×

   
קהילה - סיפורים ושירים
איביגי135
27
250

עולם מקביל 2-סדרת המשך & סיפור לכתב אורח 30/09/2020

פרק 1-אובדן תמידי
"אני לא יכולה יותר!" צעקה מאדי ועצרה את הדמעות! "מתחילת השנה אני סובלת בטירוף , ועבר רק חודש מאז! אני כבר לא יודעת מה לעשות!" המשיכה מאדי בעצבנות! "אני מודה שבאמת הדברים נעשו קיצוניים , אבל לפחות תתני עוד צ'אנס! זה גם ככה תחילת שנה , לא?" אמרה אימה ברוך וניסתה לעודד אותה , "שנה שהיא תיהיה סיוט נצחי!" אמרה מאדי בפרצוף חמוץ ושילבה את ידיה בילדותיות! "שום דבר לא השתנה מאז!" אמרה מאדי בלגלוג! "אני מבטיחה לך שהכל ישתנה! פעם הבאה שאת מרגישה רע דברי איתי" אמרה אימה וחייכה , "טוב" נאנחה מאדי . רק שהיא ניסתה לדבר איתה כל הזמן! ודבר היחיד שאמרה זה : 'הכל ישתנה בפעם הבאה' , זה היה רק תירוץ לצאת ממצבה ב'טוב' - אבל זה לא טוב כלל! "או נהדר!" אמרה מאדי בלגלוג כשראתה את סטפני ממרחק מה , ומיד הסתירה את פניה! "אפשר לעזור לך?" שאלה אימה בחיוך מאולץ ( כמובן כי ידעה על סטפני כמעט הכל ממה שסיפרה לה ביתה! ) "או , לא כלום" אמרה סטפני בפנים תמימות , "רק רציתי לאחל שנה טובה!" אמרה סטפני בטון מאיים! "או תודה יקירתי!" אמרה בפנים קודרות! מאדי סימנה לאימה להמשיך להתקדם לעבר בית הספר , אבל כשהתרחקו , היא הייתה יכולה להישבע שראתה את סטפני עושה פרצוף! מאדי נאנחה והתחבאה בתוך הקפוצ'ון שלה בבושה! אימה הכירה את התנוחה הזאת יותר מדי טוב! "מה מטריד אותך , מותק? אני מכירה את המבט הזה!" אמרה אימה וקרצה אליה! "כלום , זה כבר לא ישנה שום דבר בכל מקרה!" אמרה מאדי ועצרה את הדמעות! אבל אימה בתוך תוכה ידעה - שזה משנה מאוד מה היא חושבת בזה הרגע! לא משנה כמה תסתיר את הרגשותיה , אימה תמיד תידע מה היא מרגישה וחושבת , כמעט כאילו קראה את מחשבותיה?
פרק 2-סיוט חלומי
"שבוע טוב , תלמידים" התחילה מיס מקול , "ברצוני לשוחח איתכם על נושא כאוב לליבי ואף משפיל" אמרה ושלחה מבט אל מאדי , "פנתה אליי ילדה אנונימית , והודיעה שלא נעים לה להיות בחברתכם!" איימה מיס מקול , "בתור התלמידים שלי - אתם אמורים לדעת להתנהג בכבוד וקבלה כלפי האחר!" העירה מיס מקול , "לכן , החלטתי ביחד עם המנהל ריאן שפעם בשבוע התייקמו שיעורי 'מבט אל האחר' במסגרת בית הספר המעודד גישור וקבלה כלפי האחר - הבה נתחיל בשיעור בראשון בתכנית לימודית זו" התרגשה מיס מקול! מאדי שמה לב שכל כיתתה יורקת עליה בסתר , היא רצתה להודיע על כך אבל סטפני סימנה לה באיום לשתוק ולהקשיב! "השיעור הראשון יהיה בנושא 'שיחה' , מה זה אומר? כל הכיתה תתחלק לזוגות וידברו ויפטפטו כרגיל - אבל! אתם צריכים לשים לב לדבר כמו זוגכם! זה אומר - להתנהג כמוהו , ולתכנן כל פרט ופרט! אני אחלק את הזוגות בין אם תרצו ובין אם לא!" התעצבנה מיס מקול! "כריסטיאן עם אנסטסיה , אמרלדה עם ג'ון , סטפני עם אלכס ו-" המשיכה מיס מקול אבל סטפני קטעה את דבריה! "סלחי לי? מיס מקול - אני רוצה בבקשה להיות עם מאדי" אמרה בטון מאיים והתבוננה במאדי חסרת הישע , מאותו הרגע מאדי ידעה - שהכל עומד להשתנות! והפעם , באמת!
פרק 3-מהפכה של שיחה
"תראו , תראו , תראו - נראה בכל זאת חלומות מתגשמים , לא?" חייכה סטפני באיום , "להגנתי - יש לומר שבכלל לא הסכמתי לזה! את פשוט אותה חנפנית - כמו תמיד!" אמרה מאדי בביטחון! "אוי , כל הטיפשות הזאת פשוט קורעת אותי!" צחקה סטפני בלעג! "עוד מעט ואקרע אותך לגזרים!" איימה עליה מאדי! "לא נראה לי" אמרה בשעמום ושייפה צפורניים , "מה שתגידי - אבל אני לא מוכנה ליפול בתכסיסים המטופשים שלך!" אמרה מאדי בעצבנות! "אילו תכסיסים?" רמזה סטפני וצחקה צחוק חלוש! "את בטח לא רוצה לאכזב את מיס מקול , נכון?" איימה סטפני! "את היחידה שתאכזב אותה!" אמרה מאדי בביטחון! "נחיה ונראה!" חייכה סטפני חיוך מאולץ ,  "אוקיי , בסדר - אני מוכנה לעבוד איתך רק אם לא תתחנפי למיס מקול" העירה מאדי! "זה אתגר?" שאלה סטפני בערמומיות! או , זאת הבטחה!" השיבה מאדי בבחיוך מתנשא! שתיהן בהו בעיניה של השניה , מצפות לתקוף את יריבה , עד שקול נוקשה שבר את הדממה! "אני מצפה לראות עבודה נהדרת! בלי שטויות! ובלי אלימות!" אמרה מיס מקול באיום! "אין בעיה , מיס מקול" חייכה סטפני בחיוך חנפני , "בסדר" נאנחה מאדי , "בלי שטויות" צוטטה אותה מאדי! "נהדר!" חייכה מיס מקול והתקדמה לעבר שולחנה ברוגע! אך די ברור ששתי הבנות לא עמדו במילותיהן! אחרי זמן קצר מצאה מיס מקול את הכיתה חצויה לשתיים! צד אחד כל כיתתה של מאדי ובצד השני מאדי לבדה חסרת ישע! "מספיק!" צרחה מיס מקול בכעס! "אם אתם לא יכולות להסתדר , אז אני אגרום לכן להסתדר!" צעקה מיס מקול! "כל שאר הכיתה להתפזר ולהמשיך לעבוד!" פקדה מיס מקול והשאירה את שתי הבנות בפינת הכיתה! "זה לא יכול להימשך ככה! עד סוף השנה אני רוצה לראות את שתיכן כמו חברות טובות!" העירה מיס מקול! "ועכשיו - אני מצווה אליכם לקבוע זמן אחרי הלימודים , לבוא אחת על השניה ולעבוד בצורה רגילה! מובן?" צרחה מיס מקול! "מובן" אמרו בעצב שתיהן במקהלה וחזרו למקומותיהן . "נראה בכל זאת חלומות מתגשמים , רק שזה לא חלום - זה סיוט!" לחשה מאדי בתקווה שמישהו ישמע אותה , אבל הכיתה נשארה דוממת כמעט כאילו הן היחידות בחדר חשוך , אפל וקר .
פרק 4-לו"ז בזבוז
"לא , זה סופי!" התעצבה מאדי! "למה לא? אתן תלמדו להסתדר בסופו של דבר אבל לא כדאי לחכות , נכון?" עודדה אותה אימה , "נראה לך שאני אתן לה להיות בבית שלי , בחדר שלי ולגעת בדברים שלי?!" צרחה מאדי! "את לא תדעי אם לא תנסי" ניסתה לכשנע אותה אימה! "אומנם לא ניסיתי אבל אני כבר יודעת כמעט על מה שיקרה לנו! לפרט לך?" אמרה מאדי בלעג! "אין צורך" קרצה אימה , "אבל עכשיו ברצינות! אני מבטיחה שהכל יעבור חלק כמו רצפות הבית שלנו!" חייכה אימה! "אבל במקרה הזה ה'רצפות' שלנו לא במקום , והן יכולות להתעקם ולהישבר – בדיוק כמו הרגשות שלי!" אמרה מאדי ועצרה את הדמעות! "אני חושבת שכדאי שהיא תבוא לישון כאן בכל מקרה , ולפני שאת משיבה בצורה לא יפה! אני חושבת שכדאי מאוד שהיא תבוא לכאן! מי יודע? אולי תסתדרו בכל זאת!" התרגשה אימה . למאדי היו מליוני תשובות לדבר הסיוטי שאמרה אימה , אבל היא סימנה לה לשתוק ולהסכים בלי דעתה! "אני מתקשרת לא להוריה ומסכמת איתם שהיא תבוא עוד שעתיים! ולא אכפת לי מה את חושבת , כי אני עושה את זה לטובתך ואת פשוט לא מבינה את זה!" חייכה אימה וליטפה אותה - אבל מאדי הסירה את ידה , רצה לחדרה וטרקה את הדלת , "אוי , ילדים - מתי הם יבינו שאנחנו בסך הכל עושים להם טוב" נאנחה אימה בעצב! אבל היא לא היחידה שהייתה עצובה , בתוך חדרה של מאדי שרר שקט מוחלט! מאדי ישבה על רצפת חדרה וקרעה כל דף אפשרי! היא רצתה לבטא את כעסה , אך לא יכלה! , ומאז? היא עדיין לא דיברה!
פרק 5-ריב נצחי
שתיקה דוממת , מתח מוזר? שתי הבנות ישבו אחת מול השניה , מקשיבות לתקתוקי השעון בקיר ונועצות מבטים מאיימים , כל שניה אחת מהן תתקוף בצורה לא יפה - רק מתי? עד שקול מתנגן שבר את המתח , "עוגיות חמות בנות?" שאלה אימה של מאדי! "הישר מהתנור" חייכה אימה , "אתן משחקות תחרות מצמוצים? נראה כיף!" התלוצצה אימה , אבל אף אחת מהן לא צחקה , "טוב , אני פשוט אשיר את זה פה - ואם תרצו , תקחו!" התרגשה אימה ויצאה מחדרה , סטפני לקחה עוגיה שומנית מהצלחת , "אמא שלך מכינה ממש טוב!" חייכה חיוך מאולץ! "שמחה לשמוע!" נעצה בה מאדי מבט מחריד! "אז? ממשיכים את העבודה מהיום?" אמרה מאדי וניסתה להתחיל שיחה , "טוב" אמרה סטפני בלעג! "אז , שלום-אני-סטפני-ואני-חושבת-שכל-העולם-סובב-סביבי!" התנשפה מאדי! "אני-מאדי-ואני-סופר-חנונית-שכותבת-ביומן-שלא-באמת-עוזר-לי!" חייכה סטפני באיום! "איך את מעזה?!" צרחה מאדי והחזיקה ביומנה! "אני אעיז רק אם את תעיזי לא להיות סופר חנונית" חייכה סטפני חיוך מתנשא! "ואני אעיז רק אם תפסיקי להיות כזאת פתטית!" צרחה מאדי! "אני לא הפתטית פה!" אמרה סטפני ושילבה את ידיה בילדותיות! "מה את אומרת?" אמרה מאדי וצמצמה את עיניה! שתי הבנות לא שמו שהיומן רטט וזהר - שוב! "מה שאת שומעת!" צעקה סטפני! ופתאום שמה לב ליומנה! "אוי לא , אה... מאדי?" נאנחה סטפני , "מה?!" צרחה מאדי! "היומן" לחשה סטפני והתרחקה ממנו! וכשמאדי שמה לב , היא זרקה אותו והתרחקה ! "מה את חושבת שיקרה?" אמרה סטפני ולראשונה החזיקה בידה של מאדי! "לא יודעת , אבל שווה לגלות" פחדה מאדי! "אני רק מעדכנת את אבוש שלא אגיע בזמן הקרוב!" אמרה בפנים מחרידות והוציאה את הטלפון שלה , אבל משהו סינוור את שתיהן , היומן! לאט לאט יצאו מתוך היומן רגלים וידיים – עד שהיו גוף אחד שלם! יותר נכון – הולוגרמה! הדמות התבהרה וסוף סוף מאדי הבינה! "שלום , חמודות - התגעגעתן?" חייכה ההולוגרמה של לנה בערמומיות , "לא! זה לא יתכן! סבתא?!" התעלפה מאדי בפתאומיות , ויותר לא שמעו ממנה!
פרק 6-מסר מוסרי
"ברוך שפטרנו ממאדי המטופשת הזאת!" העירה סטפני , "עכשיו" חייכה סטפני חיוך מאולץ! "מה  קרה עכשיו בדיוק?!" צרחה סטפני בהלם! לנה צמצמה את עיניה באנחה ארוכה מסטפני , הקישה באצבעה ומאדי מיד קמה! "נו באמת! עד שכבר שמחתי ממשהו!" העירה סטפני בעצב! מאדי הייתה מעורפלת משנתה הפתאומית , כשפתחה את עיניה האזמרגד היו לה מלא שאלות בפיה! אבל היא פשוט - שתקה! "לפני שאתם מתחילות להתרוץץ ולצרוח , תנו לי להסביר!" העירה לנה , "הלו? להזכירך אני לא זאת שהתרוצצתי!" אמרה סטפני בילדותיות! "אתן זוכרות את הביקור ביומנה של מאדי?" שאלה לנה וחייכה! "איך אפשר לשכוח? סיוט מתמשך!" אמרה סטפני בלעג וירקה על מאדי! "אז זהו , שהראיתי לכם רק חלק מאוד מאוד קטן מיומן הקסום הזה!" חייכה לנה בערמומיות! "את רוצה לומר לי שאנחנו נצא עוד פעם להרפתקה מסעירה?" נאנחה סטפני! "קראת את מחשבותיי , את באמת מועילה במשהו" קרצה לנה , "חתיכת-" התחילה סטפני אבל לנה קטעה את דבריה! "החלק השני ביומנה של מאדי הוא 'ארץ החלומות' , אשר הופכת כל חלום של מאדי למציאות - בין אם זה רע או טוב" התרגשה לנה! "אז מה עניין?" חקרה מאדי , "עקב תחושות דיכאון כגון : עצב , כעס וכדומה" התחילה לנה ונעצה מבט בסטפני! "מכל החלומות הרעים ברובם של מאדי נוצר יצור גועלי וחסר לב , שתיכן צריכות להביסו בהקדם האפשרי אחרת הוא יתרבה ויפגע בכל החלומות של כולם!" העירה לנה! "היצור הזה מזכיר לי מישהי!" אמרה מאדי ונעצה מבט בסטפני! "אבל איך נכנס לארץ הטיפשית הזאת?" נאנחה סטפני! "כדי להיכנס לארץ החלומות שתיכן צריכות לחלום עליה , לארץ החלומות אין גודל ממשי! והיא נוצרת ממי שמדמיין אותה!" חייכה לנה! "אך עליי להזהיר אתכן! תוכלו להביס את היצור רק בתוך אחד החלומות של מאדי" התקשחה לנה בפחד! "ועוד דבר אחד : ארץ החלומות מלאה במליוני פיתויים מהסוג שחולמת מאדי! אז כדאי לכן להצליח לא להיכנע לפיתויים , אחרת תישארו שם לנצח!" נלחצה לנה! "אני מקווה שתצליחו במשימה ואני מאמינה בשתיכן!" חייכה לנה! "נתראה שם!" קרצה לנה והתפוגגה אל האפלה!
פרק 7-סיוטים נעימים!
"תודה , גברת ל' על החטיפים - היה מאוד כיף!" התחנפה סטפני וחייכה חיוך תמים! "בשמחה , בנות! עכשיו לכו מיד לישון , כי מצפה לכם יום עמוס מלא בפנייקיקים מחר!" מחאה כף סופי! וסטפני מחאה ביחד איתה! רק שמאדי הייתה במצב רוח על הפנים! "לילה טוב בנות!" קרצה סופי והובילה אותן לחדרה של מאדי באיטיות! "אם תצטרכו משהו אני תמיד פה!" התרגשה סופי וסגרה אחריה את הדלת! החלל הפך לחלל חשוך ואפל , ושתיהן לא יכלו לראות דבר! עד שמאדי הדליקה מנורה חלושה ליד מיטתה ולאט לאט החלל התבהר! "אוקיי , אז תזכירי לי מה הסבתא המטופשת הזאת אמרה?" לגלגה סטפני! "א. היא לא מטופשת בכלל! ב. היא אמרה שאנחנו צריכות לחלום או משהו כזה" אמרה מאדי והתערפלו מחשבותיה! "אז לילה טוב מאדי" נאנחה סטפני , "נתראה בחלום שלך" אמרה והופיע קצה של חיוך קלוש על פניה! "אני מקווה מאוד" נלחצה מאדי וניסתה להירדם באיטיות , באיזשהו שלב הפכה שנתן לשינה עמוקה וטובה! בלי ששמו לב - נכנס ניצוץ קטן ומוזר משום מקום , התפצל לשניים ונכנס לראשן של שתיהן! אור חזק הבהיל את שתיהן והן קמו בבהלה! אך להפתעתן - הם כבר לא היו בחדרה! "זה עובד! אנחנו בחלום משותף!" חייכה מאדי בהפתעה! "אבל את חושבת שזאת הארץ שהסבתא שלך דיברה עליה? החלל החשוך הזה?" חקרה סטפני בלעג! "לנה אמרה שאנחנו צריכות לדמיין את הארץ , אז כל מה שאנחנו צריכות לעשות זה לעצום עיניים ולהתחיל לדמיין כל פרט ופרט!" אמרה מאדי בעקשנות! הבנות התחילו לעצום את עיניהן , השקיעו את כל מחשובתיהן בדמיון ונשמו נשימה עמוקה! "מאדי? את חושבת שזה עזר?" העירה סטפני! "אני לא יודעת! בואי נפקח עיינים!" הציעה מאדי! לאט לאט פתחו את עינהן בעייפות ושום דבר לא קרה! "איזה באסה!" התעצבנה מאדי! "אה... מאדי? אני לא בטוחה שזה חלק מכל זה!" חייכה סטפני בערמומיות! "למה את מתכוונ..." מאדי התחילה משפט , אבל כדור אור מנצנץ קטע את מחשבותיה! הוא התרוץץ במהירות סביבן , התגלגל והתפתל! הבנות ניסו לתפוס אותו אך לא הצליחו! לבסוף הכדור עצר ונכנס בתוך דלת שהופיעה משום מקום! "מה את חושבת שיש שם?" שאלה סטפני! "די ברור שזה כל מה שדמיינו , אז סביר להניח שנתפעל מאוד מהמקום , זה בטוח!" אמרה וקרצה לסטפני! "נקווה מאוד" נלחצה סטפני! "היי , אנחנו יחד!" עודדה אותה מאדי! אבל סטפני הסירה את ידה! "יש דבר שאת צריכה ללמוד לגבי! אני יכולה להיות נחמדה כשאני רוצה - אבל לעולם , לעולם , לא לעזור לי בתמיכה רגשית! אני יכולה להסתדר!" העירה סטפני! "מי שמדב..." התחילה משפט אבל אז חשבה קצת , "לא כדאי שנתחיל לריב עכשיו!" אמרה מאדי , "טוב , אולי את צודקת!" לגלגה סטפני! שתי הבנות התקרבו לעבר הדלת המסתורית - כל התשוקות , החלומות , והתקוות שלהן נמצאות שם! אבל רק לילדה אחת , אין וגם לא איהיה לה עתיד בחיים - כי מי שמחליט על העתיד , זה העבר!
פרק 8-ארץ החלומות
"זה המקום הכי מדהים שראיתי בחיי!" בכתה סטפני משמחה! "ועוד איך!" התרגשה מאדי! שתיהן עמדו בגבעה ענקית ששקפה על כל העמק! מצד שמאל היו חניות אופנה בשפע! מספרה , קוסמטיקה , עיצוב! ומצד ימין היה ספא ענק עם מיטב טיפולי ג'קוזי , עשבי מרפא ויוגה מרגיעה! הנמצא באי המוקף במיני סוגי עצים ונופים עוצרי נשימה! שתיהן רצו במלוא הכוח לעבר שאר העמק! סטפני קנתה בשפע מליוני תכשיטים מעוצבים! ומאדי הייתה רגועה ושלווה כמו שלא הייתה מעולם! , היא הביטה בנופים המרהיבים והתהפנטה מהם! "אם רק היה לי מצלמה לצלם את הכל!" חשבה מאדי בליבה! ולפתע הופיעה לידה מצלמה מעוצבת ומקושטת! "מצלמה דגם X" צרחה מאדי משמחה! "תמיד רציתי אותה!" בכתה מאדי משמחה! בנתיים סטפני התקשטה בתכשיטים שונים בין עם זה צמידים , טבעות ואיפור! ומאדי כמעט ולא זיהתה אותה! "יואו , איך אני רוצה טבעת משובצת שתלך מוש עם הצמיד המפוספס שלי!" התאכזבה סטפני! אבל בין רגע הופיעה טבעת מצופה זהב עם יהלום ענק ובוהק! "תודה לאלוהים!" התרגשה סטפני! שתיהן הכי מוקסמות מהמקום שבכלל לא שמו לב שדמות מוכרת מתקרבת לעברן! מאדי העיזה להסיט מבט ומיד ראתה את סבתה בשלמה פרחונית ופקעת מסודרת בצורת גולגול מושלם! עגילי טבעות זהובים עמודים בקלילות על אוזניה , אבל פניה היו כעוסות והיא נאנחה אנחה קשה! "סבתא! המקום הזה מדהים!" אמרה מאדי בהתרגשות! "נכון?" חייכה מאדי! אך לנה לא השיבה! "סבתא? הכל בסדר?" אמרה והתחילה לדאוג! "פשוט שהאשליה שזה מעורר אצלנו מצמררת מאוד! נראה ממש חלומי ומושלם!" נלחצה לנה! "נו? זה לא נהדר!" שמחה מאדי! "זה פשוט די מטריד , זה הכל" אמרה לנה וחייכה חיוך קלוש! "אולי המקום הזה נראה חלומי ונהדר , אבל בואו איתי - אני רוצה להראות לכן משהו" פחדה לנה והובילה אותם למחסן מקושט בעיטורים שהיה בפינתת האי! "אל תתנו למראה להטעות אתכן , אולי זה נראה מקסים - אבל כאן שמורים כל הסודות המטרידים ביותר של הארץ הזאת!" נלחצה לנה! "רק אמיצים ואמיצות מצליחים לעמוד בפתויים , אבל כנראה שאנחנו לא ראויות לשם 'אמיצות' ושכבר מזמן נכנענו" נאנחה לנה , נשמה עמוק והובילה אותן אל תוך החשכה!
פרק 9-מחסן הסודות
"ראיתי אפילו ביובים יותר יפים!" העירה סטפני בלעג! אומנם הכניסה הייתה צרה וקטנה , אך החדר עצמו היה ענק כמו מופע איימים! אלפי שולחנות מעץ רעוע עם שיקויים מוזרים בצבעים שונים! מנורות חלושות בגוון אפור! קולות טפטוף של מים עכורים! והכי גרוע - חולדות כמעט בכל מקום! "איו! מה זה המקום המזעזע הזה?" שאלה סטפני בגועל! "זה מחסן הסודות של ארץ החלומות" אמרה לנה ומחשבה מצמררת עברה בה לרגע! "כל שילוב של שני שיקויים יכול להפוך לחלום בלהות שונה הקשור למאדי!" הזהירה לנה! "הסיבה שהמקום הזה גדול , היא שמאדי עברה כל כך הרבה דברים רעים בחייה - שכמעט תופס את כל המקום , ומאז הוא אפל מתמיד!" אמרה לנה בפחד! "אני אשמח לגלות דברים מביכים על מאדי!" צחקקה סטפני! ומאדי השיבה לה פרצוף מאיים! "לא בשביל זה באנו!" העירה לנה! "אז למה אנחנו כאן?" חקרה מאדי , "כאן זה מקום המגורים של היצור! אני מתארת לעצמי שכאן הוא שואב את הזיכרונות הרעים של מאדי!" הזהירה לנה! "צפוי" לגלגה סטפני! לנה שמה שעיניים זוהרות מציצות בפינת החדר! רק שכל הפינות היו שוות ואפלות כמו תמיד! "יצור האפלות , הוא קרוב" לחשה לנה והסתירה את הלחץ! "מי קרוב?" חקרה מאדי! "או , לא כלום - אני פשוט קצת עייפה , זה הכל" חייכה לנה! "בנות , אני מתחילה לחשוב שכדאי שנחזור" נלחצה לנה! "אבל את אמרת שכאן הוא גר! אז צריך לחכות עד שהוא יבואאאאא" צרחו מאדי וסטפני אל תוך החשכה! ונעלמו! "אוי לי" לחשה לנה! "שלום רנדל , עבר הרבה זמן" אמרה לנה בקול נוקשה! "ועוד איך" לחש היצור שריקה צורמת ועמד מולה באיום!
פרק 10-נקמה חריפה
"לכבוד מה ציפיתה לביקור?" נלחצה לנה! "או , לא משהו מיוחד! רק נקמה קטנה על חמישים שנה של בדידות!" ירק רנדל היצור! "אני הייתי מודעת למצבך כבר יותר מדי זמן , רק לא היה לי את האומץ לפנות אליך!" בכתה לנה בשקט! "בקשר למה?" צרח רנדל! "בקשר לבגידה שרודפת את שנינו כבר שנים!" אמרה ועצרה את הדמעות! "אז עכשיו את נזכרת לסלוח לי? אחרי כל מה שעשית?!" התעצבן רנדל! "לא ידעתי איך להתחיל שיחה אחרי חמישים שנה!" ייבבה לנה! "את נעשה אין להשיב!" צעק רנדל באיום! "ועכשיו - אחרי שפגעתי בדבר החשוב לי מכל! אני אחזיר לך את אותו הדבר!" צרח רנדל והראה את מאדי וסטפני החנוקות בפחד! "לא! אני אעשה כל דבר! רק תעזוב אותן! הן צעירות מכדי לסיים את חייהן עכשיו!" צרחה לנה בעצב! "אין ברירה! את צריכה ללמוד לקח!" איים רנדל! "לא! לא! לאאאאא!" צרחה לנה וירתה מידה הבזק אור ענק לעברו! והוא נפל לארץ - ומאדי וסטפני השתחררו! "מי זה לעזאל?!" צרחה סטפני! "אין לי זמן להסביר!" אמרה לנה בקול נוקשה ועצרה את הדמעות! "אנחנו חייבות לברוח מכאן לפני שיבוא סופנו!" הזהירה לנה והובילה אותן את כניסת המחסן במהירות! היצור התאושש מהמכה והתחיל לרדוף אחריהן בזעם! "את רצית - אז את קיבלתי!" צעק היצור מרחוק! "זה לא מה שרציתי , וגם זה לא מה שארצה!" צרחה לנה ופתחה את דלת המחסן! "את לא תמלטי ממני! אני ארדוף אותך בסיוטים!" צרח היצור בחוזקה! "לא תודה!" צעקה לנה! כשהיצור פרץ את דלת המחסן ועלה לעמק , העמק השתנה לדבר שונה לגמרי! חלל חשוך ואפל , עצים ערומים ורוח שורקת! זה היה כמו בית קברות רדוף לחלומות רעים! "מה לעזאזל קרה למקום המושלם שלי?!" בכתה סטפני בדרמטיות! "הזהרתי אתכן שהיא מלאה בפיתויים!" העירה לנה! אבל לא ניתן להיכנע לרוע!" עודדה לנה! "תברחו מכאן!" הזהירה לנה! "עכשיו" לחשה לנה ובכתה בכי מר! "אני סומכת על שתיכן!" חייכה חיוך עצוב ופתחה מזוודה שהחזיקה בידה! "תקפצו פנימה , מהר!" לחשה לנה! שתי הבנות קפצו , אבל מאדי נשארה עוד כמה שניות לצפות! כל מה שראתה זאת מלחמה חסרת מעצורים , בלי רחמים! ויצור נלחם בכל כוחו מול לנה - כמעט כאילו חייו תלויים בזה!
פרק 11-טוב ורע
"את חושבת שהיא תיהיה בסדר?" שאלה מאדי בדאגה וההד התפזר בחשכה! "כל מה שחשוב לי עכשיו זה לצאת מכאן!" צרחה סטפני! "צריך רק להתרגל לחושך והכל יהיה בסדר" עודדה מאדי! "בואי נקווה!" אמרה סטפני בלעג! אך באיזשהו שלב הייתה סוף סוף רגילה לחשכה סביבה! סטפני ישבה גב מול מאדי ונאנחה! "את יודעת? אני אף פעם חיבבתי אותה במיוחד! אבל עכשיו מרגישה אשמה" אמרה סטפני בעצב! "על מה?" שאלה מאדי בסקרנות! "על כל העוול שגרמתי לה!" אמרה סטפני ועצרה את הדמעות! "כל עושים טעויות , מה שחשוב זה לתקן אותן!" אמרה מאדי וחייכה! "אני מנסה , אבל משהו בתוכי לא נותן!" אמרה סטפני בעצבנות! "גם אני מרגישה ככה" נאנחה מאדי , "אבל אני למדתי להתמודד ביחד עם השנים עברו מיום ליום!" חייכה מאדי! "טוב אצלי זה שונה!" אמרה סטפני בכעס! מאדי שמה לב שכדור האור חזר! הוא התרוץץ והתפתל כמו בפעם הקודמת! רק שהפעם הוא גדל להיות ענק - כמו סוג של שער! ודמות חבולה ונאנקת יצאה מתוכו! "סבתא!" שמחה מאדי! אבל לנה השיבה רק שיעול! "מה קרה?" שאלה מאדי בדאגה! "היצור , הוא חזר לנקום!" בכתה לנה! "את מוכנה להסביר לנו מי זה היצור המוזר הזה?!" צרחה סטפני! "הגיע הזמן שתדעו" נאנחה לנה! "הכל התחיל בילדותי , לא הייתי הילדה הכי מקובלת בכיתה או הכי יפה - אבל היה ילד אחד שהתמקד תמיד בפנימיות של אחרים! קראו לו רנדל , פגשתי אותו לראשונה כשהלכתי לבכות בכי מר מחוץ לכיתה! הוא נפש רגישה ויפה , כמעט כאילו נועדנו זה לזו . אבל אז - המצב התהפך! הוא הפך לילד מנודה וחסר יכולת , ואני? בזכות עזרתו הפכתי ליותר מקובלת! נשבענו שכאשר אחד מאיתנו ירגיש רע , נעזור לו כפי שהוא עזר לנו! אבל אז , נכנעתי לרגשות הרעים והלא נעימים! הייתי ממש חלק מהם , ובטיפשותי - התרחקתי מרנדל יותר מדי זמן! הוא היה שבור לב ופגוע , והוא נשבע לנקום ביום מין הימים! לא האמנתי שזה מה שהוא יעשה וחשבתי שהוא טיפש! אבל עכשיו - טעיתי . הכרתי סיפור אחד , על מפלצת אופל חסרת מעצורים! שמחפשת כל חייה טרף קל לתפוס ולהשתלט עליו! אני אישית לא האמנתי בשטויות כאלה , אבל אז גיליתי שסתם פיקפקתי בעצמי , ניסיתי למצוא מחילה כלפי רנדל - שהפך ליצור רשע ומרושע , ועד היום אני מתחרטת על מעשיי" סיימה לנה ובכתה בידיה הזקנות! "סבתא , זה סיפור מקסים!" בכתה מאדי! "למה לא סיפר לנו אותו עד עכשיו?" שאלה מאדי! "כי לא היה אומץ לספר , כפי שלא היה לי אומץ למחול לרנדל!" אמרה לנה בעצב! "ת'אמת? אני חושבת שאת היית ילדה מגעילה!" אמרה סטפני בלגלוג , ומאדי החזירה לה פרצוף מאיים! "לא , מאדי - זה נכון בהחלט! והגיע הזמן שהמצב התהפך בפעם השניה!" אמרה לנה בקול נוקשה ומאיים , קמה על רגליה והובילה את שתיהן על השער הזוהר - שמעבר לו כל החלומות שלהן נקרסו ונרמסו! וזה? זה כבר סיפור אחר!
פרק 12-מחילה קדומה
"לא כדאי לנו לחזור לנו! הוא יהרוג אותנו!" אמרה סטפני בלחץ! "אל תדאגו! הכוח שלו מובא על ידי סיוטים! הוא נכנס לראשכם , וגורם לנו לחשוב שהוא פוגע בנו!" אמרה לנה בעידוד! "זאת הסיבה שראיתן אותי עם חבורות ופצעים! כי נכנעתי לכעס שלו ונתתי לו להיכנס לראשי!" נאנחה לנה! "אז זה שאם נראה לו שאנחנו לא מפחדות , אז בעצם ככה נהרוג אותו!" חייכה מאדי! "נכון , מתוקה" אמרה לנה בחיבה! "אתן מוכנות?" אמרה לנה בדאגה! "כן" מאדי אמרה בביטחון! "אוקיי , בסדר - אבל אם בגללך אני אהרג את , תלכי לכלא!" צרחה סטפני! "אני מבטיחה לך שהכל איהיה בסדר!" קרצה לנה והובילה אותן אל השער של ארץ החלומות אשר הפכה לסיוט מתמשך אחד גדול! מאדי וסטפני לא האמינו! כל שניה המקום הופך לקודר יותר ויותר! ערפל סמיך הסתיר את שדה הראיה , ונשמעו צווחות של עורבים שחורים כפחם! ובאופק נראו מיליוני צללים מיסתוריים! "אלה החלומות הרעים של מאדי" הסבירה לנה , "נראה שהם כבר למדו ללבוש צורה ולהחליפה , אז צריך להיזהר!" הזהירה לנה! "לכל חלום של מאדי יש פתח , אשר מוביל לתוך הזיכרון או לחלום שלה מסוג כלשהו!" אמרה לנה! "אז זו הסיבה שבפעם הקודמת נכנסו דרך קיר! הוא מוביל לחלומות לזיכרונות שלי!" אמרה מאדי בהפתעה! "כן , רק שהפעם אלה פתחים מהאדמה המדמים מחילות ובורות חשוכים!" נלחצה לנה! "נצטרך להחזיק ידיים , כדי לא לאבד אחד את השני!" חייכה לנה! "אין סיכוי שאני נוגעת ביד  שלה!" אמרהסטפני בלעג! "זה לטובתנו!" העירה לנה! "אז כדאי מאוד שתחזיקו ידיים!" אמרה לנה בפרצוף מאיים! וסטפני פשוט החזיקה את ידה ושתקה! "הגענו למחילה הראשונה , סביר להניח שהיצור איהיה פה" אמרה לנה בפחד! "אין סיכוי שאני קופצת!" נלחצה סטפני! "אל תדאגי , את תיהיה בסדר!" חייכה לנה והחזיקה בידה! "שלוש , ארבע ו..." צרחה לנה וקפצה איתן לבור! בור שמוביל אל הלא נודע ואל חושך אין סופי!
פרק 13-זיכרון שכיח
"אהההה" צרחה סטפני! "מתי זה יגמר?!" בכתה סטפני! "אההההההה" צרחה בבהלה! "אפילו אני לא ידעתי שאת מגיעה לטונים כאלה!" צעקה מאדי והחניקה חיוך! "מצחיק מאוווווווווווווד" צרחה סטפני בלעג! "אם כבר מדברים - סבתא? מתי זה נגמר?" צעקה מאדי בסקרנות! "מתי שאתן רוצות שזה יגמר!" חייכה לנה! "אני כבר הסברתי שהמקום מבוסס על מי שחולם אותו!" צחקה לנה! "מה?!" כעסה סטפני! "אז נישאר כאן לנצח?!" ייבבה סטפני! "את מחשיבה את כנצח , אז זה נצח!" אמרה בערמומיות! "היא מתכוונת שאנחנו צריכות לדמיין את הסוף!" אמרה מאדי וגלגלה עיניים! "אה , הבנתי!" אמרה בילדודיות! "אני לגמרי ידעתי את זה מהתחלה!" העירה סטפני! שתי הבנות התרכזו והשקיעו את כל מחשובתיהן בדמיון הסוף של הבור , עד שבסופו של דבר - נחתו על קרקע מוצקה! "או , אני כל כך חכמה!" התרברבה סטפני! "אני מחכה למחיאות כפיים!" העירה סטפני בכעס! "אני חושבת שסבתא שלי היא הגאונה פה!" אמרה מאדי באיום! "כן , גם היא" אמרה סטפני בלעג! מאדי שמה לב לסביבה שבה היא נמצאת , ומתסתבר שהיא הייתה בבית הספר! היא חזרה! אבל אז שמה לב לילדה קטנה , העומדת בחוץ בגשם לבדה ורצתה להגיש לה עזרה , אבל למרבה הפתעתה - היא היא עברה דרכה כמו שקופה! " אנחנו בתוך ה-הזיכרון שלי!" הופתעה מאדי! "אבל איזה זיכרון?" שאלה סטפני בסקרנות! אבל מאדי התמקדה רק בילדה הקטנה שמולה! ופתאום ראתה את פניה הרועדות מקור והקטנות , המתחננות לעזרה! אבל היה בהם גם משהו מוכר! מאדי הסתובבה סביב הילדה ובחנה אותה כמו מוצג במוזיאון! אבל למרות המחשבה , לא הצליחה לפענח מי זאת! אבל אז דמות מבוגרת יצאה לחצר השטופה מגשם , שבה הילדה עמדה! "מאדי , קדימה - כולם מחכים לך!" עודדה אותה האישה! "אני לא ראויה להופיע מול אנשים!" בכתה הילדה! המשפט התיר הבזק של זיכרון במאדי! "זה... זה החרם ה-הראשון שלי" אמרה מאדי ועצרה את הדמעות! "זו אני , וזאת מיס מקול ו..." התחילה מאדי משפט אבל פתיחת דלת קטעה אותה! "תראו , תראו , תראו מתביישת בחוץ בגשם!" צחקקה ילדה עם קוקיות! "וזאת... זאת סטפני!" בכתה מאדי , למרבה הפתעתה! גם הרגשות התעוררו אצל סטפני! "את כלום , מאדי! לא כלום! אני הרבה יותר טובה ממך בכל!" העירה סטפני הקטנה! אבל למרבה ההפתעה - סטפני לא זכרה שאמרה דברים כאלה , אבל הם היו מוצאי חן בעיניה! והיא שמה לב שעיניה של סטפני הקטנה הופכות לשחורות כחושך! וזה לא היה כרגיל! "אה... מאדי? העיניים שלה" דאגה סטפני! אבל מאדי בכתה ובכתה עוד! ועיניה של הילדה כבר היו מלאות בשחור , והתפצלו לשאר גופה! "מאדי!" צעקה סטפני! "מה?" ייבבה מאדי! "זה" לחשה סטפני והצביעה על כדור שחור עם עיניים אדומות! מאדי צעקה לבקש עזרה , אבל סבמתה לא הייתה בשום מקום! "טוק טוק" לחש היצור שריקה צורמת ועמד מולן באיום!
פרק 14-אומץ מפחיד
"תסמכי עליי , ראיתי מליון סרטים כאלה! צריך רק לתת אגרוף במעיים של המפלצת והיא ימות!" אמרה סטפני בלחץ ונתנה ארגוף למעיים של היצור! אך כל מה שהרגישה היו צמרמורות בכל ידיה! "לא משנה , את תובילי!" אמרה סטפני והחזיקה את ידה בכאב! "סבתא אמרה שהכאב שלו הוא לא ממשי!" חקרה מאדי! "אז למה יש לי צמרמורת?" שאלה סטפני בסקרנות! "כי את נתת לו להכאיב לך!" אמרה מאדי בלחץ! "מה זאת אומרת? אני לא רציתי שהוא יפגע בי!" אמרה סטפני באיום! "נכון , אבל הוא גרם לך להאמין לו! וככה הוא מקבל את הכוחות שלו! תעתועים!" העירה מאדי! "הבנתי! אז צריך בעצם להלחם בכאב שלנו?" שאלה סטפני בערמומיות! "בדיוק!" חייכה מאדי חיוך מאיים! "שלוש..." התחילה מאדי! "שתיים..." המשיכה סטפני , "ושלוש!" אמרו שתיהן במהקהלה ויתנפלו על המפלצת! הקרב היה חסר רחמים! הם הרביצו ללא הפסקה ומידי פעם הוא התנגד וחסם אותן! "אההההה" צרחה סטפני זעקת לחימה! יצור הדף את מאדי בכוח לקיר והיא הרגישה שראשה מסוחרר וגופה משותק! אבל למרות הכאב - בכל מה שהתרכזה היה חוסר אמינות! והפגיעות נעלמו! הקרב זמן רב , ושתיהן לא ידעו מתי יביסו אותו! לכן התרכזו רק במחשבות טובות ושמחות , והם שמו לב שהיצור מתחיל לקטון לאט לאט! כשסטפני הסתכלה בעניו של היצור היא ראלתה את הסיוט הכי נורא שלה! אבל היא ניסתה להתרכז ולהתעלם ממנו אבל הוא השתלט עליה! "נסי לנשום עמוק ולהירגע!" צעקה מאדי! סטפני בכתה בכאב וניסתה בכל כוחה להתעלם מהפגיעות ובסופו של דבר - הם נעלמו! שתיהן שמו לב שכדורי אור יצאו ראשיהן ונכנסו לליבו של היצור! היצור נאנק מכאב - התפתל ופירפר על הרצפה בזעקות! ולבסוף התפוגג כאילו לא היה מעולם! "יש! הצלחנו!" חייכה סטפני! "אבל רגע? לנה לא אמרה שהמפלצת השתלטה על חבר שלה? אז זה אומר שהוא כבר היה אמור להיות כאן!" חקרה מאדי! "אז... אז זה אומר שהוא?" התחילה סטפני ומאדי קטעה את דבריה! "הוא מת!" בכתה מאדי! "הוא לא הצליח להילחם ברוע והקריב את עצמו בשבילה!" התייפחה מאדי בעצב! ופתאום שמה לב שעוד בכי הצטרף אליה , סבתה עמדה מאחוריהן והתאבלה על חברה היחיד! "סבתא , את ב...בסדר?" אמרה מאדי ועצרה את הדמעות! "ברור ש...שכן , מתוקה שלי!" אמרה בחיוך אבל מיד בכתה בכי מר! מאדי חיבקה את סבתה חיבוק עז וחיבתי! וסטפני אפילו הצטרפה אליהן! "לנה? למה את בוכה? מה קרה?" אמר קול גברי זר! "לא יכול להיות - רנדל?!" הופתעה לנה וחיבקה אותו! "היי , מה קרה?" חייך רנדל! "אתה... השתלט עליך שד ואתה... נפגעת ו..." התחילה לנה בעצב אבל רנדל קטע את דבריה! "הכל כבר בסדר! הכל כבר שייך לעבר , כולנו עושים טעויות פה ושם אבל מה שחשוב זה לתקן אותן!" אמרה רנדל בשמחה! "כן , אבל צריך יותר מסליחה כדי למחול על מעשיי!" בכתה לנה! "הכל בסדר , אני סולח לך! אני סולח לך..." חייך רנדל וחיבק אותה חיבוק ארוך ארוך , כמעט כאילו לנה היא כל המשמעות בחייו! ואולי כן?
פרק 15-אהבה ממבט אחרון
"אם חשבת שהחיים שלך רעים ובלתי נסבלים! כדאי שתקדיש שניה אחת , ותחשוב - מה קורה בצד האחר? איך מתנהלים החיים בעולם מקביל השונה משלכם? אבל יש לך מזל , כי אתה הראשון שהיה מודע לחיים שלי , שזה לא משהו שרואים כל יום! למדת להכיר אותי ממבט שונה וייחודי יותר! אבל אף פעם לא מאוחר מדי להמשיך הלאה ולהתקדם , שזה מה שאני למדתי לעשות , ואני אשתמש בזה עוד הרבה שנים!"
"באהבה , חברתך - מאדי"
מאדי סיימה לכתוב ולשרבט ביומנה את כל הדברים שקרו לה עד אז! כמעט כאילו שכל חייה טמונים במחברת אחת ויחידה! אבל אז קול מוזר קטע את מחשבותיה! "מאדי היקרה , אומנם עברת מיני אירועים שונים בחייך , אבל את למדת להתגבר וללמוד להיות אמיצה! אני ילדה שונה וייחודית ואני גאה להיות סבתך! אבל שתינו יודעות - שההרפתקה האמיתית רק מתחילה עכשיו! באהבה רבה ובהערכה - לנה!"
מילותיה הדהדהו בראשה זמן רב מאוד וידעו שישמשו אותה שנים ארוכות! אבל מה שכן , גילתה משהו חדש על סבתה שלא ידעה ממקודם! לשתיהן היו אותן מחשבות!
סוף דבר –
אני רוצה להודות לחברתי סטפני! איתך כל רגע הוא בלתי נשכח!
אני רוצה להודות לרנדל! שהוא לא רק חבר , הוא נשמה תאומה!

"החיים יכולים להשתנות , אתם אלה שתשנו אותם!" לנה לורדוס

מוקדש לסטפני_הנהדרת_וכולם!
177
178
1848


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
20/07/2023   17:35 עוגתשיש1 178
ואו
10/12/2020   18:54 ציפסגבר 177
הלם...
23/11/2020   18:44 5M5M5 176
יפה כפיים
17/11/2020   08:40 מעין6767 175
מושלםםם ומרתקקקקקקקקקקקקק
12/11/2020   20:00 לאורי186 174
יפהההההה
12/11/2020   15:56 טיקיאליאס 173
מושלםםם
12/11/2020   14:48 בנבן230 172
כל הכבוד
11/11/2020   19:31 נסיכת2020 171
יואוו כול הכבוד
11/11/2020   18:28 לינדי278 170
וואו מרגש
11/11/2020   17:53 וורודה144 169
וואו לקח לי יומים לסיים את הספר הזה איך את עושה את זה מעריצה אותך❤
11/11/2020   11:50 הודיה2669 168
יואוו אלופההההההההההה
11/11/2020   08:45 אור44921 167
סיפור יפה מאוד, כל הכבוד!!
10/11/2020   13:35 דיקסי66 166
איזה עלופה זה מלא נתתי לייק
10/11/2020   11:07 תותי9722 165
יפה מאוד
10/11/2020   10:47 כחולי7074 164
ואווו איך את כותבת יפה ממש!!! את תיהי סופרת כמו גי.קי.רול!!
09/11/2020   16:03 איזדורה14 163
צודקת!!!!!!!
09/11/2020   15:41 אסתי482 162
אני מפרגנת לך ליק מותק שלי מושלםם.....
09/11/2020   14:11 מיקי6070 161
סיפור מושלם!
09/11/2020   13:34 תכלת32101 160
מושש
08/11/2020   13:44 דובדבנה1 159
וווואוו

תקשיבי את פשוט מדהימה וגם מוכשרת
כל הכבוד לך יש לך סיפורים מרתקים וכיפים
אני בעלם שאת מצליחה ליכתוב כל כך הרבה כל הכבוד ואני עוד פעם אומרת את פשוט מדהימה
08/11/2020   12:31 מוגמוג454 158
מהמםם
08/11/2020   08:37 אביה640 157
ואו איך חשבת על הסיפור?
ועל העלילה?
ואז גם לכתוב...
זה באמת מושקע בטירוףףף
06/11/2020   13:25 סופגן35 156
מדהים מתורף יהוווווו!!!!!!!!
05/11/2020   20:13 עמיתוש878 155
יאוו איזה כישרון יש לך איך יש לך סבלנות לשבת ולכתוב סיפור כל כך יפה וארוך?
05/11/2020   19:09 קווין775 154
מושלם אוהבת מקווה שתגיבי מושלם ומהמם נתתי עוקב ולייק
05/11/2020   15:51 מריון100 153
תקשיבי את כותבת סיפורים מדהימים ממש אהבתי את חלק 1 ועכשיו גם את חלק 2 זה מדהים איך שאת כותבת כל כך יפה מעניין ומותח זה פשוט כיף נורא לקרוא את הסיפור הסיפור הכי מהמם שראיתי המיקמק עד היום ❤️❤️❤️
05/11/2020   11:13 אבנר12333 152
כמה זמן עבדת על הסיפור?
04/11/2020   17:39 איימי7633 151
מושלם
04/11/2020   16:05 מיקי6070 150
מושלם!
04/11/2020   13:31 רכרכר34 149
מדהימה !!!!!
04/11/2020   13:00 אוצר1318 148
אם תפרסמי את הסיפור הזה בטוח תהי מפורסמת
03/11/2020   22:20 7רוצוס 147
אימאלה סיפור מושייי בראבו אהבתי ממש !!!
איך את יכולה לכתוב כל כך הרבהה אומיגוד
03/11/2020   18:42 חלב25 146
דיי!!
פשוט מושלם מרתק מדהיםם!!!!
מאיפה הכישרוןןן!!
איזה פרקים ארוכייים
ומלא פרקים
זה לא כתב אורח
זה כתב אורח כפול חמש עשרה
כל פרק בכבודו ובעצמו סיפור
אפילו ספר!!!
יהוו!
03/11/2020   08:40 איביגי135 145
תשובה לאייס5142
כן! נכון שזה מדהים ממש?! אפילו אני מעריצה את הסיפור של עצמי! ;-)
03/11/2020   08:37 איביגי135 144
תשובה לחמודונינונ-
כן , לקח לי בערך שבועיים שזה הרבה זמן! מקווה שאהבתה!
03/11/2020   08:32 איביגי135 143
תשובה לאלפי4264
לפרסם סיפור זה בדיוק אותו דבר כמו לפרסם תמונה! כל מה שצריך לעשות זה לכתוב סיפור אבל לא לשכוח - בלי תמונה! כי אז הצוות יחשיב את הסיפור כיצירה! לא קל להיות בתמונת היום , אני אישית לא כל כך מתעניינת בתמונת היום! אבל כל אחד ומה שהוא רוצה! אני מקווה לפחות שאת ציירת מאוד מוכשרת ואני מצפה לציורים שלך בעתיד!
02/11/2020   15:18 אלפי4264 142
היי! אם אני רוצה גם לשלוח סיפור או ציור איך אני עושה את זה? אני גם רוצה להיות בתמונת היום1 בבקשה תעני
02/11/2020   14:30 הנסיכהקים 141
יפה!
לגמרי מגיע לך הכתב אורח!
02/11/2020   14:27 לניפו 140
ארוך אבל יפה
02/11/2020   13:04 מילכה43 139
מזל טוב על כתב אורח!
מגיע לך!
02/11/2020   13:01 גפןי123 138
מדהים
02/11/2020   08:08 ישיוש43 137
יפה מאוד ממש מושקע
01/11/2020   22:56 ליליה1120 136
יואווווו זה הסיפור הכי טוב בעולם
מגיע לך להיות בכתב אורח
כל הכבוד!
01/11/2020   21:25 beari1 135
יותר מדי ארוךך
01/11/2020   17:55 לאינדו 134
וואו
01/11/2020   16:30 פייר53 133
מעלף את מיקמק
01/11/2020   14:04 מעדן323 132
ממש מושקע,כל הכבוד!!!
01/11/2020   12:26 צלסי9600 131
סיפור באמת יפה ואני יודעת בזה כי אני כתבתי ספר וקראתי המון ספרים
01/11/2020   07:29 חעידו 130
את ריק ריירדן 2 !
31/10/2020   19:53 בומית524 129
פשוט מושלם!
1234 >
אודות החברה           נגישות מדיניות פרטיות תנאי שימוש צור קשר