מהמם!
הכי אהבתי את החלק שהם פיענחו את המשפט במערה וגילו שהן אחיותתתתת!!!❤️ |
|
|
|
|
|
26/07/2020 17:44 |
אנהשיר444 |
3 |
|
ואוו אהבתי מקווה שתזכי |
|
|
|
|
|
26/07/2020 17:39 |
noona5 |
2
|
|
וואי זה מעניין וממש יפה! |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
