|
המשך לסיפור של snowfox1
|
04/09/2020 |
מיקיאוולי פסעה בביטחון וביריאה אל הבנק כשקול צעדיה מהדהדים בחוזקה לעומת השקט השורר בחוץ, ומונדו בעקבותיה. "אממ.. גברתי," אמר מונדו בחשש, "את בטוחה שזה יעבוד?" "בטח שאני בטוחה!.." אמרה מיקיאוולי, שנעצרה פתאום, ולפיכך מונדו התנגש בה, והשיקוי נפל, אך במזל מיקיאוולי תפסה אותו. "...החבורה לא בעיר כרגע," המשיכה לדבר, וללכת, "אז אין מי שיעצור אותנו", ובמילים אלו, הכניסה את המפתח את הדלתות הכפולות של הבנק. "מונדו..." מלמלה מיקיאוולי בעודה מנסה להכניס את המפתח אל חור המנעול, "תגיד לי שהבאת את המפתח הנכון!" "כמובן שהבאתי את המפתח הנכון!" אמר מונדו, "המפתח הכחול, מהצרור הורוד, מהמדף השני משמאל!" "יצור ביבים עלוב!" התפרצה מיקיאוולי, "אמרתי לך להביא את המפתח הכחול, מהצרור הורוד, מהמדף השלישי מימין! עכשיו לך להביא אותו!" "כן גברתי!" אמר מונדו ורץ אל עבר חנות הבגדים, שהיתה גם ביתה של מיקיאוולי. כעבור כמה דקות, מונדו חזר עם המפתח הנכון, ושניהם נכנסו אל הבנק. הם הלכו לעבר הכספת, ומיקיאוולי הקישה את הקוד הרגיל, אך הוסיפה אחרי הסיפרה האחרונה את המספר 5, ונפתחה דלת סודית מאחורי אחד הכספומטים, מונדו לא האמין למה שראה "בוא כבר!" אמרה מיקיאוולי למונדו שנשאר פעור פה ליד הכספת, כשהבין שהגברת קוראת לו, הוא חזר לעצמו ובא אחריה. הם הלכו כמה דקות, עד שהם הגיעו למעבדה סודית, שככל הנראה, נמצאת מתחת לחנות הממתקים. "הבאת את זה?" אמרה דמות מסתורית אשר רק משקפיה הבוהקים נראו בחשכה. "כן" ענתה מיקיאוולי, והושיטה את הבקבוקון אל הדמות. "מיקציוין!" אמרה הדמות, שיצאה מהחשכה והתגלתה להיות לא אחד מאשר פרופסור אטומיק. הפרופסור לקח את הבקבוקון ממיקיאוולי והוסיף את תכולתו אל קערה מוזרה, ואחרי זה הוסיף גם אבקה לבנה וקמחית ועוד שני נוזלים, האחד צהוב והשני שקוף, הפרופסור לקח כף גדולה והתחיל לערבב את העיסה המוזרה, עד שנהפכה לאחידה. הוא שם את הבלילה בתבנית גדולה ומגושמת, והכניס אותה למכונה, וכיוון אותה. אחרי כמה דקות, המכונה צפצפה, ומתוך העשן, פרופסור אטומיק הוציא גוש גדול עגול וורוד, והוסיף עליו קצפת דובדבנים וסוכריות קופצות. "מיקצוין!" חייכה מיקיאוולי "עכשיו במסיבת יום ההולדת של ראש העיר, הוא יאכל את העוגה שלי, וכל כך יאהב אותה, עד שירצה להעניק לי מתנה, ואז אשלח את ראש העיר לחופשה חלומית, ועד שהוא יחזור, מיקמק סיטי תיהיה שלי, והוא לא יוכל אפילו להיכנס אליה!" "אבל גברתי," שאל מונדו "לא חזרנו הרגע ממסיבת יום ההולדת של ראש העיר?" "טיפש אחד," ענתה מיקיאוולי "זו היתה המסיבה הגדולה, מחר הוא עורך מסיבה מצומצמת, שבה רק אני והחבורה ניהיה!"
יום המחורת הגיע, ומסיבתו של ראש העיר לא איחרה לבוא. הוא טעם מעוגתה של מיקיאוולי, ונהנה ממנה מאוד, אך כצפוי, תוכניתה השתבשה, בכך, שהדבר היחיד שראש העיר העניק לה היתה תודה.
הסוף
|
|
