קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
המשך לסיפור של snowfox1
|
05/08/2020 |
פנסי החלה לקרוא, פתאום נפלטה מפיה צווחה, "את מוכנה להפסיק?" שאל סנוז בקול מנומנם, "את מפריעה לי לשמוע את הסרט." "אם היית יודע לקרוא זה לא היה מפריע לך," ענתה פנסי בעוקצנות, "ובכלל, מה זה תצוגת אישיות?" "הא?" "נו באמת," נחרה פנסי, "אתה באמת צריך ללמוד לקרוא." "פנסי וסנוז היקרים," היא החלה לקרוא, "הנכם מוזמנים לתצוגת האישיות בהתאם להרשמתכם. אנא התאמנו על הצגת האישיות שלכם. נא להגיע בבגדים אופייניים. שלכם, איזבלה טרון, מייסדת התצוגה.
"אז מה זה תצוגת אישיות?" שאלה שוב פנסי, "לא יודע," אמר סנוז בישנוניות, לפתע הוא הזדקף במקומו, "יודע!" הוא צעק, "אולי זה כמו תחרות כשרונות, רק שכל מי שנרשם מופיע באישיות שלו, באישיות הקבועה." "אממ," אמרה פנסי, "מה האישיות הקבועה שלנו?" "האמת שזה קל," אמר סנוז והשפיל את מבטו, פנסי הסמיקה. "רגע אחד," היא התיישבה על הכרית שלה, "מי בכלל רשם אותנו? כתוב פה: 'בהתאם להרשמתכם', לא נרשמנו! בכלל לא ידענו על זה!" "ממ," אמר סנוז והתחיל לנחור.
למחרת הבגדים היו מוכנים. פנסי, בשמלה נוצצת, הסתובבה מול המראה והתפעלה מעצמה. סנוז לבש את הבגדים הרגילים שלו. הוא נהג להחליף בגדים כל חודשיים, ולא ראה סיבה מדוע יחרוג מהנוהל הזה אפילו בשביל תחרות. אחר הצהריים, אלכסיס כבר גררה עגלה שבתוכה שכבו פנסי וסנוז. כמובן שהם לא הטריחו את עצמם ללכת ברגל. כשהגיעו למקום התצוגה, אלכסיס הורידה אותם והלכה להתיישב בקהל. סנוז ופנסי חיכו בסבלנות לתורם, וכשהוא הגיע, הם עלו על הבמה ולא ידעו מה לעשות עם עצמם. ואז, פנסי רצה לפינת הבמה, סנוז עקב אחריה עם ראשו, וראה פוף חלומי – שעליו פנסי רבצה כעת – והררי עוגות קטנות שהיא בלסה. סנוז ראה בפינה השמאלית של הבמה טלוויזיה וקערה ענקית עם פופקורן, הוא כבר היה בדרכו אליה, כששמע קול בתוך ראשו: 'אבל זה לא טוב להיות עצלן! כל כך משעמם... הורס את החיים...' הוא שינה את דעתו והלך לכיוון של פנסי, למרבה הפליאה, זה לקח לו לא יותר מחצי דקה. סנוז הגיע אל פנסי ולחש כמה מילים באוזנה, פנסי הנהנה במרץ והלכה איתו לקדמת הבמה. "ועכשיו?" היא לחשה, סנוז אמר מילה אחת: "אני." הוא החל בנאום המאולתר שלו: "בכלל לא נרשמנו לתחרות הזו, אנחנו לא יודעים מי עשה את זה, אבל מי שזה לא יהיה, הוא הציל אותנו. אנחנו שנינו עצלנים גמורים, ורק היום, לפני כמה דקות, הבנתי ששום תועלת לא תצמח מלרבוץ כל היום. אני אישית, מאוד הרפתקן, אבל העצלנות שלי פוגעת בזה. כבר החמצתי המון הזדמנויות להרפתקאות נהדרות והכל בגלל שהעדפתי לראות שוב ושוב את אותו הסרט. כל היום. אנחנו מאוד מצטערים על השנים האלו שבזבזנו, ננסה לצבוע קצת את חיינו האפורים." פנסי חייכה את החיוך הכי מקסים שלה והוסיפה: "נשמח לדעת מי רשם אותנו ובכך הציל אותנו מהחיים האלו." היא הביטה באלכסיס שחייכה חיוך נעים. והרימה את ידה. אלכסיס עלתה לבמה, "אני רשמתי אתכם לתצוגת האישיות," היא אמרה, "קיוויתי שבזאת תבינו איזה נזק אתם גורמים לעצמכם. וגם לי. במשך שנים אני הייתי זאת שטיפלתי בכם. סחבתי אתכם בעגלה בלי שום שאלות לכל מקום רק בגלל שלא הייתם מסוגלים לעשות את זה בעצמכם. בנקודה הזאת פנסי פרצה בדמעות וחיבקה את אלכסיס, "אני מבטיחה, מבטיחה, שלא נעשה את זה שוב." היא בכתה. סנוז, לאחר היסוס קל, הצטרף לחיבוק. פנסי, סנוז ואלכסיס ירדו מהבמה. אחרי שבעה מתחרים, השופטים הצטופפו להתכנסות שתקבע מי יזכה בגביע הזהב העצום שעמד על שולחן מפואר על הבמה. לסנוז ואלכסיס לא היה אכפת אם הם יזכו או לא, כל מה שהיה אכפת להם הוא שאלכסיס המתוקה הצילה אותם. לאחר כמה שניות, לא יותר, איזבלה המייסדת, עלתה לבמה להכריז על הזוכים. "לדעתי זה ברור, ואני חושבת שתסכימו איתי," היא אמרה, "שסנוז ופנסי הם הזוכים!" סנוז ופנסי עלו לבמה לקול תשואות רמות, והניפו ביחד את הגביע הענק. והגביע הזה היה מיוחד. הוא היה בין הגביעים היחידים שלעד יזכרו את מי שזכה בהם.
|
|
|
|
|
|
152
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06/08/2020 03:03 |
גיסטיק |
2
|
|
תודהההה מושלמת אחת, סיפור מהמםםם |
|
|
|
|
|
05/08/2020 17:18 |
snowfox1 |
1 |
וואו. וואו. וואו.
כתבת כל כך מהמם בשפה כל כך יפה, ובכלל, תצוגת אישיות?? מי היה חושב על דבר כל כך מקסים ומקורי?!
לימדת אותנו מסר חשוב מאוד שאני אוהב לקרוא בסיפורים: במקרה הזה שלפעמים לא טוב להיות עצלן ויש עולם שלם של הרפתקאות. כתבת מדהים ואני מודה לך על ההשתפות, הבחירה פה קשה...
תודה רבה אלופה שהקדשת מזמנך לכתוב לי את הסיפור המרתק הזה! |
|
|
|
|
|
|
|
