|
חרם בבית הספר- כתב אורח
|
21/08/2020 |
חרם בבית הספר
פרק 1:
זה היה ביום ראשון, תחילת השבוע. אני וחברתי אלפי הלכנו לבית הספר ובדרך ראינו ילדה בוכה. ניגשנו אליה רצינו לשאול אותה מה קרה אך היא התרחקה.
בסוף יום הלימודים ראינו אותה הולכת לבית חדש שבנו בשכונה, הבנו שהיא חדשה בבית הספר ובעיר.
פרק 2:
יום למחרת ראינו אותה בבית הספר משחקת לבד, היא הייתה עצובה היינו בטוחות שקרה לה משהו...
אז באנו אליה שוב אך היא התביישה, שבאנו אליה היא שאלה אותנו:'' למה אתן כל הזמן באות אלי?''
ענינו לה:'' ראינו אותך לבד וחשבנו שאת חדשה.''
היא אמרה לנו:''נכון אני חדשה ולא נחמדים אליי פה.''
אמרנו לה שאנחנו נשמח להיות חברות שלה, היא ענתה לנו בחיוך גדול:'' אני מאוד אשמח אם תהיו חברות שלי.''
פרק 3:
שאלנו אותה מה השם שלה והיא אמרה לנו אליאנה והיא חייכה חיוך גדול.
הכרנו לה את בית הספר ואת העיר.
יום אחד אחרי בית הספר הלכנו איתה לגלידרייה.
קנינו גלידה והתיישבנו בחוץ.
לפתע ראינו חבורה קטנה של ילדות מהכיתה של אליאנה.
הם הצביעו עליה וצחקו... אליאנה התחילה לבכות וברחה...
פרק 4:
הסתכלנו עליהן במבט כועס ומאוכזב ורצנו אחרי אליאנה.
היא רצה ממש מהר לא הספקנו להגיע אליה ואיבדנו אותה בעיר.
התחלנו לחפש בכל האזורים הקרובים אלינו ולא מצאנו אותה...
לפתע עברנו ליד הסופר ושמענו בכי חלש ומשיכות אף.
הבנו שאליאנה באזור של הסופר חיפשנו אותה ופתאום ראינו את קצה השמלה הורודה של אליאנה.
שאלנו:'' אליאנה?! אליאנה?!''.
אבל היא לא ענתה והמשיכה לבכות...
פרק 5:
המשכנו לצעוק.
אמרנו לה ככה:'' אליאנה אם את שומעת אותנו אז תדעי שאת לא צריכה לקחת את זה כל כך ללב אנחנו חברות שלך ואנחנו נכיר לך מלא ילדים וילדות אחרים את תראי שיהיו לך מלא חברות וחברים!
כי הבנות האלה מרוכזות בעצמן אבל את לא, את ילדה אחרת חברותית עם לב זהב!.''
ראינו לאט לאט את השמלה והרגליים של אליאנה יוצאות מהמחבוא.
אליאנה אמרה לנו:'' תודה שאתן עושות את זה בשבילי.''
אמרנו לה:'' בבקשה רק תדעי שאם מעליבים אותך או פוגעים בך תנסי לעמוד בזה בגבורה אבל אם לא תצליחי זה בסדר גמור תספרי את זה להורים או למחנכת שלך ולנו, תמיד נשמח לעזור לך.''
התחבקנו חיבוק גדול והלכנו הביתה.
פרק 6:
זה יום רביעי יום גשום וסוער אני ואלפי הלכנו לבית הספר.
אליאנה הייתה לפנינו ובנות מהכיתה שלה לידינו.
הן הסתכלו על אליאנה וקראו לה היא באה אליהן בפחד...
הן אמרו לה שהן לא התכוונו ושהן רוצות להתנצל בפניה.
אני ואלפי הבנו שמשהו שם לא בסדר...
ואז תוך רגע הם הפילו אותה לתוך שלולית גדולה וכולה נרטבה...
באנו לעזור לה אבל היא כבר ברחה...
עמדנו מול הבנות האלה ואמרנו להן:'' תגידו, איך אתן עושות את זה?! ככה להשפיל ולהעליב ילדים?! אתן לא מתביישות?! תחשבו אם אתן הייתן במקומה!!!
הן ענו לנו:'' חמודות אל תתערבו זה לא עניינכן!''. והן המשיכו ללכת ולצחוק.
פרק 7:
בהפסקה ניגשנו לכיתה של אליאנה.
חיכינו לצלצול.
כשהמורה נכנסה לכיתה בתחילת השיעור התחלנו לספר לה ולכיתה את מה שהבנות האלה עשו לאליאנה...
בסוף המורה שאלה אם זה נכון.
אף אחד לא ענה...
לפתע ילדה אחת קמה ואמרה:'' זה נכון ואני מתנצלת!''.
לפתע עוד ילדות קמו והתנצלו.
רק ילדה אחת נשארה לשבת...
זאת שהתחילה את החרם הזה...
כולם נעצו בה עיניים.
היא התביישה אך היא קמה והתנצלה ואמרה לאליאנה:'' אני ממש מצטערת אני יודעת שתזכרי את זה לתמיד אבל תוכלי לסלוח לי?.''
אליאנה ענתה:'' כן אני סולחת אבל אני אזכור את זה לתמיד כמו שאמרת...''
פרק 8 ואחרון:
יום למחרת אליאנה אני ואלפי נכנסנו לבית הספר.
מלא בנות רצו לאליאנה וחיבקו אותה.
אני ואלפי נהנחנו ונתנו כיף אחת לשנייה ואמרנו:'' איזה כיף יהיה לה עכשיו בכיתה.''
היינו כל כך שמחות בשבילה!!!
זה סוף הסיפור
מקווה שאהבתם!
לקח מסיפור: אל תעשו חרם על ילדים אחרים.
ואם עושים עליכם חרם תספרו את זה למישהו מבוגר כמו להורים ולמורה.
אוהבת מלאאאאאאא
ביושששששש
|
|
מוקדש
ל אלפי622 | |
|
|
