(ארץ השאול שלנו) סיפור לכתב אורח
|
25/08/2020 |
היה היו פעם שני מיקמקים. שניהם אהבו מאוד אחד את השניה והם חיו חיים רגילים ומאושרים. לשני המיקמקים (דונאט וצארלי) היה ספר שאף פעם לא קראו. יום אחד צארלי פתחה את הספר והתחילה לקרוא. לפתע היה ניצוץ גדול בחדר ודונאט בדיוק נכנס כאשר צארלי נעלמה. היא הגיעה לטירה יפיפייה ולא ידעה איפה היא נמצאת. היא התחילה להסתובב בטירה ראתה חיות מוזרות ויחידות במינן. היא נכנסה לחדר חשוך והבטיחה לעצמה שתמצא את הדרך חזרה הביתה ולדונאט. ואז היא הבינה, היא הייתה בשאול! פתאום היא הבחינה בכלב גדול בעל שלושה ראשים ובנהר ירוק. על שפת הנהר היו שני אנשים שנלחמו אחד בשני, בעזרת כוחות קסם! בזמן שנדהמתי מהקרב המתחולל על שפת הנהר הכלב קפץ עליי והתחיל לנשוך אותי. פתאום, ראיתי חרב מונחת ליד הנהר! קפצתי לצד השני שלו ולקחתי את החרב. נתתי מכה לכיוון הכלב והיא חתכה אותו ברגל. הכלב התחיל לנבוח מכאב ואני ריחמתי עליו. הלכתי בזהירות לכיוונו וליטפתי אותו בזהירות. לרגע חשבתי שהוא יתחיל לתקוף אבל הוא רק נשכב. פתאום שמעתי קול חזק כרעם והבנתי שהאנשים על שפת הנהר הם לא סתם אנשים הם אלים. הראשון שזימן גלים מתוך הנהר היה פוסידון ( אל הים,ככה קראתי באגדות) והשני היה האדס ( אל השאול ). הם רבו בגלל שפוסידון איבד את הקילשון שלו והוא חושב שהאדס גנב אותו. פתאום נזכרתי שראיתי קלשון בנהר כאשר קפצתי. עצרו הכל! אמרתי לשני האלים. אני יודעת איפה הקלשון! הוא נמצא בנהר. האדס נזכר ששלך את הכלב (קרברוס) להעביר הודעה באולימפוס וכנראה שהוא (הכלב קרברוס) לקח את הקילשון כי חשב שהוא עצם. הוא סיפר את זה לפוסידון והם סלחו אחד לשני. אהה עצרו הכל! איך אני חוזרת הביתה? אמרתי. פתאום מתוך הצללים יצאה אלמוש חברתי הטובה ביותר. מה את עושה פה? שאלתי אותה. אני עוזרת לאבא לחפש את הקלשון שלו. פוסידון הוא אבא שלך!? כן, אבל זה לא חשוב עכשיו, צריך להחזיר אותך הביתה. אני חושב שקרברוס יכול להחזיר אותך, את רק צריכה לעלות עליו ולחשוב על המקום שאת רוצה להיות בו. עליתי על קרברוס וחזרתי הביתה כשאני עוצמת עיניים דונאט צעק לי: הגעת! סוף סוף.! איפה היית איך חזרת?! ומי זה הכלב הזה? והספר הזה קסום?!
דונאט זה סיפור ארוך אספר אותו אחר כך והם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה:)
|
|