|
מבצע קרמבו - לכתב אורח!
|
16/08/2020 |
מבצע קרמבו
פרק 1 - כשאבא קיבל עבודה חדשה
היי, אני אמה ג'קסון. אני ילדה נורמלית בכיתה ה' ואני בת 11. יש לי את תמר, החברה הכי טובה שלי, את ג'וני, אחי הקטן ואת אמא ואבא שלי. בעצם, רק את אמא שלי, כי אבא שלי כל הזמן בעבודה… והוא עובד בעבודה הכי מגניבה בעולם! הוא עובד במפעל קרמבו!
והתפקיד שלו זה לוודא שכל הקרמבואים מוכנים כמו שצריך - שאין יותר מידי שוקולד, שהקרם לא יוצא מהביסקוויט ושהביסקוויט יהיה פריך בדיוק במידה. אז אם מתישהו אתם אוכלים קרמבו וחושבים לעצמיכם: וואו, זה הקרמבו הכי טעים שטעמתי בחיים שלי! תדעו לכם, שאבא שלי הפך לאותו לכזה. אבל לפני כמה ימים, כל זה השתנה.
זה היה באמצע ארוחת הערב. כולנו אכלנו בשקט מביך, כמו שיש בשיעור כשאף אחד לא יודע את התשובה לשאלה של המורה. אמא ואבא לא ידעו איך לספר לי ולג'וני את החדשות. בסופו של דבר, אבא כיחכך בגרונו ואמר: "הייתם רוצים שנעבור דירה?".
"למה?" שאלתי. "הדירה הזאת מצוינת!". אבא נשם עמוק ואמר: "אנחנו עוברים לאמריקה".
"מה?!" התפאלתי. "מגניב!" קרא ג'וני. "למה?" שאלתי.
"מצאתי שם עבודה חדשה, אז לצערי אנחנו צריכים לעבור" הוא אמר.
"אבל -"
"שקט, אמה. אנחנו נוסעים, וזה סופי!" אמר אבא. ובזאת הסתיימה השיחה. לא ידעתי מה העבודה הכל כך טובה, שהיא יותר טובה מלעבוד במפעל קרמבו, אבל ידעתי דבר אחד: לא רציתי לעבור.
פרק 2 - המעבר
"מה?!?!" צעקה תמר דרך הטלפון כשסיפרתי לה את החדשות. "כיף לך! אבל למה? אנחנו לא נוכל להיפגש! אבל את גם תוכלי לשלוח לי מלא תמונות מניו יורק ולוס אנג'לס, תמיד רציתי לראות את פסל החירות…" התחילה תמר לדבר הרבה. היא הייתה דברנית. כסיימה לשאול את מיליון שאלותיה אמרתי: "אבא קיבל עבודה חדשה באמריקה אז אנחנו צריכים לעבור".
"טוב, אני בטוחה שאנחנו נסתדר. נדבר בשיחת וידיאו כל יום, ונצלם תמונות אחת לשנייה, ואת תבקרי אותי ואני אותך. חסר לך שלא תביאי לי משהו מאמריקה כשאת חוזרת!" היא צחקה ואני צחקתי איתה.
השעה הייתה 01:45 כשהגענו לשדה התעופה. לקחנו את המזוודות מתא המטען של המונית והעמסנו אותם על עגלת מסע. אבא דחף את העגלה בשעה שעברנו בשערי הטרמינל. המראה הראשוני של המקום היה מרהיב ביותר. אלפי צגים מהמהבים עם הודעות על המראות ונחיתות, קולות ההמונים העוברים על פנינו וקול גרירת המזוודות על רצפת השיש. תוך דקות אחדות עברנו את כל הביקורות והגענו אל המקום ממנו תמריא הטיסה.
"כל הנוסעים בטיסה 318, נא להגיע ליציאה B, המטוס עומד להמריא" הוכרז ברמקולים. מיהרו לעלות למטוס, כדי לא לפספס את הטיסה. במהלך 7 השעות הבאות עשיתי כל שביכולתי כדי לא למות משעמום. ציירתי, קראתי, אכלתי קצת חטיפים, תפסתי תנומה, אפילו קפצתי במעבר עד שהדיילת אמרה לי לחזור לשבת במקום. בסופו של דבר המטוס נחת וכולם מחאו כפיים. כל כך שמחתי שהגענו! בעיקר כי נגמרו לי הרעיונות למה אני יכולה לעשות. יצאנו מהמטוס, עברנו את הביקורות האחרונות, יצאנו מהטרמינל ונחשפנו למראות הראשונים של אמריקה. נשמתי נשימה עמוקה והסתכלתי על המקום בקפידה, בידיעה שכאן אני הולכת להעביר את השנים הבאות של חיי.
פרק 3 - קרמבו במכולת
אחרי שבוע בערך, הבית כבר היה מרוהט לגמרי, אבא הספיק לרשום אותי ואת ג'וני לבית ספר ודי הספקתי להתרגל לחיים החדשים שלנו. התארגנתי לבית הספר ובאתי לצאת מהבית כשאמא אמרה: או, אמה, אם את יכולה בדרך חזרה מבית הספר לעבור במכולת ולקנות חלב ועגבניות. הנה קצת כסף". היא שמה בידי שטר של 20 דולר והלכתי לדרכי.
היום בבית הספר הלך די רגיל. בשיעור חשבון למדנו איך מחשבים אחוזים, בשיעור ספורט שיחקנו מחניים ובשיעור מדעים למדנו על תופעות של מזג אוויר. בדרך חזרה הביתה מבית הספר, נזכרתי במה שאמא ביקשה ממני. עברתי במכולת ומצאתי שם חלב ועגבניות. בדיוק באותו הרגע, כאילו מתוך קסם, התחלתי להרגיש געגועים עזים הביתה. והדבר שהכי יכל לעודד אותי היה כמובן: קרמבו. ניגשתי על המוכר ושאלתי אותו: "יש לכם קרמבו?". הוא הביט בי כאילו הייתי משוגעת. "קרמבו?" הוא שאל. "מה זה קרמבו?".
"אתה לא יודע מה זה קרמבו?!" התפלאתי. "לא" הוא ענה בפשטות. "זה סוג של צמח?".
"לא! זה ממתק ממש טעים שיש בארץ שממנה אני באה!" קראתי. "ובכן, מה יש בזה?" הו שאל.
"טוב, יש בזה בעיקר קרם וניל ביסקוויט ושוקולד" סיפרתי לו. הוא הלך למדף האחרון והוציא לי משם חטיף בצורת מלבן. הוא לא היה דומה כלל לקרמבו, אבל הוא היה עדיף כל כלום. שילמתי למוכר והלכתי לביתי.
"אמא!" קראתי כשנכנסתי הביתה. "את יודעת שאין קרמבו במכולת?" הנחתי את החלב והעגבניות על השולחן. "כמובן שאין! אין קרמבו כאן, בארצות הברית!" אמרה אמא והכניסה את החלב למקרר. כל כך הופתעתי שלא היה לי מה לומר. עליתי לחדרי ונשכבתי על המיטה. דקה לאחר מכן דפק שוטר על דלת ביתנו והגיש תלונה על רעש ציבורי. צרחתי הייתה כל כך חזקה שהיא גם שברה את כל חלונות הבתים ברדיוס של שני רחובות.
פרק 4 - תחילתו של המבצע
במשך 5 השבועות הבאים לא הייתי מרוכזת. קרמבו היה הממתק האהוב עלי, ולא יכולתי להשלים עם העובדה שלא אוכל לאכול אותו יותר לעולם! הייתי כל כך מאוכזבת! הייתי כל כך לא מרוכזת שאפילו בשיעור חשבון, המקצוע שאני הכי טובה בו, לא ידעתי את התשובה לשאלה ממש פשוטה!
"אז אמה, כמה צלעות יש במשולש?" שאלה המורה.
"4,000" עניתי בבלבול.
"לא, תיזכרי במה דיברנו, המילה משולש היא מהמילה 3, לכן התשובה היא…" חיכתה המורה שאשלים אותה.
"אוקטובר" עניתי. אמרתי לכם! לא הייתי מרוכזת בכלל! לא ידעתי כמה צלעות יש למשולש! הייתי צריכה לעשות משהו עם זה באופן דחוף!
"בוקר טוב, תלמידים!" אמרה מורתנו להיסטוריה. היא הייתה חייכנית. "היום, לכבוד שבוע המעשים הטובים, אני רוצה שכל אחד יספר לנו על מעשה טוב אחד שהוא עשה בזמן האחרון". היא אמרה.
"אני מצאתי ברחוב חתול פצוע בזנבו אז לקחתי אותו לביתנו וטיפלתי בו. אימצנו אותו וקראנו לו גולאש" סיפרה גלוריה.
"אני עזרתי לנקות את הסנטרל פארק" סיפר תומאס.
"אני פתחתי מבצע להצלת הפנדה האדומה ואני אוספת חתימות. כרגע יש לי 47" סיפרה דילן. "אגב גברת סמית', אני אשמח אם אוכל להחתים את הכיתה בסוף השיעור".
"בשמחה!" קראה המורה. 'מבצע…' חשבתי ואז עלה לי רעיון! החלטתי לפתוח במבצע להביא את הקרמבו לאמריקה. וידעתי בדיוק מי תוכל לעזור לי…
פרק 5 - התוכנית
"ברור שאני יעזור לך!" אמרה תמר כשסיפרתי לה על הרעיון שלי. "אני שמחה שאת בעיניין!" אמרתי. "יש ךך רעיונות?".
תמר הרהרה בשאלתי ואמרה לבסוף: "למען האמת, כן! קודם כל צריך למצוא חטיף שיש בו בדיוק את אותם מרכיבים כמו בקרמבו: שוקולד, קרם וניל וביסקוויט" אמרה תמר.
"יש לי חטיף כזה! החטיף שקניתי המכולת לפני כמה שבועות!" קראתי.
"מצוין! עכשיו אנחנו צריכות למצוא מישהו שעובד במפעל שמייצר את החטיפים האלה… איך אמרת קוראים לחטיף הזה?" שאלה תמר.
"וונילה קרים & ביסקוויט" עניתי. "אוקיי, אחרי שנמצא מישהו שעובד במפעל הזה, הוא יהפוך את המרכיבים וירכיב אותם בסדר של הקרמבו. אחרי זה, כל אמריקה תטעם את הקרמבו, ויתחילו להפיץ אותו!" קראה בתרועת ניצחון.
"רעיון טוב!" אמרתי. "במקביל, מישהו צריך להביא דוגמיות של קרמבו מהארץ ולחלק אותם לאנשים כדי שידעו על הקרמבו" אמרה תמר. היא הייתה גאונה, התוכנית שלה הייתה גאונית. כל מה שנשאר היה למצוא מישהו שעובד במפעל, ומישהו שעובר לאמריקה מישראל.
"את מכירה מישהי שעובר בקרוב מישראל לאמריקה?" שאלתי את תמר. "יש לי חברה שעוד מעט עוברת לניו יורק בגלל שאבא שלה קיבל עבודה חדשה שם!" אמרה תמר. "זאת לא אני, נכון?" שאלתי בצחוק.
תמר צחקה ואמרה: "לא, קוראים לה לילי, והיא עוברת בעוד שבוע. אגיד לה להביא כמה ארגזים של קרמבו, והיא תמכור אותם בסנטרל פארק!"
"מעולה. ועכשיו, איפה נמצא מישהו שעובד במפעל ההוא?" שאלתי.
פרק 6 - העבודה של אבא
למחרת בבוקר, התעוררתי, התלבשתי, צחצחתי שיניים, אכלתי ארוחת בוקר והתארגנתי לבית הספר. "ביי אני הולך לעבודה!" קרא אבא ועמד לטרוק את הדלת, כשחסמתי את דרכו ושאלתי אותט: "אבא, באיזה עבודה אתה עובד?".
"במפעל לייצור הממתק וונילה קרים & ביסקוויט" אמר אבא ויצא לעבודתו. באותה השנייה התקשרתי לתמר וסיפרתי לה על זה. "מעולה!" היא אמרה. "לילי סיפרה לי שהיא עלתה על המטוס לפני כמה שעות. היא תגיע לניו יורק בקרוב. סיפרתי לה עליך ועל התוכנית. תיפגשי אותה ביציאה משדה התעופה בשעה 19:30".
"אוקיי" אמרתי וניתקתי את השיחה.
בערב, אבא חזרתי מהעבודה. "אבא, יש לי משהו להגיד לך" אמרתי לו, וסיפרתי לו על התוכנית שלנו. אבא שלי כמובן הסכים ואמר שהוא וטוני, חבר שלו מהעבודה ידאגו לזה. עוד שלב בתוכנית בוצע כהלכה.
למחרת בעבודה, אבא סיפר על התוכנית לטוני. טוני הסכים ושניהם התפזרו לעבודה. כל פעם כשהעבירו לאבא את הביסקוויט ועליו את קרם הוניל הוא עיצב אותם בצורת קרמבו. טוני היה אחראי על זיגוג השוקולד אז בוא עשה את עבודתו בצורה שאבא סיפר לו. למזלנו, אף אחד לא חשד בעבודתם, וכך יצרו הם 1000 קרמבואים עד אחר הצהריים! אבא עידכן אותי בהצלחתם וסיפר לי על כך. המבצע שלנו מתקדם בהצלחה רבה.
פרק 7 - הדוגמיות של לילי
בשעה 17:15 הגעתי לשדה התעופה וחיכיתי ללילי שתגיע. זה לקח קצת זמן אבל בסוף היא הגיע עם ערימת קופסאות ענקית לידה. "היי לילי! אמרתי. "היי אמה! תמר סיפרה לי עלייך!" קראה לילי.
"כמה קופסאות הבאת?" שאלתי אותה. "50!" היא אמרה בגאווה. הבטתי בה במבט מופתע ממש והיא אמרה: "ידעתי שהייתי צריכה להביא יותר".
"לא, 50 זה בהחלט מספיק" אמרתי. עזרתי לה להביא את הארגזים לסנטרל פארק, שם,פתחנו את דוכן הקרמבו שלנו!
"קרמבו טרי! רק היום קרמבו טרי! לא תמצאו כאלה בשום מקום, הבאנו אותם במיוחד מישראל!" קראנו כדי למשוך אלינו אנשים. השם טעמו את הקרמבו ועפו עליהם! הם היו להם כל כך טעימים! בעיקר לילדים :(
"איפה אנחנו יכולים לקנות את הממתק המופלא הזה?" שאלו אותם כמה אנשים.
"בדרך כלל לא מוכרים אותם" אמרנו. האנשים התאכזבו מעט. "אבל ממש עכשיו התחילו לייצר אותם במפעל של "וונילה קרים & ביסקוויט" אז אתם מוזמנים לקנות אותם שם!" ענינו להם. כל הקהל באותו הרגע רץ למכולות לקנות את הממתק הישראלי.
"נראה לי שדוכן "הדוגמיות של לילי" שלנו ממש מצליח!" אמרתי ללילי.
"כן! ועכשיו, כולם אוהבים את הקרמבו!" היא אמרה.
"זה כמעט כאילו המצאנו ממתק חדש!" אמרתי לה. היר הנהנה והלכנו לביתי, שם אבא חיכה לנו.
"בנות, אתן כאן!" הוא קרא. "טוב שאתן פה, אני צרעך להגיד לכן משהו". הוא אמר זאת בטון רציני וידעתי שזה לא הולך ליות טוב.
פרק 8 - הגילוי
"מה קרה, אבא?" שאלתי. "הבוס שלי גילה שאני וטוני החלפנו את הממתק שלו בקרמבואים שלנו" הוא אמר. ליבי צנח למכנסיים. היינו כל כך קרובים להצליח!
"ומה עשיתם?" שאלה לילי בלחץ. אבא שלי נאנח אנחה ארוכה שאמרה לנו המון. "נתנו לו לטעום את הקרמבו" הוא אמר.
"ומה הוא אמר?" שאלתי. "הוא אמר… שזה היה טעים" אבא אמר, עדיין מאוכזב. לא הבנתי למה הוא מאוכזב, אם הבוס שלו התלהב מכך.
"אז למה אתה עצוב?" שאלתי אותו. "כי הבוס שלו אמר לו שהמפעל תפקידו לייצר את החטיפים שלהם ולא את רעיונות הפועלים, ונתן לו פקודה לפטר אותי ואת טוני" הוא ענה. היינו מופתעות כל כך. החלטנו ללכת לדבר עם הבוס שפיטר את אבא שלי.
הלכנו כל הדרך למפעל, שהיה רחוק מאוד, ובסופו של דבר, הגענו, עייפות ומזיעות. ניגשנו על השומר ושאלנו אותו: "אדוני, אנחנו יכולות בבקשה לדבר עם מי שאחראי על העובדים?". "קבעתן פגישה מראש?" הוא שאל. אני נלחצתי. לא ידעתי מה לומר. לא תיאמנו פגישה מראש. לא ידענו שצריך לעשות את זה בכלל. אבל לילי קרצה אליי ואמרה: "כן, תיאמנו פגישה". לא הבנתי מה היא עושה! הקי בעוד רגע הוא ישאל אותנו מה שמנו ויגלה שאנחנו לא באמת תיאמנו פגישה.
"מה השם?" הוא שאל. אני כבר חשבתי שזה הסוף כשלילי אמרה: ההורים שלנו רשמו אותנו, אז הפגישה היא על שם אחד מהם. אבא שלי אמר לי שאנחנו פגישה מספר 18 ביום ד'. ובכן, יום רביעי זה היום, אז פגישה 18, בבקשה". היא הייתה שקרנית טובה מאוד. השומר בדק בלוח שלו ושאל: "אמא שלך זו גברת בראון?". לילי הנהנה ואמרה: "כן. אני לילי בראון וזאת אחותי, אמה בראון". השומר משך בכתפיו והנתן לנו להיכנס. ברגע שניכנסנו ראיתי את הבוס. הוא לבש חליפה מכופתרת עם שרוולים ארוכים. "סליחה אדוני!" קראנו לו. הוא ניגש אלינו בצעדים כבדים ושאל: "מה אתן רוצות?".
לילי ידעה שהוא לא יקשיב לנו אם ננסה לדבר על ליבו, ופשוט דחפה לפיו קרמבו שהחזיקה בכיסה. הוא התעצבן תחילה, אבל כשטעם אמר: "זה הדבר הכי טעים שטעמתי בחיי! אני אעשה הכל בשבילכן!".
"אנחנו רוצות שתחזיר לעבודה שלך את יניב ג'קסון וטוני רואלד" אמרתי. "בשמחה!" הוא אמר. אני ולילי הלכנו במשם בשמחה, בעוד שהבוס של המפעל התענג על הטעם שנשאר מהקרמבו שלו.
אחריות דבר - הסוף?
אחרי שהכל סודר, אבא וטוני חזרו לעבודה, וכל אמריקה הכירה את הקרמבו, לי וללילי התחשק לבלות קצת. טיילנו בסנטרל פארק וראינו אנשים מוכרים קרמבו, הצטלמנו בפסל החירות וראינו חניות מוכרות קרמגו, וישבנו להפסקה קטנה לאכול - קרמבו.
"אולי אני אביא לנו במבה מהמכולת?" שאלתי את לילי. "זה רעיון נפלא!" היא אמרה.
חיכיתי בתור עד שירשו לי להיכנס וכשנכנסתי שאלתי את המוכר: "יש לכם במבה?" הוא הסתכל עלי מוזר ושאל: "במבה? מה זה במבה?"
"אין לכם במבה?" התפלאתי. לפתע נורה נדלקה בראשי. מבצע חדש החל להירקם אצלי...
|
|
