קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
תעירי את חלומותיך- סיפור לכתב אורח
|
24/09/2020 |
פרק 1- על עצמי
שלום כולם! שמי ספיר, ואני ילדה מאושרת ושמחה עם הורים שמחים ומאושרים וחיים שמחים ומאושרים וכלב. אה, ויש לי גם סיפור. תמיד אהבתי לשיר ולרקוד, להיות כוכבת. חברות שלי אומרות שאני "דופקת שואו" כל פעם שאני עושה מה שנקרא איחור אופנתי לשיעורי מתמטיקה, שעולה לי בסוף בריתוק. ניב, חברתי הטובה ביותר היא כפי שציינתי- חברתי הטובה ביותר. אמה (או אמס, כפי שאני וניב קוראות לה) היא חברת ילדות שלי ושל ניב, ומאז ומתמיד שלושתינו היינו ביחד. אז איפה הייתי? אה כן, אמרתי שיש לי סיפור.
פרק2- הפסנתר
איזה יום רגיל מדי, בית ספר-שיעמום-אני-מתעלפת. אני צועדת לי בשיעמום לבית הספר....
למי יש כוח ללימודים?!
בשעה רבע לשמונה הגעתי לבית של ניב, והיא יצאה אליי זורחת במיוחד. "ספ, היום זה היום שלך! " אמרה. ציחקקתי לעצמי מבלי שניב שמעה. "תרגעי, ניב! אני אהיה בסדר!" אמרתי וצחקתי חזק יותר, וניב כבר שמעה אותי. אני בטוחה בעצמי. "לא נגעת בפסנתר כבר חצי שנה! את מפחדת ממנו או מה?!" אמרה ניב, ופרץ דאגה עלה בעייניה. "אם לבחור, התשובה שלי היא מה. אני יודעת שאני אהיה בסדר!"
נכנסנו בשער בית הספר ובתזמון המושלם אמה הצטרפה אלינו. "נו, את מוכנה?" שאלה אמה ברוגע, למען האמת, ולא כמו ניב ההיסטרית!!!
"כן, אני כן, תפסיקו להילחץ! מגמת המוזיקה בכיס שלי. אני אהיה איתכן במגמה לא משנה מה!"
לפי מה שהבנתם, חברותי ניב ואמה היו במגמת מוזיקה. אני שרה, ורוקדת, אפילו מנגנת בפסנתר, אבל אף פעם לא הלך לי בלהופיע מול המורה.
נכנסנו בשקט, משתדלות לא להפריע לתלמידים שניסו את מזלם בלהתקבל. התיישבנו מאחורי ליז ולהקת הסנוביות שלה. יש להן להקה מוזיקלית, שרוב השירים שלי הם רק על כמה ליז מושלמת. הבנות הכי רעות בבית הספר. תמיד יש להן סיבה לצחוק עליי.
"ועכשיו... ספיר? את עולה?" שאלה המורה בראונשוט. התקדמתי בזהירות אל הפסנתר, התיישבתי ופרסתי את התווים. הרגשתי שהוא מדבר אליי. לוחש לי להפסיק. שאף אחד לא מוכן לשמוע אותי.
"מצטערת," אמרתי, "אני...." ברחתי משם.
פרק3- הסוכנות החשאיות, ניב ואמה
ברחתי. רצתי הביתה. לא עמדתי בזה. ידעתי שליז תצחק עליי. וכל החברות שלה. וכל בית הספר. "ספיר מפחדת מפסנתרים" תהיה סיסמה שכל אחד יפזם לו בראש. נכנסתי בסערה לבית הריק. הלכתי לסלון בשקט. הפסנתר שלי עמד שם. דומם. לא ניגנתי בו חצי שנה. הוא כאילו קרא לי. הוא היה נראה עצוב ובודד, למרות היותו פסנתר. התקרבתי אליו, הרמתי את המכסה. לא היו תווים. נינגתי מה שיצא. נשמע טוב, דווקא! אולי הכישורים שלי עדיין פועלים! חיברתי כמה מילים בראש, והתחלתי לשיר. על המבוכה, על הפחד, על הבכי. על השמחה, על התקווה, על האהבה.
"אמס, לימדו אותך ללכת בשקט?! היא תגלה אותנו!" ניב התקרבה לחלון הבית שלי, ליד הסלון, ואמה הלכה אחריה מרעישה בכל צעד. "ניב, אני שומעת נגינה. זה דיסק לדעתך?" אמרה אמה והמשיכה ללכת. "בואי נתקרב לסלון, הרעש בא משם!" הציעה ניב. ניב ואמה הלכו בשקט לסלון, והנה מה הן רואות- אם לא אותי מנגנת?! ניב הוציאה את הטלפון שלה. היא צילמה כל דקה בשירה שלי. "ועכשיו, אמה, בואי תלמדי מהמאסטר איך חברה מתנהגת!" אמרה ניב בנימת ניצחון. ומה לדעתכם ניב עשתה?!
רק ששמתי לב אליה הבנתי- היא צילמה אותי, והכי גרוע- שלחה למורה במגמת מוזיקה.
פרק4- חזרה למגמה
"ניב! תגידי לי, את השתגעת?!" צרחתי עליה בלי סוף, בעוד ניב שומרת על ארשת פנים שלווה.
"בואי, תרגעי! סך הכל תיכנסי למגמת מוזיקה!" היא אמרה בטון של 'כאילו דא'. "ומי אמר לך שזה מה שרציתי!?" אמרתי בכעס. אמה, שחיכתה שיסתיים הריב הקטן-גדול שלנו אמרה פתאום: "בנות, אין טעם לריב! הרי זה רק למורה! תמיד תוכלי להתחרט! בואו נלך לאכול גלידה. מה דעתכן?"
לא יכולנו לסרב לאיזה ממתק קריר בימים החמים שלנו.
ישבנו לנו בגלידריה המקומית, כל אחת נהנתה מהטעם האהוב עליה.
"אז תגידי, ספ, למה לא סיפרת לנו שאת כן ניגנת?" שאלה ניב והעמיסה עוד קצת גלידה על הכפית. "אני נשבעת שלא ניגנתי, פשוט זה בא לי כזה. רק היום נגעתי בפסנתר. פשוט הייתי חייבת להיזכר בזה" אמרתי ולקחתי ביס ענקי מהגלידה. "ספיר, מי כמונו יודעות איזה כישרונית את. פשוט תגידי לנו בפעם הבאה!" אמרה אמה.
"OMG OMG OMG!!!" קראה פתאום ניב. "את חוזרת למגמה! אין עליי, נכון?!"
חייכתי. אולי אחרי הכל, אני שמחה לחזור.
בהמשך צחקנו וחגגנו ורבנו על איך יהיה מחר, בכנס הצגת התוצרים של מגמת המוזיקה, והכי חשוב- כמה סנובי יהיה השיר של הלהקה של ליז.
פרק5- העלילה מסתבכת
חזרתי למגמה! זה היו המחשבות שלי כל הלילה. קמתי מאושרת. הלכתי לבית הספר מאושרת. הגעתי מאושרת לבית של ניב. פגשתי את אמה בשער שאני עדיין מחייכת חיוך ענקי . נכנסתי לכינוס הצגת תוצרי מגמת המוזיקה. התיישבנו באולם הספורט של בית הספר, שורה ראשונה. הלהקה היחידה שהייתה מוכנה להציג תוצר היא הלהקה של ליז, ששכחתי לציין ששמה הוא "טו סוויט". מתוק מדי. אתן אמיתיות?! ההגדרה מתוק לא עומד בסטנדרטים שלכן!
ליז והלהקה שלה עלו, לבושות כמו ביונסה והפמלייה המרושעת שלה. הן התחילו לשיר ו.... רגע.... זה לא שיר על כמה הן יפות/מושלמות/מקובלות, זה השיר ששרתי! אתמול! רק בגרסה פופית מגעילה! ניב צילמה אותי! אבל זה לא ייתכן... היא שלחה למורה... איך?!
ניב הסתכלה עליי. גם אמה.
כל שאר הילדים זזו למוזיקה, פיזמו לעצמם את הפיזמון ש*אני* כתבתי. איך?!
רצתי החוצה מהאולם, ניב ואמה בעקבותי. הרגשתי מובכת, גנבו לי את השיר! זאת היצירה שלי!
בכיתי, ועצרתי ליד הכניסה בעוד ניב ואמה רצו אחרי. "ספיר, בבקשה, תפסיקי לבכות! הליז הזאתי לא שווה את זה!" אמרה לי ניב והתיישבה לידי. "כן, ספ, את מדהימה ביכולות שלך. שליז תמשיך לצווח. אנחנו איתך," אמרה אמה והתיישבה על ידי.
לא האמנתי לזה. עד שאני מנגנת, שרה, זה בא כמו מכת ברק.
"רגע... סאפ, יש לך עוד את התווים שרצית לשיר שניסית להתקבל למגמה?" שאלה ניב. "כן," עניתי בחוסר חשק. "הם אצלי בתיק. הבאתי אותו כבר בתחילת הכינוס".
אמה וניב הסתכלו שתיהן זו על זו ואז עליי. בשלב הזה כבר הבנתי אותן...
פרק6- תעירי את החלומות שלך
"הפסנתר על הבמה שם... מחכה לך!" אמרה לי אמה.
רצתי לבמה, התלמידים כבר החלו לעזוב את האולם. עליתי על הבמה מהכניסה האחורית והתיישבתי ליד הפסנתר שהיה במקום.לרגע נתתי לפחד להשתלט עליי- אבל הדפתי אותו החוצה, התחלתי לנגן. זה זרם. התחלתי לשים את המילים.
"בקום לשקוע באפלה, בואי נפיר את הדממה, תיתני לעצמך להיות מה שאת חושבת..."
מעטים מהתלמידים עצרו והתקרבו לבמה. שמתי לב שניב ואמה לא היו ליד הבמה, התעלמתי. המשכתי לשיר. לאט לאט עוד ועוד תלמידים התאספו סביב הבמה, ושהגעתי לפזמון הצטרפה אליי ניב עם הגיטרה החשמלית ואמה עם התופים!
וששרנו "תעירי את החלומות שלך..." כבר כולם נעמדו ליד הבמה ורקדו, וצילמו, ושרו, ומה לא....
סיימנו את השיר לתשואות רמות!
ראיתי איך ליז הייתה מבואסת, והגניבה מבטים מרושעים אליי. קדנו קידה, ירדנו מהבמה ורצנו בצחוקים החוצה מהאולם.
"וואו... זה היה מטורף!" קראה אמה. "ספיר, איזה שיר מושלם!" קראה ניב. עצרנו, מתנשפות, במסדרון, וצחקנו כל כך עד שכאבה לנו הבטן. התרגשתי, שהצלחתי להופיע ככה, מול כולם! והכל בזכות ניב ואמה. אני יכולה לזקוף את הכל לזכותן, אבל בכל זאת אשאיר לי קרדיט קטן ונחמד.
~אחרית דבר~
למוחרת הפכנו ל"סלב" במסדרון, רצו לסלפי, שאלו ודיברו. "אז עוד לא גילינו איך ליז השיגה את השיר!" הזכרתי לניב ואמה שעברנו ליד משרד המנהלת. "בעניין הזה..." אמרה ניב ועצרה אותנו, "מישהי מושעית מבית הספר על פריצה לטלפון של מורה!"
ראינו את ליז, רותחת מכעס, ליד משרד המנהלת והוריה לצידה.
"לפחות הצדק נעשה!" אמרתי וכולנו צחקנו.
לא הייתה סיבה, פשוט אהבנו לצחוק ביחד.
|
|
|
|
|
|
115
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20/10/2020 15:59 |
אנהשיר444 |
14 |
|
ואוו אהבתי ממש |
|
|
|
|
|
30/09/2020 12:31 |
זואי4הבובה |
13
|
|
סיפור מהמם!! את כותבת מדהים :) |
|
|
|
|
|
30/09/2020 10:08 |
לילי67867 |
12
|
|
מ-ה-מ-ם!! תמשיכי לכתוב!! |
|
|
|
|
|
29/09/2020 21:23 |
aחמודי123 |
11 |
אוקיי סטופ
זה סיפור מהמםם
את בטוח זוכה בכתב אורח❤
אני ממש אתפלא עם לא.
את כותבת נפלא❤
ממש אהבתי
תמשיכי לכתוב!
סיפור מהמם |
|
|
|
|
|
28/09/2020 20:54 |
1ונלופי07 |
10 |
היי ותודה רבה:)
הדרי- את מהממת תודה באמת, כיף לשמוע את זה מכתב אורח קודם:)
שועל- אין עליך:) אני חושבת שכבר ציינתי הכל:) |
|
|
|
|
|
27/09/2020 20:58 |
אן1243 |
9
|
|
זהו את המנצחת אני פורשת ❤️❤️ |
|
|
|
|
|
27/09/2020 11:00 |
בלוני5907 |
8 |
|
ממש יפה |
|
|
|
|
|
25/09/2020 19:55 |
אלמז7788 |
7 |
|
ממש יפה |
|
|
|
|
|
25/09/2020 16:00 |
נהור75 |
6 |
|
וואו, פשוט וואו! אחד הסיפורים הטובים שקראתי במיקמק. ואני משחק 7 שנים... |
|
|
|
|
|
25/09/2020 10:20 |
snowfox1 |
5 |
או מיי גאד מה זה הכישרון הזה??
חייבת להמשיך לכתוב יצא מעניין ומעשיר ברמות!! |
|
|
|
|
|
25/09/2020 10:12 |
שלמונית5 |
4
|
|
מהמםםם |
|
|
|
|
|
25/09/2020 06:38 |
ליקה1447 |
3
|
|
את הזוכה |
|
|
|
|
|
24/09/2020 23:41 |
תותיסיוון |
2 |
|
איזה מהמם! |
|
|
|
|
|
24/09/2020 21:29 |
שתיחברות |
1
|
אמאלה איזה סיפור מהמם♥
את כותבת מקסים!
כישרון מהלך! |
|
|
|
|
|
|
|
