קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
החיים ה(מאוד) מוזרים שלי - פרק 1
|
27/09/2020 |
היי! מקווה שתהנו מהפרק הראשון:)
כן החלטתי שיהיה לסיפור המשך^^
-------------------------------------------------
אני אנדרס אסטוריאס -
אני בן 12 ממקסיקו, מקסיקו סיטי. אני אוהב לשחק במחשב ולדבר עם החברים שלי, לראות משחקי כדורגל ואפילו לקרוא קצת ספרים.
אנשים היו אומרים לגבי שאני ילד רגיל, אפילו משעמם, אך אין לאף אחד מושג לגבי מה שאני מסוגל לעשות.
גיליתי את זה השנה, לפני כמה חודשים בודדים- לגמרי במקרה.
צפיתי במשחק כדורגל של הקבוצה האהובה עליי במקסיקו- 'קלאב אמריקה' לבד בחדר, עם צעיף צמר הצבוע בכחול-צהוב כאשר סרחיו דיאז, החלוץ החדש והמושאל מבקיע גול מדהים מחוץ לרחבה. קפצתי מן המיטה בחדרי בצעקת שמחה, בכלל לא שמתי לב שהמחק שעל השולחן שמולי התעופף מעט, כאילו כוח המשיכה איבד את שליטתו עליו.
רק כאשר התיישבתי בחזרה ושמעתי מן רעש קטן שהמחק עשה כשנפל בחזרה, והתנודה שראיתי בזווית עיני הדקיקה הבטתי במחק. צימצמתי את עיני ומצמצתי כמה פעמים וחזרתי למשחק, כנראה כי האמנתי שאני סתם מדמיין וכל אווירת המשחק המדהימה הוציאה אותי מדעתי במעט, גם כאשר שלט הטלוויזיה נפל על הרצפה ברעש רם כשכעסתי על השחקנים לא יחסתי לזה חשיבות רבה.
"מה קורה לי...?" מלמלתי כשהרמתי את השלט מהרצפה הפשוטה, המשחק נגמר וקבוצתי ניצחה.
"האוכל מוכן!" שמעתי את הצעקה של אמא מהדהדת בבית, החזרתי את הצעיף למקומו, פתחתי את הדלת והלכתי לסלון.
הארוחה הייתה טעימה, ישבתי עם אמי ואחותי הקטנה וסיפרתי לאמא את כל אשר התרחש במשחק; מי שיחק טוב ומי לא, על החלוץ החדש המפתיע ועל איך היה בבית הספר.
הלכתי לחדרי כדי להתקשר לרנטה, החברה הכי טובה שלי כאשר הזרת שלי נתקעה במשקוף הדלת. "אאוץ'! מה קורה לי?!" צעקתי וקפצתי על רגל אחת אל תוך החדר. הבטתי בשולחן בחדרי, המראה הקטנה ריחפה בצורה מאוד מאוד לא טבעית, כעשרה סנטימטרים מעל השולחן. נרתעתי לאחור, הבטתי במראה כמה שניות בפרצוף המום, השתקפותי במראה עשתה בדיוק את אותו הדבר. לאחר כמה שניות המראה נחתה ברעש גדול על השולחן בחזרה כאילו כלום לא קרה, ואני עדיין עמדתי שם, עדיין לא מבין את המתרחש לפני כמה שניות. 'מה זה אומר?' חשבתי, 'יש לי עכשיו כוחות?'
למרות שמבחינה הגיונית, התשובה אמורה להיות לא, אך בגלל הסיטואציה המאוד מוזרה התשובה הייתה כן, האמת היא שגם בתוך ליבי קיוותי כך, תמיד רציתי חיים מעניינים עם אקשן ועניין, אני מאמין שזה החלום של כולם, או לפחות המחשבה של כולם, שהם מיוחדים.
סגרתי את דלת חדרי בזהירות, הסתכלתי על אותה מראה קטנה והושטתי את ידי קדימה. שווה לנסות, לא? צימצמתי את עיני, גרמתי ליד שלי להידמות לקשה יותר, ניסיתי להרגיש כאילו יש כוח ביני לבין המראה, הזעתי מהמאמץ, עיני פתוחות עד כדי סדק אבל המראה זזה במעט, ואז מתחילה לרחף במעט, ואני מנסה לשלוט בתנועותיה קצת, אבל זה לא עובד, וחם לי.
אבל חיוך קטן וטהור עולה על שפתי.
חודש לאחר מכן, אני מנסה לחיות חיים כמה שיותר רגילים, אני ממשיך להתאמן בכוח שיש לי, אני כבר מסוגל לשחק עם אבנים בקלות, ויכול להרים עם מאמץ דברים כמו ספרים די כבדים.
אני משתדל להיות "גיבור" לאנשים, אני מנסה לעזור קצת, מבלי להראות את עצמי בכלל, לפעמים למשל לקחת קצת ממשקל השקיות לאדם שמתקשה לסחוב אותן, משהו שנראה מאוד טבעי, אני לא רוצה להפוך למפורסם ולגיבור, אני לא מרגיש שכל התהילה הזו מאפיינת אותי... אני לא סיפרתי לאף אחד, ואני גם מאמין שאני לא אספר. בטח יחשבו שאני משוגע, ואם אני אוכיח אז כל מיני מדענים משוגעים בטח יבואו ויעשו בי ניסויים...
היום, כבר כמה חודשים לאחר מכן, אני שולט הרבה יותר על הכוח שלי.
אני מסוגל להרים דברים כבדים, אומנם לא ניסיתי את הכוח על דברים גדולים מידי, הכי הרבה שניסיתי והצלחתי היה שולחן קטן.
אני עכשיו בדרכי אל מגרש הכדורגל השכונתי, קבעתי לא מזמן לשחק עם כמה חברים.
אני מסדר מעט את שיערי השחור הפרוע אשר נח בעדינות על מצחי וממשיך ללכת.
"אנדרס!" אני שומע מישהו צועק, אני פונה ימינה ורואה מהצד השני של הרחוב את ג'יימס, חבר שלי.
"ג'יימס! מה קו- ג'יימס?! מה אתה עושה?!" ג'יימס רץ לעברי דרך הכביש, ללא מעבר חצייה בכלל.
"ג'יימס! זה מסוכן!" אני צועק, מודע למגוון הסכנות בלרוץ על כביש מלא במכוניות "תירגע, אני עוד כמה שניות לידך!" נשמעות מספר צפירות ממספר מכוניות, כנראה כי אחת המכוניות בולמת בפתאומיות למראה הילד.
ג'יימס מתקרב אליי, מפלס את דרכו בין מכוניות. ואז אני רואה את המשאית, משאית לבנה גדולה. היא מתקדמת אל עבר ג'יימס אשר לא רואה את המשאית, המשאית צופרת אבל ג'יימס עסוק בלרוץ, וכנראה מניח כי זאת אחת המכוניות שצפרה ממקודם. "ג'יימס תיזהר!" אני צועק ויורד אל הכביש, ממול המשאית, מרים את ידיי קדימה, מתרכז כמו שלעולם לא התרכזתי, מרגיש כאילו המרכז בולם, אבל הצדדים של המשאית כל כך מהירים, שמעיפים את כל המשאית קדימה.
אני לא יודע איך או מה, אבל ברגע זה איבדתי את ההכרה.
|
|
|
|
|
|
118
|
|
|
|
|
|
|
|
|
03/11/2020 15:02 |
רוןקהילה |
18 |
תודה!
ממש מגניב! איך היה שם?
אני בחיים לא הייתי שם חחח... יצא לי הרבה לרשום סיפורים על מקומות שלא הייתי בהם אבל ככה יש הרבה מקום לדמיון! |
|
|
|
|
|
02/11/2020 21:33 |
לוקה1197 |
17 |
סיפור ממש יפה
נ.ב
אני הייתי גרה במקסיקו סיטי עברנו לשם כשהייתי בת ארבע וחזרתי בגיל שש |
|
|
|
|
|
15/10/2020 09:47 |
נםנם5564 |
16
|
אתה גם יכול לעשות את זה בתור כתב אורח!
(אתה בטוח בטוח תזכה) |
|
|
|
|
|
01/10/2020 11:00 |
רונסילריה |
15 |
התחלתי לעבוד על החלק השני, אבל שיעורי בית
אז נראה לי ששבוע הבא |
|
|
|
|
|
30/09/2020 23:36 |
רונסילריה |
14 |
תודה כולםםם זה מאודדדדד לא מובן מאליו 3>
אוקסה פולוק? בדקתי את הסדרה הזאת באינטרנט וזה נראה לי כמו משהו שאני אקרא:) אני אחפש את זה בספריה או בחנות כשיהיה אפשר ללכת.
ואני בודק אפשרות להעמיד בכתב אורח^^ |
|
|
|
|
|
30/09/2020 22:50 |
עדינה1001 |
13 |
כתיבה מעניינת מאוד! אני מאמינה שיש לך עוד עתיד בכתיבה מנקודות מבט כאלו.
מתי החלק השני? |
|
|
|
|
|
29/09/2020 15:20 |
רונסילריה |
12 |
אממ לא קראתי... אני אבדוק מה זה ואולי אני אקרא...
וואו תודה רבה לכולם, זה באמת באמת לא מובן מאליו.
אני לא חשבתי שזה כזה טוב
וכן אני יכול להקדיש לך גיסטיק:)
בדקתי את זה עכשיו:) זה נראה כמו משהו שאני אקרא מתישהו... אני אחפש את זה בספריה ואם אין אז אני אלך לקנות^^ |
|
|
|
|
|
29/09/2020 13:37 |
רונסילריה |
11 |
אממ לא קראתי... אני אבדוק מה זה ואולי אני אקרא...
וואו תודה רבה לכולם, זה באמת באמת לא מובן מאליו.
אני לא חשבתי שזה כזה טוב
וכן אני יכול להקדיש לך גיסטיק:) |
|
|
|
|
|
29/09/2020 13:23 |
יולי2944 |
10
|
|
מהמם כולם לעקוב |
|
|
|
|
|
29/09/2020 12:54 |
טוניבוןבון |
9
|
|
וואו מושלם |
|
|
|
|
|
29/09/2020 10:03 |
אמלי45639 |
8
|
מהמםםםםם!!!!!!!
זה פשוט מושלםםםם
קראת אוקסה פולוק אולי? |
|
|
|
|
|
29/09/2020 08:10 |
ליעד7412 |
7
|
א-י-מ-ל-ה !!!
איזה סיפור מדהיםםםם אם הוא היה בכתב אורח, הייתי בטוחה שהוא יזכה! וואווו זה כמו לקרוא ספר! רק של ילד!
זה מדהיםםםם |
|
|
|
|
|
29/09/2020 03:26 |
גיסטיק |
6
|
|
מהמם, מהמם, מהמם, מהמם, מהמםםםםפםם זה פשוט הסיפור הכי טוב שקראתי בחודשיים האחרונים, יהיה לי לכבוד אם תקדיש לי את החלק הבא, כמובן רק אם אפשר |
|
|
|
|
|
28/09/2020 20:04 |
נםנם5564 |
5
|
|
אני חייב לשמוע את סוף הסיפורר, זה כל כך מותח! |
|
|
|
|
|
28/09/2020 19:51 |
נםנם5564 |
4
|
ואוו!
סיפור מושלםם! |
|
|
|
|
|
28/09/2020 19:20 |
אורי44966 |
3
|
|
יפה ומעניין |
|
|
|
|
|
28/09/2020 16:10 |
שלג22222 |
2
|
זה פשוט סיפור מועלה!
אולי אני בת, אבל אני אוהבת מאוד מאוד סיפורי אקשן והרפתקאות וגם פנטזיה!
זה היה סיפור מושלם!
אני ללא מילים!(: עשיתי עוקב! |
|
|
|
|
|
28/09/2020 06:47 |
דעדע7 |
1
|
איזה סיפור ואווווו!
אהבתי את ההתחלה בעיקר :)
אם הייתי לבחור מי היה כתב אורח הייתי בוחרת בך! |
|
|
|
|
|
|
|
