|
עולם הצבעים - סיפור לכתב אורח
|
02/08/2020 |
מחר יתקיים מבדק ציורים שמי לוסי ואני לומדת בכיתה ז
אני די אוהבת לקרוא אך בעיקר לצייר ולצבוע
לאחר הלימודים הלכתי עם חברתי הטובה דולי לסיפריה גם היא אוהבת לקרוא ולצייר כמוני טיילנו ביין מדפי הספרים פותחות ספר פה וספר שם ומשוחחות ביחד. "איך היתה" ההכתבה שאלה אותי דולי "בסדר" עניתי לה "היא היתה די קלה.,
הלכנו והלכנו עד שראיתי אותו : ספר עתיק מכוסה אבק
______________________________________
הספר:
לקחתי אותו מהמדף נשפתי עליו והרבה אבק הצטבר סביבי וסביב דולי "מה זה " שאלה אותי דולי "לא יודעת ראיתי את הספר הזה במדף הזה שם למטה" והצבעתי על המקום שבו היה הספר "מוזר" הפטירה לעברי "בואי נפתח אותו" פתחתי את הספר וקראתי את המילים הבודדות השהיו כתובות בדף הראשון" אם מצאתם ספר כנראה שאתם הנבחרים הסתכלו בסוף הספר וקראו את המילים" הפכתי את הספר וקראתי" שער פלאים עכשיו היפתח את עולם הצבעים עכשיו לנו תפתח" ולפתע הרצפה החלה לרעוד ושער ענק נגלה לעיננו "נכנסים?" שאלתי את דולי "נכנסים"
_____________________________________
עולם הצבעים:
"וואו,לאן נכנסו?"שאלנו ביחד
אני חושבת שזה עולם הצבעים הזכירה דולי
"אבל למה בכלל אנחנו פה" שאלתי
ואז לפתע הופיע משום מקום גמד קטן ואמר בקול צפצפני ומצחיק: "אתן כנראה הנבחרות באתם להציל אותנו" "להציל אותכם?" "ממה?" שאלתי בפליאה עדיין לא עיכלתי את מה שקרה עד עכשיו.
"ממכשף הצבעים הנורא" "מכשף האותיות הנורא???"
"מי זה?" שאלה דולי
"המכשף הזה מכשף צבעים וכל מני דברים בעולם שלנו לדוגמה: יש פה גינת פרחים ענקית ויפה ולפרחים קוראים פרחי השקט הוורודים אך הוא כישף אותם והפך אותם לפרחים טורפים שחורים וממש לא שקטים וורודים כך הוא עושה גם לעוד המון דברים ומשבש את סדרם" "אתן מבינות?" שאל עמדנו בפה פעור ולא ידענו מה לענות "אנחנו נלחם במכשף?"רציתי לומר משהו אבל לפני שהספקתי אמר "או ותשמרו על הספר הזה הוא יעזור לכם ויסביר לכם הכל " ונעלם עמדנו שם בוהות אחת בשניה בלי לזוז.
______________________________________
המסע מתחיל:
"טוב" התעשתה דולי "בואי נפתח את הספר ונראה מה צריך לעשות לא עניתי רק פתחתי את הספר.
"אממ, הנה יש פה מפה היא אומרת שאנחנו צריכות לעבור את גינת הפרחים ו..." "רגע" עצרתי אותה "זו לא הגינה שהגמד דיבר עליה עם הצמחים הטורפים"
"ניראלי שכן אבל כמה גדולים הם כבר יכולים להיות?!"
"בואי נתחיל ללכת כבר" הסכמתי קצת בחשש אבל אתגבר
______________________________________
הגינה:
הגענו והיינו המומות הפרחים היו פשוט ענקיים ויכלו לבלוע אותנו בביס אחד " מה נעשה "שאלה אותי דולי ואז הופיע גמד קטן שאמר: "אם תפתרו את החידה תעברו את הגינה בביטחה": "יש שביל אדום ויש צהוב יש כתום ולידו ירוק אח"כ כחול ולבסוף סגול כולם ביחד מחוברים ויוצא שביל גדול מה שמו של השביל?"
הצבעים היו כ"כ מוכרים ואז נזכרתי "שביל הקשת" אמרתי "יפה מאוד" אמר הגמד "תצטרכו לכתוב זאת על השלט שכאן" ומשום מקום צץ לו שלט קטן ש,ב,י,ל,ה,ק,ש,ת, כל הכבוד !"אמר הגמד פתרתן את החידה וכעת תעברו בביטחה" ואז נפרשה למול עיננו קשת ענקית שעליה הלכנו עד לצדו השני של הגן
עכשיו אנחנו צריכות ללכת ליער הצבעים" אמרתי והמשכנו ללכת
______________________________________
יער הצבעים :
"הנה הוא" הצביע דולי על היער שנגלה לעיננו "כן"
ושוב גמד קטן צץ "ביער הזה " אמר בקול דקיק "תצטרכו ללכת רק בשביל שצבעו הוא ערבוב של צהוב עם כחול"
"איזה צבע זה ?, שאלתי את דולי "אממ, אה! ירוק!, "נכון מאוד" אמר הגמד לכו רק בשביל הירוק ולא תאבדו שם לנצח!" "לנצח" המילה הזו הרעידה אותי מעט
התחלנו ללכת נשארות רק בשביל הירוק ואז שמענו מנגינה נעימה מהשביל הצהוב "אני חייבת לראות מאיפה זה מגיע, אמרה דולי והחלה להתקרב לשביל "לאאא" צעקתי "אסור לנו זהו רק פיתוי כתוב בספר שצריך להיזהר מפיתויים כאלו אנחנו נאבד שם לנצח!" לנצח" שוב המילה המרעידה הזו.
משכתי את דולי והתקדמתי איתה הרחק מהמוזיקה עדיין על השביל הירוק.
ולפתע ראיתי עוגת שוקולד שלוש קומות מושלמת עם קרם צבעוני מעל והמון סוכריות צבעוניות,פתאום גם נזכרתי שאני ממש רעבה אני הולכת לטעום מהעוגה הזאת ,"אבל אסור לנו " הזכירה לי דולי "רק טעימה קטנה ואני חוזרת "אבל דולי משכה אותי הרחק והמקום והמשכנו ללכת בשביל הירוק.
סוף סוף הגענו לסוף היער "זה היה קשה ממש לעמוד בכל הפיתויים הלו" אמרתי לדולי "כן" ענתה "מה כתוב עכשיו בספר?" "אממ,אה!,כתוב שעכשיו אנחנו צריכות לעבור את תעלת הלבה ואז נגיע לטירת המכשף "מפחיד" הפטרתי והתקדמנו לעבר תעלת הלבה
______________________________________
התעלה:
הגענו ונחרדנו לגודל התעלה היא היתה פשוט ענקית ומלאה בלבה רותחת "היי הנה הטירה,קראתי
הטירה היתה מוקפת בתעלת הלבה שבדיוק היינו צריכות לעבור "כתוב בספר שאנחנו צריכות לדרוך רק על אבנים מסוימות על אבנים שצבעם הוא שילוב של אדום וצהוב" "כתום" אמרה דולי "אנחנו צריכות ללכת על האבנים הכתומות אבל למה?" כתוב פה שאם נדרוך על כל אבן אחרת אז..." אז מה?" " אז ניפול למטה " אמרתי בבהלה. "זה אומר שחייב ללכת על אבנים כתומות ,בסדר זה לא כלכך קשה"דרכנו על האבן הכתומה הראשונה ולפתע האבנים החלו להבהב ולשנות צבעים "אוי, מה נעשה עכשיו?" "היי האבנים עצרו בואי נתקדם"
אבל ברגע שדרכנו על האבן שוב האבנים הבהבו ושינו צבעים " הבנתי,בכל פעם שנדרוך על אבן כתומה האבנים יהבהבו וישנו צבעים אנחנו נצטרך לחכות עד שיעצרו ואז נמשיך" אבל זה יקח שעות בואי פשוט נדרוך על האבנים האחרות" אמרה דולי ונגעה ברגלה באבן אדומה והיא נפלה למטה ואיתה כל שאר האבנים חוץ מהכתומות ,יופי, עכשיו השביל ממש צר זה יהיה יותר קשה" "סליחה" אמרה דולי והחלה לקפץ מאבן לאבן ואני אחריה האבן האחרונה היתה קצת רחוקה דולי הצליחה לעבור אתה וכבר הגיע לצד השני של התעלה אבל אני פחדתי היא עודדה אותי שאצליח ואני לקחתי נשימה וקפצתי בכל הכוח אבל נפלתי ובשניה האחרונה דולי תפסה את ידי ומשחה אותי למעלה .
רועדת מאוד הודתי לה ואמרתי "הגענו לטירה תתכונני ותהי ערנית" נכנסנו
הטירה:
היא היתה אפלה ומפחידה צעדנו בשקט מסתכלות על הקירות התקרא והרצפה , פרצופים מפחידים הביטו בנו מתוך התמונות שעל הקירות פחדנו.
לפתע נשמע קול חזק מתוך הטירה " יפה יפה הצלחתן להגיע עד כאן אבל לא תצליחו להביס אותי חה חה חה"
,זה בטח המכשף" לחשה לי דולי וקולה רעד "איך נעבור אותו, לחשתי בחזרה "אולי תסתכלי בספר הציע דולי" "אממ כתוב פה שכדי להביס את המכשף נצטרך לפתור חידה ממש קשה שיחוד לנו" ואז שוב נשמע הקול: כנסו לחדר האחרון שבסוף המסדרון".נכנסנו.
______________________________________
החידה:
"טוב" נשמע שוב הקול והפעם היה חזק יותר ומפחיד יותר "אם תענו על החידה תנצחו אבל אם לא... חה חה חה" "אם לא תענו נכון תשארו כלואות פה לנצח!" "שוב לנצח" חשבתי בליבי.
החידה היא: את הבוקר יאיר ולצבעים עוזר לזרוח את כולם הוא משמח ואת החושך ינצח.
"החידה באמת קשה" לחשה לי דולי.
שתי ניסיונות הרעים בקולו המכשף.
"אממ, אולי פרח?" זרקה דולי תשובה.
"לא" הרעים הקול "ניסיון אחרון". ,אממ" רצתה שוב דולי לענות אך עצרתי אותה ואמרתי לה " יש לנו ניסיון אחרון בואי נחשוב רגע, מי את הבוקר מאיר ועוזר לצבעים לזרוח?" "אממ" "והוא גם משמח את כולם ומנצח את החושך?"
עשר שניות אמר המכשף
"אני יודעת!" צעקתי "התשובה היא אור!"
"לאאאאא" צעק הקול עד שנעלם, ואז כל הטירה החלה להתמלא באור ונצבעה בצבעים מרהיבי עין וכך גם כל העולם הכל היה כלכך צבעוני ומואר הרגשנו סיפוק ענק שהצלחתי להציל את העולם הזה ואת תושביו.
______________________________________
הסוף:
יצאנו החוצה וראינו את כל הגמדים הקטנים והחמודים
אחד מהם ניגש אלינו ואמר:"תודה לכם שהצלתם אותנו עכשיו תוכלו לחזור לביתכם" "על לא דבר אנחנו ממש נתגעגע אילכם" אמרנו "אל דאגה הספר עכשיו שייך לכן וכל פעם שתרצו לבקר רק אמרו את המילים שבסוף הספר" "וואו תודה" אמרנו ואז קראנו שוב את המילים שבסוף הספר הפעם הן קצת היו שנות:"שער קסמים עכשיו היפתח את העולם שלנו עכשיו פתח" ושוב נפתח שער צבעים ענק " להתראות קראנו לעבר הגמדים " להתראות, קראו בחזרה. נכנסנו לשער ופתאום מצאנו את עצמנו עומדות בדיוק באותו המקום שממנו התחלנו את כל הסיפור. הספר היה בידי פתחתי אותו וראינו תמונה של כל הגמדים שמחים ומחייכים "אני לא אשכח את הסיפור הזה בחיים" אמרתי לדולי "גם אני, אבל לפחות נוכל לבקר מתי שנרצה" "נכון, תמיד..."
אז זהו זה הסיפור אם אהבתם אז שימו לייק ותעקבו אוהבת אתכם:)
|
|
